החלטה בתיק א 14099/06

1. לפני בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן ביום 8.1.2007 ואשר דחה את תובענת התובע כלפי הנתבע 1. פסק הדין כאמור, ניתן לאחר שנתקבלה בקשת הנתבע 1 לדחיית התובענה נגדו מחמת שהתובע לא הגיש חוות דעת רפואית, מחמת אי התייצבותו של התובע למועד הדיון שנקבע ומחמת העובדה כי מכתב התביעה, הכולל טענה סתמית, לא נלמדת עילת תביעה, נזיקית, לכאורית כלפיו.

2. ויוזכר, עסקינן בתביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע לטענתו, עת נורה בראשו על-ידי הנתבעים (סעיף 4 לכתב התביעה). לכתב התביעה לא צורפה חוות דעת רפואית להוכחת נזקי התובע. הואיל ונטען כי התובע כלוא בכלא איילון, הרי שביום 11.7.2006 ניתנה החלטה לפיה המועד להגשת חוות דעת רפואית מטעם התובע מוארך עד ליום 16.11.2006. עוד נקבע כי דיון בנוכחות הצדדים יתקיים ביום 8.1.2007.

ביום 19.11.2006 הוגש לבית המשפט ע"י התובע מסמך רפואי אשר אינו ערוך כדין בהתאם לאמור בתקנות סד"א. 

ביום 8.1.2007, מועד הדיון בתיק, התייצב ב"כ הנתבע 1 אולם לא היתה התייצבות מטעם התובע ו/או בא כוחו, ועל כן ולנוכח יתר טענות ב"כ הנתבע 1 כאמור לעיל, ניתן פסק הדין.

3. וכעת, מבקש התובע לבטל את פסק הדין מן הטעם שביום 7.1.2007 (יום לפני מועד הדיון הקבוע) שיגר ב"כ התובע לבית המשפט ולב"כ הנתבע 1 בקשה לדחיית מועד הדיון עקב מחלתו, וכי ביום הדיון עצמו, שוחח בטלפון עם ב"כ הנתבע 1 והודיע לו כי אין בכוונתו להגיע לדיון כאמור. לעניין חוות הדעת הרפואית, טוען ב"כ התובע כי חוות דעת ערוכה כדין קיימת אצלו אולם טרם הומצאה לתיק בית המשפט מהסיבה שניתן כבר פסק דין. לעניין העדר עילת תביעה לכאורית כנגד הנתבע 1, טוען ב"כ התובע כי אינו יודע מי מבין התובעים ירה בו, וכי בכל מקרה, שני הנתבעים שותפים לדבר עבירה. זאת ועוד, הואיל ואין ממצאי חקירת המשטרה בנושא, שני הנתבעים נותרו חשודים במעשה.

4. לטענת ב"כ הנתבע 1, ב"כ התובע שלח בפקס בקשה לדחיית מועד הדיון מבלי לבדוק האם נתקבלה הבקשה, והחליט על דעת עצמו שלא להתייצב למועד הדיון הקבוע על אף שידע כי בדעת ב"כ הנתבע 1 להתייצב כנדרש. בנוסף, טענותיו של ב"כ התובע בהתייחס לנתבע 1 כנטען בכתב התביעה אינם מגלים עילה וכי טענותיו בבקשה לביטול פסק דין הינם בבחינת הרחבת חזית.

5. דיון   

בקשה לביטול פסק דין על פי צד אחד, שניתן בשל אי התייצבותו של המבקש, יש לבחון מהי הסיבה לאי ההתייצבות ומהם סיכויי ההצלחה של המבקש, אם יבוטל פסק הדין. ככל שהתשובה לאחת מן השאלות משכנעת יותר ובעלת משקל, קטן המשקל שיש לייחס לתשובה האחרת, אלא שכך או כך, יש לתת את הדעת על שתי השאלות ולבחון את התשובות לגופן.

            ראה גם ע"א 3645/02 קלנר נ' לופוביץ , פ"ד מז(4) 133, 139.

  6.       תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 קובעת:

  "ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה- לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בעניינים אחרים..."  

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בבקשה בתגובה, ולאור ההלכה שנפסקה בברע"א 1643/00 מפי כב' השופטת פורקצי'ה לפיה הזכות להתדיין הינה זכות בעלת מימד חוקתי וכן כי ניתן לרפא את מחדלו של המבקש בתשלום הוצאות, אני סבור, כי יש להימנע מהפעלת סנקציה כה חמורה כלפי התובע ויש להימנע מנעילת דלתות בית המשפט בפניו.

יחד עם זאת, לא נעלמה מעיני העובדה כי חרף החלטתי מיום 16.11.2006, עד ליום זה טרם הוגשה חוות דעת רפואית ערוכה כדין (ומשום מה גם לא צורפה לבקשה הנוכחית למרות שב"כ התובע טען כי בידו חוות דעת זו). זאת ועוד, לא נעלמה מעיני העובדה כי על פניו ולכאורה, סיכויי התביעה אינם גבוהים וגרסת התובע כנטען בכתב התביעה, אינה מגובה בראיה כלשהי.

הנתבע 1 ביקש עוד ביום 22.5.2006, כי בית המשפט יחייב את התובע בהפקדת ערובה להוצאותיו, בהתאם לתקנה 519 לתקנות סד"א.

תקנה 519 לתקנות קובעת כי:

"א. בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על התובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של הנתבע.

ב. לא ניתנה ערובה תוך המועד שנקבע, תידחה התובענה, אלא אם כן הורשה התובע להפסיקה. נדחתה תובענה לפי תקנה זו רשאי התובע לבקש ביטול הדחייה, ואם נוכח בית המשפט או הרשם שסיבה מספקת מנעה את התובע מלתן את הערובה תוך המועד שנקבע, יבטל את הדחייה בתנאים שייראו לו, לרבות לעניין ערובה והוצאות".

תקנה 519 מסמיכה את בית המשפט לחייב תובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, אולם סמכות זו לא תופעל באופן אוטומטי, וזאת על מנת שלא לנעול דלתות בית המשפט בפני מתדיין עני, ועל מנת שלא לפגוע בזכותו לממש את זכות הקניין שלו המהווה זכות יסוד.

התקנה אינה מפרטת את המקרים בהם יורה בית המשפט לתובע על הפקדת ערובה. הדבר נתון לשיקול דעת בית המשפט. ביהמ"ש הדן בבקשה לערובה להוצאות, צריך לבחון את סיכויי התובענה, כדי למנוע תביעות סרק וכן את האפשרות שתהיה לנתבע לגבות הוצאותיו אם התביעה תדחה. עוד נפסק כי במסגרת השיקולים להפעלת שיקול דעתו של בית המשפט, פועל בראש ובראשונה השיקול כי אמצעי זה יופעל לעיתים נדירות ובנסיבות חריגות בלבד, נוכח זכות הגישה לערכאות, המוכרת כזכות קונסטטוציונית. זכות זו מוגנת גם מקום שאין ידו משגת לשלם הוצאת אם תביעתו תדחה (רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ , פ"ד מד (1) 647, 650).

בפס"ד האמור לעיל, קבע כבוד לוין כי:

"הכלל הוא, שאין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד. טעם לדבר הוא, שזכותו של האזרח לפנות לבית המשפט היא זכות קונסטיטוציונית מן המעלה הראשונה, ושערי בית המשפט פתוחים לפני האזרח בריבו עם משנהו, גם במקרים בהם לא תשג ידו לשלם את ההוצאות, אם תובענתו תידחה. עם זאת , מסמיכה תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי את בית המשפט לחייב תובע במתן ערובה להוצאות, כאשר נוכח לדעת שנסיבות מצדיקות את הדבר.