1. התובע הגיש תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, בתאונת דרכים שארעה ביום 21/7/04.
בבקשתו עתר התובע למינוי מומחים רפואיים בתחום האורטופדיה, א.א.ג., נוירולוגיה ופסיכיאטר. במהלך הדיון ביום 11/10/07 צמצם התובע את בקשתו למינוי מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטריה וא.א.ג.
הנתבעת מתנגדת לבקשתו.
2. על פי תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) התשמ"ד-1986, אין עומדת לנפגע בתאונת דרכים האפשרות להוכיח את טענותיו בעניין שברפואה על ידי הבאת ראיות מטעמו, אלא על דרך בקשה למינוי מומחה או מומחים רפואיים ומשכך, דחיית בקשתו למינוי כזה חוסמת בפניו את הדרך להוכיח כי נותר מום או נזק כתוצאה מהתאונה או כל עניין רפואי אחר.
מטעם זה נקבעה בפסיקה גישה ליברלית ודי ב"ראשית ראיה" לצורך מינוי מומחה רפואי.
(לעניין זה ראה, למשל: רע"א 1338/90, גבריאל שיק נ' רונית מטלוןפ"ד מד(2) 216; רע"א 3497/98חנן רזין נ' המגן חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נב(5) 136; בר"ע (חי) 821/06, מור נ' פני תק-מו 2006(4)9767; רע"א 6626/99, עזבון המנוח גלעד צסטה ז"ל נ' גיא הררי תק-על 99 (4) 49); רע"א 9477/04, אריה חברה לביטוח בע"מ נ' עבאדין עלא, תק-על 2004(4) 2063).
3. מן המסמכים אשר צורפו לבקשת התובע עולה, בין היתר, כי:
3.1 בסכום אשפוז, בית חולים הלל יפה מיום 21/7/04 נאמר כי התובע טען שהוא נחבל בקדמת החזה, ללא תלונה אחרת - ללא איבוד הכרה, ללא חבלת ראש, ללא קוצר נשימה. בבדיקה נמצא שבר ללא תזוזה בעצם החזה ולמעט רגישות קלה מעל הסטרנום, הבדיקה בגדר הנורמה. התובע שוחרר לביתו ביום 23/7/04 להמשך מעקב אצל רופא מטפל תוך הוריה על מנוחה בת 21 יום.
3.2 ביום 25/7/04 התלונן התובע אצל הרופא המטפל על כאבי ראש, צוואר וכאבי חזה (וראה גם ביקור מיום 23/2/05).
3.3 תרשומת מיום 12/8/04 לפיה: "נמצא במעקב פסיכיאטרי עקב DEPR. DISORDER" והומלץ על טיפול תרופתי; וכן מיום 16/11/04 לפיה מאובחן מצב כרוני של חרדה.
3.4 התובע עבר סידרה של 6 טיפולים פיזיוטרפיים בחודשים אוגוסט-ספטמבר 2004.
3.5 מכתבים של ד"ר ברבר ירחמיאל, פסיכיאטר, מיום 29/3/05 ומיום 10/8/00 (תוקן ליום 10/8/04) לפיהם, לדברי התובע, מאז התאונה הוא סובל מטנטון, קשיי נשימה וקושי בריכוז והומלץ על טיפול תרופתי.
יוער כי במכתבו של ד"ר ברבר ירחמיאל מיום 3/5/05 הורחבו תלונותיו של התובע: "מאז סובל מטנטון, מצבי רוח ירודים, חרדות, קשיי שינה, קושי להתרכז ולזכור דברים ועקב כך מתקשה ללמוד... בלילות מתעורר לפעמים בצעקות כנראה מחלומות רעים... מתפרץ ומתרגז מהר, אין לו סבלנות כבעבר". במועד זה, התובע מאובחן על ידו כסובל מאפקט חרדתי דכאוני, ללא מחשבות אובדן.
3.6 בדיקת שמיעה מיום 13/3/05. בהתאם לפענוח מיום 15/3/05 הבדיקה תקינה. הגם שמצוין כי לדברי התובע הוא נחבל גם בראש ומאז הוא סובל מטנטון בשתי האוזניים.
3.7 אישור רופא תעסוקתי מיום 9/6/05 בו נרשם מפי התובע כי הוא סובל מהפרעת שמיעה, טנטון, חרדה, הפרעות ריכוז, שינה, סיוטים והחל בטיפול תרופתי.
4. לטענת הנתבעת (בתמצית), בחדר המיון נאמר מפורשות "ללא חבלת ראש וללא חבלה אחרת". טענת הטנטון מופיעה מאוחר יותר ואין כל תיעוד על טיפולים שקיבל התובע מרופא א.א.ג אלא תלונות אלו בגין טנטון מופיעות דווקא בביקוריו אצל הפסיכיאטר.
התובע אובחן על ידי ד"ר ברבר ירחמיאל כמצב של ADJ. DISORDERו- DEPR. DISORDER" ולא כמצב פוסט טראומטי. גם ברישום מיום 16/11/04 דובר על הפרעת חרדה כרונית ללא מצב פוסט טראומטי. כאשר מצב חרדה כרוני לא יכול להיות מיוחס לאירוע שאירע כשלושה וחצי חודשים קודם לכן.
מעבר לכך מציינים הנתבעים כי בסמוך לאירוע התאונה אירעו לתובע שתי תאונות קודמות בשנים 1999/2000 ובשנת 2001. (יוער כי בישיבה מיום 10/2/08 תוקן כתב התביעה על דרך הוספת תאונת דרכים נוספת שארעה לתובע ביום 25/1/04 אך ביחס אליה לא נטען לנכות).
5. במהלך הדיון ביום 11/10/07 הרחיבו הצדדים בטענותיהם - התובע טען עוד כי היות והטנטון הינו עניין סובייקטיבי יש מקום למינוי מומחה בעוד הנתבעת הדגישה כי המסמך הרפואי האחרון, הוא מחודש יוני 2005 - ולא צורף כל מסמך מעודכן מני אז.
