אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק א 14504/06

החלטה בתיק א 14504/06

תאריך פרסום : 13/01/2008 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
14504-06
29/11/2006
בפני השופט:
רחמים כהן

- נגד -
התובע:
1. פלשקס דב
2. שנטיב 93 בע"מ

עו"ד ש' עקרבי
הנתבע:
1. איילון חברה לביטוח בע"מ
2. בן עמי ליאורה
3. בנק דיסקונט לישראל בע"מ
4. שוורץ אבי

עו"ד א' יצחקי
עו"ד מ' גנס
עו"ד ש' לובצקי ונ' פייל
עו"ד א' יצחקי
החלטה

בפני בקשה לסילוק התביעה על הסף בטענות של היעדר סמכות עניינית, התיישנות, שיהוי, השתק ומניעות.

התובעים, דב פלשקס (להלן - התובע או פלשקס) וחב' שנטיב 93 בע"מ (להלן - החברה או שנטיב), הגישו ביום 2/2/2006 תביעה כספית על סך 44,354 ש"ח בגין גבייה שלא כדין של דמי ביטוח למבנה מגורים. התביעה הוגשה נגד המבטחת, איילון חברה לביטוח בע"מ (להלן - איילון) וסוכן הביטוח מטעמה, אבי שוורץ (להלן - סוכן הביטוח). כמו כן נתבעים - ליאורה בן עמי (להלן - ליאורה), גרושתו של התובע, המתגוררת בנכס המבוטח ובנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן - הבנק), שכיבד את הוראת הקבע מכוחה בוצעה גביית דמי הביטוח. פלשקס הוא בעל המניות בשנטיב, שמחשבונה נגבו דמי הביטוח.

טענות התובעים

התובע התגורר עד לחודש אוקטובר 1993, יחד עם ליאורה, שהיתה רעייתו באותה עת, בבית שהיה בבעלותם המשותפת ומצוי ברחוב חנקין 17, רעננה (להלן - הבית). בעקבות הליכי גירושין, שהסתיימו בשנת 1995 בהסכם גירושין, עזב פלשקס את הבית והעביר את הבעלות בו לידי ליאורה, המתגוררת בו עד היום. בשנת 2005, בבדיקה שגרתית שערך בדפי החשבון של הבנק גילה, כי איילון גבתה מחשבון הבנק של שנטיב דמי ביטוח לפוליסת ביטוח הבית בשנים 1994-2005. לטענתו, לא ביקש לבטח את הבית, הוא אינו מכיר את סוכן הביטוח ולא חתם על הוראת קבע לטובת ביטוח הבית. סוכן הביטוח חידש את הביטוח בכל שנה, ללא ידיעתו, באופן אוטומטי ובניגוד להוראת סעיף 9 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981. ביום 2/8/2005, פנה פלשקס לסוכן הביטוח והודיע לו שקיים חשש כבד, כי דמי הביטוח שנגבו כל השנים מחשבונו נגבו שלא כדין ו/או בהעדר הרשאה חוקית וביקש, שיועבר לידיו המידע בדבר הבסיס החוקי לגביית התשלומים ובכלל זה כל פוליסות הביטוח שנערכו לבית, הוראת הקבע שבגינה נגבו התשלומים ודו"ח המפרט את מלוא התשלומים שנגבו. ביום 7/8/2005, ובטרם התקבלה תשובתו של סוכן הביטוח פנה פלשקס לאיילון בהודעה דומה וביקש החזר בגין דמי הביטוח ששולמו על ידו. בתגובה למכתבו בוטלה הפוליסה ביום 11/9/2005, כאשר נותר בה חוב בסך 201 ש"ח. לאחר שהועבר אליו טופס הוראת הקבע עליו מופיעה חתימתו, טען פלשקס, כי החתימה על הוראת הקבע אינה נראית כחתימתו וחסרה חותמת החברה. איילון נהגה שלא כדין בעת שגבתה משך שנים, באמצעות סוכן הביטוח, כספים מחשבון שנטיב בהיעדר הרשאה חוקית והתקשרות חוזית בין פלשקס ושנטיב לאיילון ולכן, על איילון להשיב לו את הכספים ששילם. נגד סוכן הביטוח טוען פלשקס, כי זה נקט כלפיו בתרמית או רשלנות ופעל בניגוד לחובות האמון שלו כלפיו ו/או תוך חריגה מהרשאה.

נגד הבנק טוען פלשקס, כי התרשל והפר חובתו לפי כל דין לרבות חוק הבנקאות (שירות ללקוח) תשמ"א-1981, בעת שאיפשר משיכת כספים מהחשבון על ידי איילון בהעדר הרשאה כדין ובהתבסס על טופס הוראת הקבע, שהחתימה עליו אינה נראית כחתימתו ונעדרת ממנו חותמת החברה. כמו כן, לא נקט מיומנות מספקת והפר את חובת האמון שלו כלפי לקוח. נגד ליאורה טוען פלשקס, כי עליה לשלם לו את סכום התביעה מאחר וקיבלה במשך שנים את הפוליסות ידעה, כי אלה אינן משולמות על ידה ותוך עצימת עיניים או מרמה לא עשתה דבר לתיקון המחדל ובכך התעשרה שלא כדין על חשבונו.

התובעים הגישו כתבי הגנה ובהם פרסו באריכות את טענותיהם - שלא יפורטו בהחלטה זו - והעלו טענות סף נגד התביעה וביניהן: טענת היעדר סמכות עניינית,  התיישנות, שיהוי, חוסר תום לב, השתק ומניעות. 

טענות הנתבעים

איילון וסוכן הביטוח טוענים, בין היתר, כי דין התביעה, ככל שהיא מתייחסת לסכומים אשר שולמו קודם ליום 1/2/1999, להידחות על הסף מחמת התיישנות. לגופו של עניין טענו, כי פלשקס היה מבוטח החל משנת 1988, יחד עם ליאורה, שהיתה באותה עת רעייתו. פלשקס לא הודיע להם על שינוי במצבו המשפחתי והנתבעים לא יכלו לדעת ולא היתה סיבה שיידעו על גירושי בני הזוג או על השינוי במקום מגוריו. בכל שנה, לפני חידוש הפוליסה, פנה סוכן הביטוח וביקש אישור לחידוש הפוליסה ורק משניתן האישור נעשה ביטוח לשנה החדשה. על השיק שהופק על ידי איילון בגין תביעת נזק שהוגשה על ידי ליאורה מופיע שמם של שני בני הזוג, ליאורה פרעה את השיק וחתימתה מופיעה על גבו. איילון וסוכן הביטוח הגישו בקשה למתן רשות למשלוח הודעה לצד שלישי נגד ליאורה בטענה, שרכשה את הפוליסות מדי שנה וידעה, כי תשלום דמי הביטוח בגין הפוליסות נעשה על ידי חיוב חשבונה של שנטיב וזאת מאחר וקיבלה הודעה על כך מדי שנה מסוכן הביטוח. ליאורה היא הנהנית העיקרית מקיומה של הפוליסה.

לטענת הבנק, עילת התביעה כלפיו אינה פוליסות הביטוח המתחדשות מדי שנה אלא טופס ההרשאה לחיוב חשבון החברה בבנק, שנחתם ביום 23/3/94. מאחר וחלפו 12 שנים ממועד זה, התביעה התיישנה. פלשקס קיבל לידיו במהלך השנים דפי חשבון ולכן היה באפשרותו לדעת עבור מה הוא משלם. במשך 12 שנים לא פנה לבנק ולא טען נגד החיובים ובהתנהגותו אישרר את החתימה על טופס ההרשאה ויצר מצג עליו הסתמך הבנק ולכן הוא מנוע ומושתק מלטעון טענת רשלנות נגד הבנק. סכומי הכסף שולמו בהתבסס על טופס ההרשאה, הבנק שינה מצבו לרעה ונגרם לו נזק ראייתי ואינו יכול להתגונן כראוי כנגד התביעה. יתר על כן, פלשקס נושא בנטל ראיה מוגבר הנדרש במקרה של טענת זיוף ומרמה, הוא לא הביא כל ראיה לכך שהחתימה על טופס ההרשאה אינה חתימתו ולא צירף לכתב התביעה חוות דעת מומחה המעידה על כך, שחתימתו זויפה, כנדרש בהליך של סדר דין מהיר. באשר לטענת פלשקס שלא מופיעה חותמת החברה על טופס ההרשאה טוען הבנק, כי גם בהודעה על פתיחת חשבון בנק וזכויות חתימה לא מופיעה חותמת החברה ומכך נובע, כי חתימתו של פלשקס מחייבת את החברה. באשר לסמכות העניינית טוען הבנק, כי הסמכות נתונה לבית משפט השלום מאחר ומלבד ליאורה הנתבעים האחרים אינם בני משפחתו של פלשקס ועילת התביעה אינה סכסוך בתוך המשפחה אלא מדובר במחלוקת אזרחית גרידא. עוד טוען הבנק, כי בנסח טאבו מעודכן לשנת 2006 מופיע פלשקס כבעל הזכויות בבית, יחד עם ליאורה.

בתחילה טענה ליאורה, כי דין התביעה להידחות או להימחק על הסף בשל העדר סמכות עניינית וזאת, לאור האמור בכתב התביעה והוראות חוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה- 1995 (להלן - חוק בית המשפט לעניני משפחה). מאחר והיא גרושתו של פלשקס והסכסוך נשוא התביעה נובע מביטוח הבית החל מהתקופה בה היו נשואים והתגוררו יחד בבית, מדובר בתביעה שעילתה סכסוך בתוך המשפחה ואין לבית משפט זה סמכות עניינית לדון בו. לגופו של עניין טענה, כי מעולם לא הזמינה ביטוח ולא היתה מודעת לקיומו של ביטוח עד לאחר אירוע הנזק בבית, אז נודע לה מסוכן הביטוח, שקיים ביטוח ושולמו לה תגמולי ביטוח בסך 1,000 ש"ח. עוד טוענת ליאורה, כי "יכול שמסמכים כלשהם זויפו בידי סוכן ביטוח כלשהו" (סעיף 12 לכתב ההגנה), וכי "לא קיבלה מעולם כל פוליסות ביטוח בנדון הבית" (סעיף 18 לכתב ההגנה).

דיון

טענת היעדר סמכות עניינית הועלתה על ידי ליאורה, אך גם איילון וסוכן הביטוח ציינו בכתב הגנתם, כי הסכסוך המשפחתי הוא הבסיס לתביעה. לטענת התובעים, מדובר בגביה שלא כדין של דמי ביטוח ולכן זהו סכסוך עסקי במהותו. הטענה העיקרית בתביעה מופנית נגד סוכן הביטוח, אשר מדי שנה חידש פוליסות ביטוח מבלי שקיבל אישור לכך ואלמלא עשה זאת, לא היתה באה התביעה לעולם. עילת התביעה מתייחסת לפוליסות שהופקו החל משנת 1994 ולכן העילה נולדה לאחר שפלשקס עזב את הבית באוקטובר 1993. המקרה אינו נכנס להגדרה, "נושא התובענה נובע מהקשר שהיה ביניהם בתקופה שבה היו בני זוג", המופיעה בסעיף 1(2)(א) לחוק בית המשפט לעניני משפחה.

ביום 21/6/2006 הודיעה ליאורה בכתב, כי היא חוזרת בה, "לצורך יעילות הדיון בלבד", מטענתה בדבר סמכותו הייחודית של בית המשפט לעניני משפחה לדון בתובענה דנן.

אין בהסכמת ליאורה כדי להעניק לבית המשפט סמכות עניינית, שכן "אין בהסכמתם של הצדדים להתדיין לפני ערכאה שיפוטית אחת כדי להקנות לו סמכות עניינית, בנושא שבו מסר המחוקק את הסמכות לערכאה שיפוטית אחרת". (א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי , מהדורה שמינית, עמ' 10). לפיכך יש לבחון, האם לבית משפט זה סמכות עניינית לדון בתובענה או שהתובענה נמצאת בסמכותו הייחודית של בית המשפט לענייני משפחה.

סעיף 3 לחוק קובע, כי "ענייני משפחה" יידונו בבית המשפט לענייני משפחה וסעיף 1(1)(2) לחוק מגדיר ענייני משפחה כ" תובענה אזרחית בין אדם ... לבין בן משפחתו, או עזבונו, שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, יהא נושאה או שוויה אשר יהא". בהתאם לכך סמכותו העניינית של בית המשפט לענייני משפחה מותנית בקיומם של שני תנאים: האחד, התובענה האזרחית הוגשה על -ידי אדם נגד בן משפחה. השני, עילת התובענה הינה סכסוך בתוך המשפחה. בן משפחה מוגדר, בין היתר, בסעיף 1(1)(2) לחוק כ" בן זוגו, לרבות הידועה בציבור כאשתו, בן זוגו לשעבר, בן זוגו שנישואיו עמו פקעו ובלבד שנושא התובענה נובע מהקשר שהיה ביניהם בתקופה שבה היו בני זוג".

ברע"א 6558/99 חבס נ' חבס, פ"ד נד(4) 337, (להלן - חבס) דן בית המשפט העליון באריכות בקשר הנדרש בין התובענה האזרחית לבין הסכסוך המשפחתי ואמת -המידה לקביעת קשר זה וקבע, כי נדרש "שהסכסוך המשפחתי תרם משמעותית לגיבושה של עילת התביעה" (עמ' 344) . הנשיא ברק (כתוארו אז) התווה בפסק הדין את הדרך בה יפסע בית המשפט בבוחנו אימתי תרם הסכסוך המשפחתי תרומה משמעותית לגיבוש עילת התביעה:

" יש לאתר את גורמי הסכסוך השונים תוך בחינת השאלה אם לגורמים המשפחתיים היתה השפעה נכבדה וחשובה להיווצרותה של עילת התביעה. בעניין זה ניתן לסמוך על כמה הנחות (עובדתיות), המשקפות את מציאות החיים. כך, למשל, ניתן להניח כי ככל שיחסי המשפחה הם קרובים יותר (כגון בני-זוג), כך השפעתם על גיבושה של התובענה היא גדולה יותר. בדומה, ככל שמספרם של גורמים לבר-משפחתיים (כגון זרים ליחסי המשפחה) הוא רב יותר, כך קטנה תרומתם של יחסי המשפחה על עיצובה של עילת התביעה...הנחות (עובדתיות) אלה עשויות להוביל כולן יחד למסקנה אחת ויחידה... אך לעיתים ההנחות מובילות לכיוונים שונים. במצב דברים זה נדרש איזון בין השיקולים המתנגשים... ההכרעות בנתונים העובדתיים של הסמכות נעשות על פי כתבי הטענות של הצדדים. ראש וראשון בהם הוא כתב-התביעה. על התובע לפרט בכתב התביעה את העובדות המראות שבית המשפט מוסמך לדון בתובענה". (עמ' 344-345).  

במקרה דנן מדובר בבני זוג לשעבר ובביטוח של בית שהיה ביתם המשותף. בכתב התביעה טענות רבות המופנות נגד איילון, נגד סוכן הביטוח, נגד הבנק (וגם נגד ליאורה). הגורמים הלבר משפחתיים בתביעה רבים, שכן רק ליאורה עונה להגדרת "בן משפחה" והשפעתם של הגורמים הלבר משפחתיים על גיבושה של עילת התביעה רב. עיון בכתב התביעה מעלה, כי עיקר טענותיו של פלשקס מופנות נגד איילון וסוכן הביטוח, שחידשו באופן אוטומטי את פוליסת הביטוח מבלי לקבל אישור לכך, ונגד הבנק שכיבד את הוראת הקבע בהיעדר הרשאה כדין. הטענות המופנות נגד נתבעים אלה הן, בין היתר, טענת תרמית, רשלנות והפרת חובה חקוקה, טענות שבית המשפט האזרחי מוסמך לדון בהן. נגד ליאורה טוען פלשקס טענה של עשיית עושר ולא במשפט, עצימת עיניים ותרמית מאחר וקיבלה במשך שנים את הפוליסות וידעה, כי אלה אינן משולמות על ידה אולם לא עשתה דבר לתיקון המחדל ובכך התעשרה שלא כדין על חשבונו. פלשקס אינו טוען בכתב התביעה, כי הסכסוך נוצר כתוצאה מגירושיו או כל טענה אחרת שעניינה סכסוך הנובע מיחסים בתוך המשפחה.  

נפנה עוד בעניין זה, לדבריה הבאים של השופטת פרוקצ'יה:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ