בפני בקשה להורות על תיקון כתב התביעה שהוגש על ידי המבקשים, כך שיותר להם להביא בכתב התביעה המתוקן, פרטים נוספים לעניין הזמנת חוות הדעת מיום 24.3.95 מאת המשיבים, האופן בו הגיעה לידיהם, ולגבי הנתונים, הנסיבות ואופן ההשקעה לפיהם החליטו המבקשים להשקיע בפרוייקט נשוא התובענה וכן פרטים נוספים לענין הקשר בין הצדדים.
בנוסף, הורה בית המשפט למבקשים ליתן פרטים נוספים לעניין היחסים בינם לבין חברת גני גרניום (קנדה) שניהלה את הפרוייקט, וכן הורה לשקול צירופו של מפרק החברה כבעל דין לתביעה, כל זאת בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 25.2.04 במסגרת דיון שנערך בבקשה לסילוק על הסף שהגישו המשיבים כנגד המבקשים.
עובדות
תמציתה של התובענה היא בדרישת המבקשים לפיצויים בגין נזקים שנגרמו להם לאחר שהשקיעו בזמנים שונים כספים בפרוייקט בנייה, לאחר שהסתמכו על חוות דעת שהוכנה על ידי המשיבים עבור הפרוייקט, לצורך בחינת כדאיות כלכלית של הפרוייקט. כן נתבע פיצוי בגין נזקים שנגרמו למבקשים כתוצאה מפיקוח רשלני של המשיבים על הביצוע והניהול הפיננסי של פרוייקט הבנייה.
בכתב התביעה טוענים המבקשים כי חוות הדעת עליה הסתמכו הציגה את הפרוייקט כרווחי וכדאי, בעוד בפועל, וכפי שהמשיבים היו צריכים לדעת, היה הפרוייקט בלתי כדאי וההשקעה בו היתה עתידה לרדת לטמיון ולגרום למבקשים נזקים כבדים, כפי שאכן קרה במציאות.
עוד נטען בכתב התביעה, כי הגם שנודע למשיבים על הטעויות בחוות הדעת והשלכותיהן, והנזקים שעלולים להיגרם, בחרו המשיבים שלא לגלות למבקשים את היקפה והשלכותיה על כדאיות הפרוייקט. המבקשים אף טוענים כנגד הפיקוח ההנדסי והפיננסי של הפרוייקט שנעשה על ידי המשיבים, שהתרשלו בפיקוח על הוצאות הפרוייקט מחד, ועל הפיקוח על התקבולים מאידך.
טענות המבקשים
טוענים המבקשים כי תמצית התיקון היא באופן הצגת פעילות קבוצת גרניום בעלת הפרוייקט וכן בנסיבות הזמנת חוות הדעת מעת המשיבים וההסתמכות עליה. בהתאם להחלטת בית המשפט המבקשים יבהירו את היחס שבין המבקשים לבין עצמם ובינם לבין קבוצת גרניום, בכל הקשור לפרוייקט, תוך עדכון לגבי תובענה באותו עניין שנמחקה בהסכמה על הסף.
באשר להצעת בית המשפט לשקול את צירופו של המפרק כבעל דין, טוענים המבקשים כי אין מקום לצרפו כבעל דין לתובענה זו, שכן למבקשים נגרם נזק על ידי המשיבים שהינו נפרד ומובחן מן הנזק שנגרם לחברה. היום שקמה להם עילת תביעה נפרדת מעילתה של החברה, שכן כניסתם של המבקשים כשותפים פיננסים לפרוייקט הבנייה נעשתה על סמך חוות הדעת הרשלנית לטענתם, שניתנה על ידי המשיבים. לאור ההסתמכות על חוות הדעת, הושקעו כספים בפרוייקט, שהועמדו לפרוייקט ולא כהלוואה לחברה. מכאן שלחברה אין חובות כלפי המבקשים.
נטען כי התיקונים המבוקשים נובעים ישירות מכתב התביעה המקורי, ומהנחיית בית המשפט כך שעל כתב התביעה להביא ביתר פירוט באשר להסתמכות המבקשים על חוות הדעת והפרטים הנוגעים להשקעה בפרוייקט, על מנת שתהא יכולת להכריע בסוגיות שהן באמת שנויות במחלוקת בין בעלי הדין.
טענות המשיבים
טוענים המשיבים כי אין להתיר את תיקון כתב התביעה היות ומדובר לטענתם, בתביעה חסרת סיכוי, שכן במקום לנסות ולתבוע את מי שהזיק להם באמת, הוגשה תובענה כנגד המשיבים, הסוברים גם כיום כי חוות הדעת שניתנה על ידם הייתה נכונה וכי פעילותם הייתה מקצועית. המשיבים מוסיפים וטוענים כי המבקשים לא הוכיחו שהיה בינם לבין המשיבים כל קשר וכי למעשה למבקשים היה קשר רק עם מנהלי החברה שבפירוק. המשיבים טוענים כי מעשי המבקשים בבקשה לתיקון כתב תביעה היא למעשה לאפשר העדפת נושים אסורה. בעניין זה הבקשה לתיקון אינה מוסיפה דבר.
טוענים המשיבים כי המבקשים לא עמדו בהנחיית בית המשפט, עת לא הגישו בקשה מפורטת לתיקון כתב תביעה בצירוף כל המסמכים הנוספים המהותיים שבידיהם להוכחת תביעתם, ולא הצליחו להראות כי קיימת יריבות ישירה בינם לבין המשיבים, וכי הנזק הנתבע הוא שונה ומובחן מהנזק של החברה הישראלית שניהלה וביצעה את הפרוייקט נשוא התובענה. יתרה מכך, נטען כי אין בתיקון כדי להוסיף פרטים מהותיים.
טענה נוספת שמעלים המשיבים הינה כי יש לדחות את הבקשה לאור התצהיר שצורף אליה, היות שחלק מן העובדות שנטען כי ידועות למצהיר, אינן ידועות לו וכי התצהיר מעורפל ואינו מפרט את הפרטים החשובים הדרושים תמיכה בבקשה לתיקון כתב תביעה, בניגוד לתקנה 521 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי").
דיון
מצאתי כי דין הבקשה להתקבל ויש להתיר למבקשים לתקן את כתב תביעתם, כל זאת מן הנימוקים שלהלן.
תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת:
"92. רשות להגן
בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה יעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. תיקון של טענה עובדתית או הוספתה, טעונים הגשת תצהיר המאמת את העובדות."
מלשון התקנה עולה כי אין כל מניעה להתיר לבעל דין לתקן את כתב טענותיו, זאת על מנת שבית המשפט יוכל להכריע בכל השאלות השנויות במחלוקת העומדות על הפרק במסגרת הסכסוך שבין הצדדים. יתרה מכך, הלכה פסוקה היא כי ברוב המקרים, ינהג בית המשפט ברוחב לב, וייעתר לבקשות לתיקון כתבי טענות, המנומקות ומלוות בתצהיר. יחד עם זאת, העובדה שקיימת זיקה בין התיקון המבוקש לפלוגתא שבין הצדדים, אינה חזות הכל. המחוקק התנה את תיקון כתבי הטענות בחריגים, שעיקרם נעוץ בהתנהגותו של מי שמבקש את התיקון. (ראה לעניין זה ע"א 3092/90
צבי אגמון נ' זוהר פלדבוי, פ"ד מו (3) 214 וכן ע"א 2345/98
סלים דנגור ו- 3 אחרים נ' חנוך ליבנה ו- 3 אח', פ"ד נב (3) 427). סוגיה זו זכתה לפסיקה עקבית, המלמדת כי זכות גישת ערכאות השיפוט השונות לבקשות כגון זו המונחת לפתחו של בית משפט זה, היא גישה ליברלית, כאשר השיקול המנחה הוא כי יש בתיקון כתבי הטענות כדי להועיל לגיבושן של כל השאלות השנויות במחלוקת, להן נדרש פתרון משפטי, ולייעול ההליך המשפטי המתנהל. (יפים לעניין זה דברי הנשיא אורי גורן, בספרו
סוגיות בסדר דין אזרחי
, מהדורה שמינית בעמ' 140).
