1. י. פרל ושות' בע"מ ודר אלי חברה לבניין והשקעות בע"מ (להלן: "
התובעות") הגישו נגד ריבקס השקעות בע"מ (להלן: "
הנתבעת") תביעה בסדר דין מקוצר ובה ביקשו את הסעדים הבאים:
(א) פינוי המושכר על ידי הנתבעת בשל כך שהנתבעת הפרה הפרה יסודית את הסכם השכירות שנקשר בינה לבין התובעות.
(ב) תשלום דמי השכירות שבפיגור.
(ג) פיצוי כספי בסך 150$ בגין כל יום איחור בפינוי המושכר לאחר 1.1.07.
ביום 8.5.07, בעקבות בקשת הנתבעת, הוריתי על מחיקת הכותרת סד"מ בשל כך שהתובעות דרשו בכתב תביעתן, בין היתר, פיצוי כספי (המפורט בסע' 1 (ג) להחלטתי זו), אך לא צרפו לכתב התביעה ראיה בכתב ואף לא ראשית ראיה באשר לזכות התובעות לסעד זה. לאחר שהשמעתי את החלטתי לצדדים, ביקש ב"כ התובעות במהלך הדיון לתקן את כתב התביעה על ידי מחיקה של העתירה לאותו סעד, שאינו ראוי להתברר בסד"מ מכתב התביעה. נעתרתי לבקשה וקצבתי מועד להגשת כתב תביעה מתוקן.
2. לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן, הגישה הנתבעת בקשה שנייה למחיקת הכותרת סד"מ, הפעם באמצעות עורך דין אחר, שהחליף את קודמו. בבקשה זו פורטו טיעונים, אותם ניתן היה לטעון כבר בבקשה הראשונה למחיקת כותרת. למרות זאת, לפנים משורת הדין, נעתרתי לבקשה השנייה וקבעתי, שיש למחוק את הכותרת סד"מ.
3. כעת מבקשות התובעות מבית המשפט להתיר להן להפסיק את התובענה כאמור
בתקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן:
"תקנות סד"א").
לטענת ב"כ התובעות (ב"כ התובעות מחליף את עו"ד צאנג המנוח):
"במהלך ניסוח התביעה על גלגוליה השונים (כוונתו לשלבים הקודמים בטרם עבר התיק לטיפול משרדו - ו.ס)
נפלו מספר טעויות שהביאו אותנו
לצערי למצב שבו נמנע מאיתנו מטעמים שבסדרי דין להגיע באופן מהיר לבירור המחלוקת האמיתית. מטעמים שבסדרי דין אנחנו מוצאים עצמנו מתרחקים מהמטרה שהצבנו לעצמנו והיא מימוש זכויות הבעלים ברכושם. בנסיבות אלו אני סבור, שהדרך הנכונה עבור מרשותיי היא למחוק את כתב התביעה ולהגישו מחדש בצורה נכונה על מנת שניתן יהיה לברר את המחלוקות האמיתיות שבין הצדדים בצורה מהירה כפי שהמחוקק ומתקין התקנות מצאו לנכון להעמיד לרשותנו".
4. ב"כ הנתבעת מתנגד לבקשה זו בטענה, שהבקשה הינה ניסיון לאחוז ביתרון דיוני ועל כן לטענתו יש לדחות את התביעה ולא למחוק אותה.
תקנה 154 לתקנות סד"א קובעת:
"(א) רצה תובע או נתבע שהגיש תביעה שכנגד, להפסיק תובענה, או לחזור בו מתביעתו כולה או מקצתה, יגיש בקשה על כך לבית המשפט או לרשם, ואם רצה לעשות כן תוך כדי הדיון יכול שהבקשה תהיה ללא הודעה מוקדמת.
(ב) בית המשפט או הרשם רשאי, בתנאים שייראו לו, להרשות למבקש לעשות כמבוקשו, ואם הרשה, יפסוק גם בהוצאות המשפט.
(ג) סירב בית המשפט לבקשה והתובע, או הנתבע שהגיש תביעה שכנגד, לא המשיך בתובענה, רשאי בית המשפט לדחותה."
בית המשפט העליון, שנזקק לשאלה בדבר מתן היתר להפסקת התובענה לפי תקנה זו קבע, כי:
"עיקר השאלות הוא, אם הפסקת הדיון פוגעת בנתבע, בשללה ממנו יתרון של ממש שהשיג בדיון. יתרון כזה הוא ממצא הבורר לטובת הנתבע שעמד לו בפרשה הנ"ל, ויתכנו מקרים אחרים,
אך משבא תובע עם בקשת הפסקת הדיון בשלב מוקדם, כאשר בית המשפט אפילו לא התחיל בבירור התובענה, לכאורה נעתרים לו. בעניין כזה חייב הנתבע להראות שהתובע משתמש בהליכי משפט לרעה, או שהפסקת הדיון מקפחת את זכותו"
(ע"א 216/69, 251224
קונסטרקשן אגרגייטס קורפוריישן ואח' נ' מפעלי ים המלח בע"מ, פ"ד כג (2) 157, בעמ' 162) (ההדגשות שלי ו.ס).
ב"כ הנתבעת טוען, כי העובדה, שהכותרת סד"מ נמחקה, מקנה לנתבע יתרון דיוני כזה, שיש בו כדי למנוע מהתובעות את האפשרות לבקש את הפסקת התובענה ומבית המשפט את האפשרות להתיר לתובעות לעשות כן, וכי במקרה כזה על בית המשפט לדחות את התובענה. לעניין זה מפנה ב"כ הנתבעת לפסק הדין ע"א 369/76
אליעזר קרני, עו"ד נ' חנן וזהבה מיסקין ואח', פ"ד לא (1) 85 (להלן: "
פס"ד קרני").
באותו תיק הוגשה על ידי התובע תביעה בסד"מ, הכותרת סד"מ נמחקה ובית המשפט העליון, בשבתו בערעור על ההחלטה הנ"ל אישר אותה. התובע, שסבר, שבית המשפט בערכאות השונות טעה לעניין מחיקת הכותרת סד"מ, ניסה להשיג את מבוקשו (שהתביעה בכל זאת תתנהל בהליך של סד"מ) בעקיפין, על ידי כך שביקש מרשם בית המשפט המחוזי לפי
תקנה 154 לתקנות סד"א להפסיק את תובענתו, תוך שהוא מצהיר בגלוי, שבכוונתו להגיש את התביעה מחדש בסדר דין מקוצר. בקשתו של התובע נדחתה. בית המשפט קבע, כי בקשה זו באה לעקוף את החלטת בית המשפט העליון, שקבעה שהכותרת סד"מ נמחקה כדין, ולשלול מהמשיבים את היתרון שהשיגו בכך שהוחלט לברר את התובענה בסדר דין רגיל ולא בסד"מ. החלטה זו אושרה על ידי בית המשפט העליון. כאמור, על פסק דין זה בעיקר מסתמך ב"כ הנתבעת.
