הנתבעת מבקשת לעכב את ההליכים בתביעה שהגישה נגדה התובעת, נושא ת.א. 1418/08 (להלן: "
התביעה").
רקע עובדתי
1. התובעת, מלם מערכת בע"מ (להלן: "
התובעת"), עוסקת בפיתוח והקמה של מערכות מידע מורכבות ומתמחה ביישום מערכת מחשוב ארגונית הידועה בכינוי ERP (להלן: "
המערכת").
הנתבעת, אורעד מערכות הייטק בע"מ (להלן: "
הנתבעת"), רכשה מאת התובעת את המערכת, וביום 14/1/08 התקשרו השתיים בהסכם ליישום והתקנה של המערכת על ידי התובעת במשרדי הנתבעת (להלן: "
ההסכם" ו- "
הפרוייקט"; ההסכם צורף כנספח א לכתב התביעה).
בהמשך להתכתבות שבין הצדדים ובעקבות תקלות נטענות בתפקוד המערכת, הודיעה הנתבעת לתובעת במייל מיום 9/3/08, כי אם התובעת לא "תייצב" את המערכת עד ליום 16/3/08, יופסק הפרוייקט מיידית (להלן: "
מכתב ההתראה", נספח ד/1 לכתב התביעה). ביום 17/3/08 נעלה הנתבעת את שעריה בפני צוות הפרוייקט, ובמכתב הנושא תאריך זה הודיעה הנתבעת לתובעת על ביטול הפרוייקט (להלן: "
מכתב הביטול", צורף כנספח ד/2 לכתב התביעה). בהמשך לכך חילטה הנתבעת ערבות בנקאית בסך 29,000 דולר שמסרה בידיה התובעת וכן התקשרה בהסכם עם חברה המתחרה בתובעת.
2. במצב דברים זה, ביום 7/4/08 הגישה התובעת את התביעה נגד הנתבעת ובה ביקשה להצהיר כי הודעת הביטול שנשלחה על ידי הנתבעת אינה כדין ומשכך נתבקש בית המשפט לאכוף את ההסכם על הנתבעת; כן עתרה התובעת לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 2,506,495ש"ח - 752,402ש"ח מתוכו עבור יתרת תמורת ההסכם, 650,000ש"ח בגין נזקים תדמיתיים (להלן: "
הנזק התדמיתי") וסכומים נוספים.
בסמוך למועד הגשת התביעה הגישה התובעת גם בקשה למתן סעדים זמניים, שנדחתה ביום 16/4/08 בהחלטה מנומקת מאת סגן הנשיא, כבוד השופט י' זפט (להלן: "
ההחלטה בסעד הזמני"; בש"א 7162/08).
הנתבעת מצידה, הגישה בקשה לעיכוב הליכים וסלוק התביעה על הסף שהיא נושא החלטתי זו (בש"א 8860/08, להלן: "
הבקשה לעיכוב הליכים" או "
הבקשה"). בקשתה לדחות את מועד הגשת כתב ההגנה מטעמה, עד אשר תוכרע הבקשה לעיכוב הליכים, נדחתה; ובינתיים הגישה הנתבעת כתב הגנה וכן כתב תביעה שכנגד. הנתבעת שכנגד הגישה כתב הגנה בתביעה שכנגד.
טענות הצדדים בבקשה לעיכוב הליכים
3. הנתבעת טוענת כי יש לעכב את ההליכים לנוכח חובת גישור החלה על הצדדים בהתאם להוראות ההסכם, וכפי שקבע בית המשפט במסגרת ההחלטה בסעד הזמני. הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי בכל מקרה דין התביעה להידחות על הסף משזו הוגשה לבית המשפט המחוזי, שכן סכום התביעה כולל רכיב של "נזק תדמיתי" בסכום של 650,000 ש"ח, שהוא נזק עקיף (מעבר להיותו מוכחש על ידי הנתבעת) - נזק שאותו התובעת אינה רשאית לתבוע, באשר סעיף 14.6 להסכם קובע מפורשות כי התובעת אינה זכאית לנזקים עקיפים כלשהם. לאחר הפחתת הסכום הנתבע בגין "הנזק התדמיתי", תעמוד התביעה על סכום של 1,856,495ש"ח - סכום שהוא בסמכותו העניינית של בית משפט השלום.
התובעת מתנגדת לבקשה. לעמדתה, הליך גישור אינו מחייב את הצדדים ומשכך אינו עילה לעיכוב הליכים. כך במיוחד מקום שהנתבעת עצמה הפרה את מנגנון בירור המחלוקות כפי שנקבע בהסכם שבין הצדדים - שעה ש"ביטלה את ההסכם וזרקה את מלם (התובעת- ע.ב.) מחצריה" - ובמצב דברים זה היא מנועה מלדרוש קיומו של גישור בשל השתק שיפוטי. אשר לבקשה לסילוק התביעה על הסף, התובעת טוענת כי על פניו כתב התביעה הוא בסמכותו העניינית של בית משפט זה, וכי טענתה של הנתבעת שלפיה נזק תדמיתי הוא נזק עקיף ופיצוי בגינו אינו בר תביעה על פי ההסכם, אין בה ממש; ומכל מקום היא מהווה לכל היותר טענת הגנה בתביעה ולא עילה לסילוק על הסף של התביעה.
עם זאת, מביעה התובעת נכונות לקיום הליך של גישור בתנאי שלא יהא בכך כדי לעכב את ההליכים בתביעה.
לאחר עיון בבקשה, בתשובה ובתגובה לתשובה, דעתי היא כי דין הבקשה להידחות ואנמק.
דיון
4. בסעיף 20.7 להסכם שבין הצדדים נקבע כי כל מחלוקת בעניין הנוגע להסכם ולפרוייקט תופנה תחילה להחלטת נציגי הצדדים, ואם לא תושג הסכמה ביניהם תועבר המחלוקת להחלטת מנכ"ל התובעת ומנכ"ל הנתבעת. היה וגם הם לא יגיעו להסכמה אזי תופנה המחלוקת להליך של גישור בפני מגשר שימונה על ידי יו"ר לשכת עורכי הדין, ואם לא יגיעו הצדדים לפשרה בתוך 30 ימים מעת תחילת הליך הגישור - יהיה רשאי כל צד להסכם לפנות לערכאות שיפוטיות.
כפי שצויין בתמצית לעיל, אמנם נתגלעו מחלוקות בין הצדדים תוך שהנתבעת טענה כלפי התובעת כי זו מפרה בהפרות יסודיות וחמורות את התחייבויותיה על פי ההסכם. משכך, שלחה הנתבעת את מכתב ההתראה ואת מכתב הביטול, סגרה את שעריה בפני צוות הפרוייקט, חילטה את הערבות הבנקאית שהתובעת הפקידה בידיה, ואף התקשרה בהסכם עם חברה אחרת חלף התובעת. על אף המנגנון לבירור מחלוקות הקבוע בהסכם, בחרה הנתבעת שלא להידרש לו והיא אף אינה טוענת אחרת. במצב דברים זה, אין הנתבעת יכולה לבוא בטרוניה עם התובעת, מדוע זה כאשר הודיעה לה הנתבעת על ביטול ההסכם וסילקה אותה מחצריה, לא הועילה התובעת מצידה לפעול על פי מנגנון בירור המחלוקות שהצדדים הסכימו עליו בהסכם. ניתן להקיש בענין זה מדוקטרינת ההשתק השיפוטי שלפיה בעל דין מנוע מהעלאת טענות מסוימות במסגרת הליך שיפוטי, כאשר העלה טענות אחרות או פעל אחרת בנוגע לאותה סוגיה [ע"א 513/89
Interlego A/S
נ'
Exin-Lines Bros. S.A, פ"ד מח(4) 133, 194 (1994)]; ויפים לענין זה דבריה של כבוד השופטת א' פרוקצ'יה ברע"א 3640/03
דקל נ' דקל [תק-על 2007 (4) 3542 (2007)]:
"דוקטרינת ההשתק השיפוטי מקורה בדיני היושר האנגליים, ומשמעותה היא - חסימת בעל דין מהעלאת טענות מסוימות בהליך שיפוטי, אפילו מוצדקות הן לגופן, בשל התנהגותו בהקשר לסוגיה הנדונה שדבק בה פגם...
דוקטרינת ההשתק השיפוטי מהווה אחת השלוחות של דיני ההשתק המסורתיים. היא מציבה מחסום דיוני בפני בעל דין מלטעון טענה דיונית, שאפילו נכונה היא, יש בה דופי של חוסר תום לב דיוני.
תורה זו משתלבת בעקרון תום הלב אשר חדר לכל תחומי המשפט - המהותי והדיוני כאחד". (שם, בעמ' 3548).
