הבקשה וטענות הצדדים
1. בפני בקשת התובע, להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), מיום 18.11.03, אשר קבעה לתובע 5% נכות בגין שבר בעצם הזנב. הועדה הוסיפה וקבעה כי יש להפעיל את תקנה 15 במחצית, כך שנכותו הצמיתה של התובע, נקבעה בשיעור של 7.5%.
2. התובע, יליד 1950, נפגע ביום 22.11.01, בתאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק").
3. המל"ל הכיר בתאונה כתאונת עבודה. ועדה רפואית אשר בדקה את התובע, קבעה את נכותו בשיעור 5%, בגין מצב לאחר שבר בעצם הזנב.
4. התובע מבקש להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית, משני טעמים עיקריים. התובע טוען כי הועדה הרפואית, לא התייחסה כלל לנכותו הנפשית ובין חבריה, לא נכלל מומחה בתחום הפסיכיאטרי.
כן עומד התובע על הפער בין קביעת הועדה הרפואית לקביעות ועדות רפואיות בפניהן נבדק, במסגרת תביעתו להכרה בנכות כללית.
ועדות רפואיות אשר בדקו את התובע, במהלך השנים, במסגרת נכות כללית, קבעו נכויות שונות כאשר בסופו של דבר, ועדה רפואית מיום 9.1.06, קבעה לתובע 30% נכות נפשית ו- 10% נכות אורטופדית. קביעת הועדה האמורה, אושרה על ידי הועדה הרפואית לעררים.
התובע טוען כי לאור העדר התייחסות של הועדה הרפואית במסגרת נכות מעבודה לנכותו הנפשית, ולאור הפערים בין קביעות הועדות הרפואיות, במסגרת נכות מעבודה ובמסגרת נכות כללית, יש הצדקה להתיר הבאת ראיות לסתור על דרך של מינוי מומחים בתחומי האורטופדיה והפסיכיאטריה.
5. הנתבעים מתנגדים לבקשה ועומדים על הקריטריונים השונים המשמשים לקביעת נכות במסגרת נכות מעבודה ובמסגרת נכות כללית. הנתבעים מוסיפים וטוענים כי התובע פעל בחוסר תום לב ובאופן בלתי תקין בכך שבחר לפנות בתביעה להכרה בנכות כללית, מספר שנים לאחר שנקבעה נכות מעבודה ולא פעל למיצוי זכויותיו כנפגע בעבודה.
הנתבעים מוסיפים וטוענים כי לבקשה להבאת ראיות לסתור לא צורפו מסמכים רפואיים המעידים על טיפול בתחום הנפשי, וזאת בחלוף 7 שנים ממועד ארוע התאונה.
דיון
6. סעיף 6 ב' סיפא לחוק, קובע כי:
"בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שירשמו".
הלכה היא כי היתר להבאת ראיות לסתור את דרגת הנכות שנקבעה על פי דין, ינתן רק במקרים חריגים ומיוחדים. הפסיקה הצביעה על שני סוגי טעמים העשויים להצדיק מתן היתר להבאת ראיות לסתור; טעמים משפטיים, כגון שההליך בו נקבעה הנכות על פי דין, היה נגוע בפגם מהותי דוגמת תרמית או פגיעה בכללי הצדק הטבעי או טעמים עובדתיים כגון מקרה בו חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע, מאז נקבעה נכותו על פי דין, ראה לעניין זה; בר"ע 634/85
עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט (4) 505, ע"א 5779/90
הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה עבדול אחמד, פ"ד מה (4) 77, שם נפסק:
"על פי נוסח הסיפא לסעיף 6 ב' לחוק יש להתיר להביא ראיות לסתור רק אם ראוי הדבר למען עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שירשמו. נוסח זה מצביע על כך, שהתרת הבאת ראיות לסתור מיועדת למקרים מיוחדים וחריגים בלבד... מקרה אחד הוא, כשלפני הועדה הרפואית לא היו עובדות רלוואנטיות חשובות הנוגעות למצבו הרפואי של הנפגע קודם לתאונה, אושר לו היו לפניה, בוודאי היו מביאות לתוצאה שונה".
כן ראה החלטת כב' השופטת דותן, בבר"ע (תל אביב-יפו) 1995/05
ר' י' נ' הדר חברה לבטוח בע"מ, תק-מח 2006 (1) 6915:
"לנוכח האמור לעיל סבורה אני כי אין לקבל את הגישה לפיה ניתן להתיר הבאת ראיות לסתור כל אימת שדעתו של בית המשפט אינה נוחה מהנמקת הועדה. בשל קשיות הנושא, או כאשר נראה שבירור העובדות בפני בית המשפט יאפשר קביעת ממצאים בדוקים יותר. מאחר שאימוץ גישה זו עלול להשמיט את הקרקע מתחת לעקרונות המנחים ביישומו של סעיף 6 ב' הנ"ל".
7. לאחר שעיינתי בדו"חות הועדות הרפואיות ובטיעוני ב"כ הצדדים, ראיתי לקבל את הבקשה להבאת ראיות לסתור, בכל הנוגע למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי.
8. עיון בפרוטוקול הועדה הרפואית לעררים, מיום 18.11.03, מלמד כי התובע התלונן בפני הועדה על כאבי גב תחתון, כאבי רגלים, קושי בישיבה, קושי בהליכה, קושי לישון וכי הוא נמצא בדכאון ואינו יכול לחזור לעבודה.
הועדה הרפואית לא התייחסה לתלונותיו של התובע בתחום הנפשי, ובין חבריה, לא נכלל מומחה בתחום הפסיכיאטרי.
מקום בו הועדה הרפואית לא התייחסה כלל, לפגיעה בתחום רפואי מסויים, קיימת הצדקה להתיר הבאת ראיות לסתור, כדברי כב' השופט ריבלין בספרו,
תאונת הדרכים, סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה שלישית, תש"ס - 1999, עמ' 496:
"מקום בו לא נתנה הועדה הרפואית דעתה על תחום רפואי מסוים אשר התובע מעלה לגביו טענה מבוססת, כי הוא אכן נפגע בבריאותו, גם באותו תחום. במקרה כזה תהא הצדקה להתיר לו הבאת ראיות לסתור את הקביעה שממנה משתמע העדר פגיעה באותו תחום, ואם אכן תיסתר הקביעה הזו ימונה מומחה רפואי באותו תחום".
זאת ועוד, מעבר לכך שתלונות בדבר פגיעה נפשית, נטענו בפני הועדה הרפואית לעררים, אשר בדקה את התובע במסגרת תביעתו להכרה בנכות מעבודה, הרי שמפרוטוקולים של הועדות הרפואיות אשר בדקו את התובע, במסגרת תביעתו להכרה בנכות כללית, עולה כי התובע התלונן על דכאון, מצב רוח ירוד, נדודי שינה, תאבון ירוד וכי הינו מטופל בתרופות פסיכיאטריות.
