מבוא
1. בפניי בקשת רשות להתגונן מפני תביעה לתשלום סך של 387,447 ש"ח. התביעה הינה לשיפוי בגין גמלאות ששילם התובע לאדם בשם אלכס מאק (
להלן: "הנפגע"), שנפגע בתאונת דרכים ביום 28.1.2000. התביעה מבוססת על הוראות הסכם השיפוי שנכרת בשנת 1979 בין התובע לנתבעות.
2. לאחר הגשת התביעה שילמו הנתבעות לתובע סך של 289,332 ש"ח בתור סכום שאינו שנוי במחלוקת.
3. הנתבעות ביקשו רשות להתגונן. התובע הסכים כי תינתן להן רשות להתגונן בטענה שעניינה הלוואה לרכישת רכב, שטרם מומשה על ידי הנפגע.
4. הצדדים ביקשו לסכם בכתב בשתי הטענות הנוספות שהעלו הנתבעות בבקשתן.
הטענה הראשונה היא שהתובע שילם לנפגע גמלאות ניידות למרות שלשכת הבריאות המחוזית של משרד הבריאות דחתה ביום 15.5.2001 את תביעתו לקבלת גמלאות ניידות, וערר על כך נדחה ביום 6.6.2001. הנתבעות מציינות כי ככל שהוכרה זכאותו של הנפגע לגמלת ניידות, במועד מאוחר יותר, הרי שהחלטה זו נתקבלה ללא נימוקים.
הטענה השניה היא שיש לצרף את הנפגע כצד להליך, שכן במסגרת הסדר פשרה שנכרת בינו לבין הנתבעות, בתביעת הנזיקין שהגיש נגדן, הוא הציג בפניהן מצג לפיו נדחתה תביעתו לקבלת גמלאות ניידות, ולכן סכומים אלה לא נוכו מהתשלום ששילמו לו הנתבעות.
דיון
5. אין חולק כי ביום 14.11.2002 החליטה הוועדה הרפואית לעררים של משרד הבריאות, לקבל ערר שהגיש הנפגע על ההחלטה שלא לשלם לו גמלת ניידות. ממילא, התובע היה אנוס על פי דין לשלם לנפגע את גמלאות הניידות. הטענה, לפיה החלטת הוועדה הרפואית לעררים לא נומקה, אינה מעלה או מורידה לענין חובת השיפוי המוטלת על הנתבעות כלפי התובע, בגין תשלומים שהתובע שילם כדין למי שנפגע בתאונת דרכים. מכל מקום, התובע ביקש לצרף לסיכומיו, והנתבעות לא התנגדו לכך, את פרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים. מעיון בפרוטוקול זה ניתן להיווכח כי בהחלט קיימת הנמקה מפורטת מדוע התקבל הערר של הנפגע.
6. הנתבעות טוענות כי היה על התובע לצרף לתביעתו את תביעתו החוזרת של הנפגע לגמלת ניידות ועותק החלטת הוועדה המכירה בזכאותו של הנפגע לגמלה כאמור.
אין בידי לקבל טענה זו. בשלב דיוני זה, של הגשת תביעה, לא היה התובע צריך להוכיח את תביעתו, שכן אין עסקינן בשלב שמיעת הראיות. התובע יצא ידי חובתו בצירוף ההסכם בינו לבין הנתבעות ובצירוף פרוטוקול הוועדה הרפואית שליד המוסד לביטוח לאומי, כמו גם בצירוף אישור בדבר התשלומים ששילם לנפגע. ככל שהיתה לנתבעות טענת הגנה מגובה במסמכים, עליהן היה הנטל להגיש המסמכים התומכים בטענתן, כפי שאף עשו, כאשר צירפו לבקשתן החלטות קודמות של לשכת הבריאות. יצויין כי הנתבעות ידעו היטב על החלטתה של הוועדה הרפואית לעררים של משרד הבריאות, שכן הן התייחסו אליה בגוף בקשתן ואף טענו נגדה, בנימוק שמדובר בהחלטה שאינה מנומקת.
מכל מקום, בהודעתן מיום 29.4.2008 הנתבעות לא התנגדו לכך שהתובע יצרף לסיכומיו את פרוטוקול וועדת הערר, ועל כן, ככל שהיה פגם באי צירוף הפרוטוקול לכתב התביעה, הרי שפגם זה נרפא בשלב הסיכומים.
7. בסיכומיהן טענו הנתבעות לראשונה כי גם אם הכירה הוועדה בנפגע כמי שזכאי לגמלת ניידות, הרי שעל התובע להוכיח את הקשר הסיבתי בין גמלת הניידות לבין התאונה. דא עקא, בצדק טוען התובע בסיכומי תשובתו כי מדובר בטענה חדשה שלא נטענה במסגרת בקשת הרשות להתגונן, ועל כן, אין להיזקק לה. הטענה בדבר העדר קשר סיבתי בין התאונה לגמלאות היא טענה עובדתית שצריך היה לטעון אותה באופן פוזיטיבי בבקשת הרשות להתגונן, דבר שלא נעשה. יצויין כי אפילו כעת אין טענה פוזיטיבית של הנתבעות לפיה לא קיים קשר סיבתי בין התאונה לתשלום הגמלאות, אלא טענתן היא שעל התובע להוכיח קשר סיבתי כאמור. טענה כזו יש לדחות, שכן בכתב התביעה נטען במפורש כי הגמלאות שולמו כתוצאה מהתאונה, משמע, נטען לקיומו של קשר סיבתי בין התאונה לגמלאות. על הנתבעות היה איפוא לטעון באופן פוזיטיבי, כי לא קיים קשר כזה. דבר זה לא נעשה על ידן.
8. סיכומו של דבר, מששילם התובע לנפגע גמלאות ניידות על פי החלטתה של הוועדה הרפואית לעררים של משרד הבריאות, ובהעדר כפירה של הנתבעות במסגרת בקשת הרשות להתגונן בקיומו של קשר סיבתי בין התאונה לבין תשלום גמלאות הניידות, דינה של טענת ההגנה הראשונה להדחות. על כן, שומה על הנתבעות לשפות את התובע בגין תשלום גמלאות הניידות.
9. גם טענת ההגנה השניה אינה מצדיקה מתן רשות להתגונן. אם אכן הונה הנפגע את הנתבעות בהצגת מצג כוזב בענין גמלאות הניידות, הרי שתרופתן היא בהגשת תביעה נפרדת נגדו. משנקבעה זכאותו של התובע ליטול פסק דין נגד הנתבעות בענין גמלאות הניידות, לא קיימת כל דרך דיונית לפיה ניתן בשלב זה לצרף את הנפגע להליך, כצד שלישי. הדבר משול למצב שבו לאחר שניתן פסק דין נגד הנתבע, הוא מבקש לשלוח הודעה לצד שלישי. אכן, התביעה אינה מסתיימת בהחלטה הנוכחית, שכן ניתנה לנתבעות רשות להגן בטענה שעניינה ההלוואה לרכישת רכב, אלא שטענה זו אינה קשורה לסכסוך שבין הנתבעות לנפגע, ולכן אין מקום לאפשר משלוח הודעה לצד שלישי בקשר אליה. יצויין גם כי מתן אפשרות למשלוח הודעה לצד שלישי בתביעה שעילתה הסכם השיפוי בין התובע לנתבעות, תסרבל את ההליך ותאריך אותו שלא לצורך, ובכך תחטא למטרתו של ההסכם, שנועד לחסוך בהתדיינויות וליצור מנגנון יעיל לסילוק תביעות שיפוי של המוסד לביטוח לאומי.
10. סוף דבר, התובע זכאי ליטול פסק דין חלקי בגין גמלאות הניידות. הנתבעות ישלמו לתובע הוצאות הבקשה בסך 3,000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק.
11. הצדדים יודיעו תוך 15 יום האם ניתן להגיש סיכומים בכתב בענין ההלוואה לרכישת רכב, או שמא הם מבקשים לנהל הליך של שמיעת ראיות.
12.
המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים ותביא התיק לתז"פ ביום 1.6.2008.
ניתנה היום, ו' באייר, תשס"ח (11 במאי 2008), בהעדר
הצדדים הנ"ל.
