1. לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן ביום 4.2.2007.
2. עסקינן בתביעה לתשלום פיצויים על נזקי גוף שנגרמו לתובע באירוע תאונה, המהווה תאונת דרכים על פי הגדרת מונח זה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.
3. ביום 19.2.2007 נדחתה בקשת המבקשת לביטול פסק הדין.
4. לטענת המבקשת "
המבקשת סבורה כי נפלו טעויות בהסקת המסקנות ובקביעות של ביהמ"ש הנכבד, לפיהן נשתכללה הסכמה בין הצדדים, ולפיכך הוגש ערעור על פסק הדין".
בהמשך, מעריכה המבקשת כי סיכוייה להצליח בערעור טובים. יצויין כי העתק מהודעת הערעור לא צורף לבקשה זו.
המבקשת מעלה חשש כי "
במידה ותזכה בערעורה הרי יקשה עליה ביותר לגבות בחזרה מן המשיב את סכום הכסף העודף שישולם למשיב, במיוחד נוכח העובדה כי מדובר בסכום גבוה במיוחד אשר אין כמעט אדם מן היישוב אשר לא יתקשה לעמוד בו".
5. לטענת המשיב "
סיכוי ערעור הנתבעת הינם קלושים ומכל מקום אינם מעלים נימוק של ממש לטעות כלשהי בחישוב הפיצויים, שנפסקו לתובע ולמעשה אינם מעלים טיעונים מהותיים כלשהם לגופו של עניין אלא טיעוני "מסגרת" באשר לאופן מתן פסק הדין".
עוד טוען המשיב כי "
הנתבעת אף לא הוכיחה, כי לאחר תשלום הפיצויים, אשר נפסקו בפסק הדין, לא ניתן יהא להשיב את המצב לקדמותו במידה ויתקבל בערעור..."
.
דיון:
6. מכוח תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "
התקנות") הכלל הוא כי הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור אינה מעכבת את ביצועו של פסק הדין שמערערים עליו. מכוח תקנה 467 לתקנות, רשאי בית המשפט אשר נתן את פסק הדין לצוות על עיכוב הביצוע (ראה: זוסמן "
סדרי הדין האזרחי", מהדורה שביעית, עמ' 895).
ההלכה כפי שנקבעה הינה, איפוא, כי מי שזכה בדינו זכאי לממש את פרי זכייתו, ועל המבקש לעכב את ביצוע פסק הדין מוטל לשכנע את בית המשפט בקיום נימוק המצדיק סטייה מן הכלל (ראה: בש"א 3158/91,
פלאטו שרון נ' קומפני פרייזן
, פ"ד מה(5) 499, 503).
סטייה כאמור מוצדקת בהתקיים שני תנאים מצטברים:
א. כי למערער סיכויים טובים להצליח בערעור.
ב. אם לא יעוכב הבצוע והערעור יתקבל, יהיה זה קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו.
ראה גם: בש"א 216/89,
אברהמי ובניו נ' חב' לבניין בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ
, פ"ד מג(2) 172, 174, (להלן: "
עניין אברהמי")בש"א 8240/96,
חנני נ' פקיד שומה חיפה
, פ"ד נ(5) 403.
7. בע"א 9296/03,
אהרוני נ' מנשה
, פ"ד נח(2) 301, 304, קבע השופט טירקל כי "
... כאשר מדובר בחיוב כספי, הנטייה היא שלא לעכב את ביצועו של פסק הדין...".
עוד נקבע שם כי השיקולים בדבר סיכויי הערעור והנזק הצפוי תלויים זה בזה, ומושפעים זה מזה.
מחד, במידה ובית המשפט סבור כי שיקולי הערעור קלושים פוחת משקלו של השיקול השני, מאידך, במידה ולא ניתן להעריך את סיכויי הערעור, יעבור מרכז הכובד אל השיקול השני.
הואיל ובהחלטתי מיום 19.2.2007 כאמור נדחתה הבקשה לביטול פסק הדין, והואיל ובבקשה נשוא החלטה זו אין כל התייחסות לסיכויי הערעור, למעט הנחת המבקשת כי סיכוייה טובים, והואיל ובית המשפט אשר נתן את פסק-דינו, בדונו בסיכויי הערעור, נטייתו להעריך כי סיכויי הערעור נמוכים וכך גם במקרה דנן, מעדיף אני את טיעוני המשיב כי המבקשת לא הניחה תשתית של ממש להראות סיכויי הצלחה בערעור.
8. בשאלת החזרת המצב לקדמותו, כבר נפסק כי כאשר עסקינן בחיוב כספי גרידא, אין נטייה לעכב ביצועו של פסק הדין, באשר לרוב אין המדובר בנזק בלתי הפיך שלא ניתן לתקנו, לבד ממקרים בהם יש בידי החייב לשכנע כי לא יוכל להיפרע מהזוכה, אם יצליח בערעור (ראה: עניין אברהמי לעיל).
