מונחת בפניי בקשה למתן רשות להתגונן כנגד תביעה בסדר דין מקוצר.
התובעות הינן חברות פרטיות העוסקות בייזום עסקאות נדל"ן. הנתבעת רכשה שתי יחידות דיור שמספרן 401 ו - 403 בקומת הקרקע של בניין שהוקם ע"י התובעת באיזור התעשייה בקרית נורדאו בעיר נתניה.
הסכמי הניהול קבעו, כי הנתבעת תשלום בעבור שירותי הניהול והאחזקה של הרכוש המשותף ומתקניו סכום השווה לחלקה היחסי ברכוש המשותף הנגזר משטח היחידות.
לטענתם במועד זה ביקשה הנתבעת מהתובעות, כי יקבע סכום קבוע וידוע מראש של שיעור דמי הניהול אותם יהיה על הנתבעת לשלם. הצדדים הסכימו וחתמו על תוספת להסכם המבטל את השיעור שנקבע בהסכמי הניהול תחת ההסכם לתשלום סך קבוע בשיעור 1.5 $ למ"ר ולמשך 5 שנים.
טוענות התובעות, כי בהתאם לאמור לעיל היה על הנתבעת לשלם לתובעת דמי ניהול בסך 555$ בתוספת מע"מ לחודש, דהיינו 646.6 $.
לטענתם הנתבעת לא הסדירה את חובה בגין דמי הניהול אותם חבה לשנת 2005 המסתכם בסכום כולל בסך 35,994 ש"ח.
מנגד טוענת הנתבעת, באמצעות מר רחמים נעמן, כי התובעות שדורשות הן תשלום בגין שירותים שלא ניתנו כלל.
טוענת הנתבעת, כי התובעות, מסיבות לא ברורות, דאגו לרשום את מר רחמים נעמן,בספרי העירייה, כבעל הזכויות על הנכסים הנ"ל. כפועל יוצא מכך חויב מר נעמן באופן אישי בתשלומי המיסים, והכל בניגוד להסכם שנחתם.
מוסיפה הנתבעת וטוענת, כי משפנתה לעיריית נתניה על מנת לבצע שינוי ברישומיה, נטען בפנייה, כי מאחר והרישום נעשה לפי דרישת התובעות. ללא הסכמתן לא ניתן לשנות את הרישום הנדון.
מוסיפה הנתבעת וטוענת, כי מזה שנתיים ימים ההוצאות הנדונות אינן מוכרות לה כהוצאה המוכרת לצורכי מס והכל בשל מחדלי התובעות, נזק המוערך בסכום השווה לסך 52,800 ש"ח.
מוסיפה הנתבעת וטוענת כי הנכסים שרכשה אינן כוללים חניה. דא עקא, שהתובעות ברישום בעירייה (כמפורט לעייל), דאגו לכך שבפנקסי העירייה יופיע מר רמי נעמן כבעל הזכויות בחניה המצויה בבניין, וכפועל יוצא, מר נעמן משלם תשלומים אשר לא לו.
בנוסף, לטענת הנתבעת לא דאגו התובעות בניקיון חזית הבניין סתימות הביוב, השירותים הציבוריים אינם בשימוש וכו' .
דיון
טרם אתן את החלטתי אחזור בתמצית על הקריטריונים המנחים את ביהמ"ש בבואו ליתן רשות להתגונן, שכן בחינת בקשותיו של הנתבע אינה מצריכה לעת עתה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של הנתבע אלא אך לבחון האם אם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה, קרי, האם יש בתצהירו של הנתבע יחד עם חקירתו הנגדית עילה חוקית לכאורית בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה. (ראה ע"א
478/75 חנה אנגלנדר נ' יצחק אשכנזי . פ"ד ל(3), 437, 443).
לעניין זה
חייב ביהמ"ש לצאת מנקודת הנחה כי המצהיר
דובר אמת, אא"כ נתבדו דבריו לחלוטין בחקירה נגדית, במקרה זה האחרון, יהיה על ביהמ"ש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך ע"י העלאת טענות סתמיות מטעם הנתבע (הגנת בדים), ואשר כל מטרתן נועדו ע"מ למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים אשר מוקנים לו ע"י הגשת תובענה בסדר דין מקוצר.
(ע"א 86/66
מנחם פריטל ואח' נ' החברה להנדסה חקלאית בישראל בע"מ ואח' פ"ד כ(2) 520, 522
).
בכל אלו יש כדי ליצור איזון בין הרצון והצורך להעניק לתובע יתרונות דיוניים לבין הרצון שלא לקפח את הגנתם של הנתבעים ולאפשר להם את יומם בביהמ"ש.
טעמים אלו ועוד אוזכרו כבר בהכרעותיו של בית משפט זה ולדידי, עיקרן אחד הוא - באם ניתן ואפשר יהיה לברר ולמצות את טענותיו של הנתבע בבית המשפט, ראוי, ומן הדין הוא כי ימוצו ההליכים בדרך זו ואין על בית המשפט לשלח אותו מעם פניו אם הקניית מירב המהימנות לדבריו, החלושים ככל שאפשר, אך המתיישבים, באופן סביר, עם נסיבותיו העובדתיות של המקרה, מורים על קיומה של הגנה חוקית ולכאורית מול טענות התובע.
כאמור, אין ביהמ"ש נדרש, בשלב זה, כחלק מהאלמנטים המשפיעים על הכרעתו, למשקלן ומהימנותן ודרכי הוכחתן של הראיות ובנוסף אינני סבור שטענות הנתבע נועדו אך בכדי
למנוע מהתובעות את היתרונות הדיוניים הנובעים מהליך המקוצר, אינן אך "סתמיות" ומשלא נתבדו והופרכו בחקירתו הנגדית, קיימת בהן עילה לכאורית בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסת התביעה.
משלא צרפו הסכמי הניהול לתביעה וכשהעלתה המבקשת טענות בדבר אי קבלת שירותים כפי שסוכם, החלפת שמות ברישומי העירייה, טענת רישום חניה בספרי העירייה בטעות והכל בניגוד למוסכם, סבורני שהן טענות המצריכות בירור עובדתי רציני ולא ניתן לשלחה לדרכה ולדחות את בקשתה על אתר.
