1. בפניי בקשת רשות להתגונן מפני תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום חוב בסך 73,262 ש"ח שהצטבר בחשבון הבנק של חברת רב מיכון בע"מ (בפירוק) (
להלן: "החברה"). התביעה הוגשה על ידי בנק פועלי אגודת ישראל בע"מ (
להלן: "הבנק") נגד הנתבעת, בהיותה ערבה לחשבון החברה. יצויין כי הנתבעת היא הבעלים והמנהלת של החברה.
2. במסגרת בקשת הרשות להתגונן העלתה הנתבעת מספר טענות הגנה.
3. הנתבעת טוענת כי התביעה אינה ראוייה להתברר בסדר דין מקוצר משום לא צורפה אליה ראשית ראיה כנדרש.
אין בידי לקבל טענה זו. הבנק צירף לתביעה את מסמכי פתיחת החשבון, כתב ערבות בחתימת הנתבעת, דף חשבון אחרון, ואישור בדבר שיעורי הריבית. אלה הם כל המסמכים הדרושים כדי להכשיר ברורה של תביעה בנקאית בסדר דין מקוצר. לענין זה נקבע בע"א 2418/90
רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ
פ"ד מז(5), 133 ,עמ' 137-138:
"
כבר נאמר כי בכל הנוגע להיקף המסמכים שעל התובע לצרף לתביעה בסדר דין מקוצר, הגישה היא מקלה. מדובר בדרישה מינימלית.
די בשלב מוקדם זה של הדיון בתביעה ביחסי בנק ולקוח בצרוף ההסכמים ופירוט היתרה הסופית. ככל שאלה אינם מאפשרים לנתבע להתגונן כראוי, זכותו לדרוש מסמכים ופרטים נוספים. אם לא יענה כי אז יוכל לקבל רשות להתגונן. ... תביעת המשיב עומדת במידת הפירוט הנדרשת והמערערים לא פנו בבקשה לבית המשפט לפירוט נוסף."
ראה גם ע"א 688/89
הילולים (אריזה ושווק) נ' בנק המזרחי המאוחד
פ"ד מה(3), 188 ,עמ' 196-197:
"
לצורך התקנות 202(א)(1) ו-203 די בצירוף ההסכמים ופירוט היתרה הסופית ואין חובה על התובע לצרף את כל ספריו שיפרטו כיצד חושב הסכום אותה הוא תובע. זהו שלב מקדמי לדיון שאינו מצריך כניסה לכל פרטי הראיות ובחינה מדוקדקת של התשתית הראייתית המקפת שמצויה בידי התובע להוכחת תביעתו על כל פרטיה."
4. הנתבעת טוענת כי בדפי החשבון מצויים מספר חיובים שפשרם אינו ברור לה. טענה זו אינה מצדיקה מחיקת כותרת, שכן גם אם חיוב מסויים שנוי במחלוקת, אין בכך כדי לגרוע מעובדת היותה של התביעה קצובה לצורך ברורה בסדר דין מקוצר.
לעיצומו של ענין, שומה היה על הנתבעת לבקש מהבנק הסברים לגבי טיבם של החיובים שאינם מובנים לה, במסגרת בקשה למתן פרטים נוספים, כמבואר בע"א 2418/90 הנ"ל, ומשלא עשתה כן, אין לה להלין אלא על עצמה.
5. הנתבעת טוענת כי הבנק לא פנה אליה בדרישה לתשלום חובה קודם להגשת התביעה ועל כן לא היתה הצדקה לחייבה בריבית המקסימלית הנהוגה בבנק. טענה זו אינה נכונה והיא הופרכה בחקירתה הנגדית. לענין זה ראה המוצג ת/1 המעיד על משלוח מכתב הדרישה של הבנק בדואר רשום ועל קבלתו אצל הנתבעת ביום 9.1.2006, וכן ראה הודאתה בחצי פה של הנתבעת בע' 2 לפרוטוקול. יצויין כי המכתב נשלח לכתובת הנקובה בכתב הערבות עליו חתמה הנתבעת, ועל כן אין ממש בטרונייה כאילו הוא נשלח לכתובת לא נכונה.
6. הנתבעת טוענת כי הבנק יכול לגבות חלק מהחוב נשוא התביעה ישירות מהחברה. אכן, החברה מצוייה בהליכי פירוק, אך לדידה של הנתבעת, הנושים צפויים לקבל דיבידנד בפירוק בשיעור של 37% מגובה הנשייה, ועל כן הבנק צפוי לקבל מקופת הפירוק סך של 27,107 ש"ח.
אין בידי לקבל טענה זו. הבנק אינו חייב להמתין עד שיחולק דיבידנד לנושים, אם בכלל. זוהי בדיוק אחת הסיבות אשר בגינן נוהגים בנקים לדרוש ערבות אישית לחובותיה של חברה, על מנת שבבוא יום הדין, הם יוכלו להפרע ישירות מן הערבים ולא ייאלצו להמתין לחלוקת דיבידנד מאת המפרק. נזכיר כי במקרה דנן הנתבעת הערבה היא הבעלים של החברה ובעלת מניותיה, כך שהטענה נשמעת מפיה צורמת במיוחד, באשר אין המדובר בערב תמים שנקלע בעל כורחו לסיטואציה בלתי אפשרית. עוד נציין כי הבנק אכן הגיש הוכחת חוב למפרק החברה (ראה ת/2) והצהיר בס' 27 לסיכומיו כי כל סכום שייגבה באמצעות המפרק של החברה ייזקף על חשבון חובה של הנתבעת.
7. הנתבעת טוענת כי החברה שעבדה לטובת הבנק רכב בשווי של 17,500 ש"ח אך הבנק נמנע ממימוש השעבוד. על כך משיב הבנק, כי מדובר ברכב בשווי נמוך, ועלות נקיטת ההליכים למימושו, פתיחת תיק הוצל"פ, איתור ותפיסת הרכב, איחסונו ופרסום מכרז בעיתונות למכירתו, לא היו כדאיים, שכן הסכום שהיה נותר ממכירת הרכב היה נמוך ביותר. עוד מציין הבנק כי דבר לא מנע מהנתבעת עצמה, בהיותה הבעלים של החברה, להציע בעצמה קונה לרכב, דבר אשר היה חוסך את עלויות האיתור והמימוש. הסברים אלה של הבנק מקובלים עליי. כאשר מדובר בערב שהוא הבעלים והמנהל של החייב העיקרי, יכול הוא עצמו לפעול למימוש הבטוחה, בשיתוף פעולה עם הבנק, אם אכן מדובר בכוונה כנה לסייע בהקטנת החוב. אין לצפות מהבנק לנקוט בהליכי מימוש יקרים, כאשר מדובר ברכב בשווי נמוך, מה שיוליד אחר כך את הטענה כאילו מימוש הרכב לא נועד אלא ליצור חיובים מיותרים לטובת הבנק.
8. הנתבעת טוענת כי לא היתה הצדקה להעמיד לפרעון מיידי את ההלוואה שהוענקה לחברה.
על כך משיב הבנק, כי מאז חודש מאי 2005 היתה ההלוואה נתונה בפיגור. טענה זו נתמכת בדף החשבון נספח ג' לתביעה. כעולה מדף החשבון ת/3, באותה עת לא היתה לחברה מסגרת אשראי בחשבון. בהתאם לס' 17 הדביטורי הכללי נספח א' לתביעה, הבנק רשאי היה להעמיד לפרעון מיידי כל חוב של החברה אם לא שולם חוב כלשהו במועד, וכן במקרה שבו החברה נקלעה להליכי פירוק. הנתבעת עצמה מציינת בתצהירה כי ביום 22.3.2005 הוגשה בקשת פירוק נגד החברה. על כן, בדין הועמדה ההלוואה לפרעון מיידי ביום 6.12.2005.
9. טענותיה של הנתבעת נגד העובדה שהבנק גבה מערב נוסף סך של 35,000 ש"ח- אינן ברורות. הגבייה מן הערב הנוסף רק שיפרה את מצבה של הנתבעת, שכן הדבר הביא להקטנת סכום התביעה נגדה. ודוק:מדובר בסכום שנגבה לפני הגשת התביעה, כך שאין כאן נסיון לגבייה כפולה מצד הבנק.
10. סוף דבר, מדובר בהגנת בדים. אשר על כן, הבקשה למתן רשות להתגונן- נדחית. הבנק רשאי ליטול פסק דין כמבוקש בכתב התביעה. הנתבעת תשלם לבנק הוצאות הבקשה בסך 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק.
11.
המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום ח' בסיון, תשס"ו (4 ביוני 2006) בהעדר
הצדדים הנ"ל.
