1. בפניי בקשת רשות להתגונן מפני תביעה לתשלום חוב בסך של 321,446 ש"ח שהצטבר בחשבון הבנק של הנתבעת 1, אלרם מערכות אנרגיה בע"מ (
להלן: "אלרם אנרגיה") המתנהל אצל הבנק התובע (
להלן: "הבנק"). התביעה הוגשה נגד אלרם אנרגיה ונגד הנתבעים 2- 4, מכח ערבותם לחובותיה של אלרם אנרגיה.
2. כעולה מכתב התביעה, ביום 31.5.2005 נחתם הסכם בין הבנק לבין הנתבעים (
להלן: "הסדר החוב"), לפיו אישרו הנתבעים את חובם כלפי הבנק נכון לאותו מועד, והתחייבו לפרוע אותו בפריסה שנקבעה בהסכם. לאחר שהנתבעים לא עמדו בתשלומי הפריסה, הוגשה התביעה הנוכחית.
3. הנתבעים ביקשו רשות להתגונן, ושטחו שורה ארוכה של טענות נגד הבנק. דא עקא, על מנת שטענות ההגנה תוכלנה להתברר לגופו של ענין, שומה על הנתבעים לצלוח מכשול מרכזי אחד, והוא הסדר החוב, בגדרו ויתרו על כל טענה שהיתה להם נגד הבנק עובר לכריתתו של הסדר החוב. על כן, זוהי הטענה הראשונה שיש לבחון.
4. הנתבעים טוענים כי חתימתם על הסדר החוב היא תולדה של אילוץ וכפייה, וכי מדובר בחוזה פסול ובטל, שאינו מקנה להם כל הטבה. קודם שנדון בטענה לגופה, נקדים רקע עובדתי קצר.
5. הנתבע 3 (
להלן: "וליד") והנתבע 4 (
להלן: "ג'מאל") הם הבעלים של חברת אלרם מערכות שמש ביתיות בע"מ (
להלן: "מערכות שמש"), חברה שהוקמה בשנת 1999 וניהלה חשבונות הן בבנק התובע והן בבנק הבינלאומי בע"מ. וליד וג'מאל הם בני דודים. בשנת 2001 הקים הנתבע 2 (
להלן: "סאלח"), בנו של ג'מאל, את אלרם אנרגיה. גם מערכות שמש וגם אלרם אנרגיה עוסקות בהתקנת מערכות סולאריות מרכזיות. עם הקמתה של אלרם אנרגיה, היא פתחה חשבון בבנק. הבנק דרש ערבים כתנאי להעמדת אשראי בחשבונה של אלרם אנרגיה, ועל כן בחודש אוגוסט 2001 חתמו סאלח, ג'מאל ווליד על ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום לכל חובותיה של אלרם אנרגיה. לטענתם, מדובר בחתימה על ערבות תחת אילוץ וכפייה.
ביום 23.10.2003 מונו וליד וג'מאל כמנהלים של אלרם אנרגיה, על פי דרישתו של הבנק, כתנאי להעמדת אשראי בנקאי נוסף לאלרם אנרגיה. לטענת הנתבעים, הדבר נועד כדי להפוך את וליד וג'מאל מערבים יחידים כמשמעם בחוק הערבות, תשכ"ז- 1967 (
להלן: "חוק הערבות"), לערבים בעלי ענין, שאינם נהנים מן ההגנות השמורות לערבים יחידים. גם כאן, כך טוענים הנתבעים, הפעיל עליהם הבנק לחץ פסול.
ביום 22.7.2004, כך טוענים הנתבעים, שידל הבנק את וליד וג'מאל לסגור את חשבונה של מערכות שמש בבנק הבינלאומי, ולהעביר את הפעילות אל הבנק התובע (ראה עדותו של וליד, בע' 13 לפרוטוקול). לשם כך הבטיחו מנהלי הבנק להעמיד לטובתה של מערכות שמש מסגרת אשראי בסך של 4,000,000 ש"ח, חלף מסגרת האשראי בסך של 3,100,000 ש"ח שעמדה לרשותה בבנק הבינלאומי. דא עקא, הבנק לא קיים אחר התחייבותו זו, ובפועל הוא אילץ את מערכות שמש, החל מיום 30.7.2004, ליטול הלוואות רגילות כנגד הפקדת פקדונות בחשבון. התנהגות זו של הבנק, כך טוענים הנתבעים, היוותה התנייה אסורה של שרות בשרות וגרמה נזק כולל בסך של 135,528 ש"ח לאלרם אנרגיה ולמערכות שמש.
ביום 1.3.2005 הוגבל חשבון הבנק של מערכות שמש בבנק הבינלאומי (ראה עדותו של וליד, בע' 16 לפרוטוקול).
ביום 31.5.2005 אילץ הבנק את הנתבעים, כך הם טוענים, לחתום על הסדר החוב. בגדרו של הסדר החוב, המחתה מערכות שמש לאלרם אנרגיה את חובותיה כלפי הבנק, והנתבעים נאלצו להכיר בחוב ולוותר על כל טענה שהיתה להם נגד הבנק בגין התניית שרות בשרות (ס' 3.3 להסדר החוב).
6. הטענה לפיה הסדר החוב נחתם בתנאים של כפייה ועושק היא טענת הגנה קלושה ביותר, התלויה על בלימה. טעמו של דבר הוא שלפי ס' 2(א) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א- 1981, אין על הבנק חובה לתת שירות שיש בו משום מתן אשראי ללקוח. על כן, אם הבנק החליט ליתן אשראי, הוא רשאי להתנות את מתן האשראי בתנאים, הן לגבי היקף הבטחונות והן לגבי ויתור על טענות שיש ללקוח כלפי הבנק.
כפיה מתקיימת כאשר צד לחוזה כופה את ההתקשרות על הצד האחר בכח או באיום (ס' 17 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973). במקרה דנן אין כל טענה בדבר הפעלת כח או איום, ועל כן אין עסקינן בכפייה.
עושק מתקיים כאשר צד לחוזה מנצל את מצוקתו של הצד האחר לשם התקשרות בחוזה שתנאיו גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל (ס' 18 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973). מדובר בשני תנאים מצטברים. במקרה דנן, וליד וג'מאל, שהיו ערבים לחובותיה של מערכות שמש, לא ניזוקו מכך שחובה של מערכות שמש הומחה לאלרם אנרגיה, ומצבם לא השתנה לרעה. על כן, קשה לראות כיצד ניתן לקבוע כי התקשרו בחוזה שתנאיו רעים במידה בלתי סבירה מן המקובל, גם אם אניח כי פעלו בתנאים של מצוקה. באשר לאלרם אנרגיה וסלאח, אין כל ראיה לכך שהם היו במצוקה בעת שהסכימו לקבל על עצמם את חובה של מערכות שמש, גם אם הסכמה זו היא בבחינת חוזה שתנאיו גרועים מן המקובל.
יצויין כי באותה עת היה מצבה של מערכות שמש בכי רע, והא ראיה, חשבונה בבנק הבינלאומי הוגבל שלושה חודשים קודם לכן. מכאן שהבנק נטל על עצמו סיכון בכך שאיפשר את קיומו של הסדר החוב ולא עמד על פרעונו המיידי של החוב כלפי הבנק. אכן, הנתבעים טוענים כי הבנק התחייב ביום 22.7.2004 להעניק להם מסגרת אשראי של 4,000,000 ש"ח, אך גם לשיטתם, החל מיום 30.7.2004 הם כבר ידעו על חזרתו של הבנק מהבטחה זו, ועל כן היו יכולים לכלכל את צעדיהם בהתאם מאותו מועד ואילך, קרי, להמשיך לעבוד עם הבנק הבינלאומי על יסוד הבטחונות הקיימים בבנק הבינלאומי. הנתבעים אינם מראים כיצד, אם בכלל, שינו את מצבם לרעה באותו פרק זמן של שבוע ימים בלבד, מעת שניתנה ההבטחה ועד שהופרה. הנתבעים גם לא הציגו כל ראיה בכתב בדבר אותה התחייבות להעמיד להם מסגרת אשראי. יצויין כי גם אם הבנק היה מעמיד לרשות מערכות שמש מסגרת אשראי בסך של 4,000,000 ש"ח, בחודש יולי 2004, סביר מאוד להניח כי לנוכח הגבלת חשבונה של מערכות שמש בבנק הבינלאומי ביום 1.3.2005, רשאי היה הבנק לבטל את מסגרת האשראי בשל הרעת מצבה הכלכלי של מערכות שמש.
7. גם אם אניח כי מדובר במקרה של עושק, הרי שלפי ס' 20 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973, הזכות לבטל את החוזה הפגום מותנית בכך שהודעת הביטול תינתן תוך זמן סביר לאחר שנודע למתקשר על עילת העושק, ובמקרה של כפיה, תוך זמן סביר לאחר שפסקה הכפיה. במקרה דנן, הודעת הביטול ניתנה רק בגדרה של בקשת הרשות להתגונן מיום 17.4.2007, במועד שחורג לכאורה מתחום הזמן הסביר. עילת העושק היתה בידיעתם של הנתבעים מיד לאחר החתימה על הסדר החוב, קרי, ביום 31.5.2005, שכן מדובר באנשים בוגרים שניהלו עסק מסחרי ומן הסתם הבינו היטב, לשיטתם שלהם, שהבנק מנצל את מצוקתם. באשר לכפיה, זו פסקה לכאורה מיד לאחר שנחתם הסדר החוב והועמד מכוחו האשראי הבנקאי, בדמותן של הלוואה בסך 440,000 ש"ח ביום 31.5.2005 (מוצג ת/3) והלוואה בסך 65,000 ש"ח באותו יום (מוצג ת/4). על כן, לכאורה, מתן הודעת הביטול רק ביום 17.4.2007 הוא לאחר שחלף הזמן הסביר לכך.
8. יצויין כי אם בסופו של יום תתקבל טענת העושק והכפייה, יביא הדבר לביטול סעיפי הויתור על טענות כלפי הבנק שנכללו בגדרו של הסדר החוב, אלא שויתור זה עשוי לכל היותר להעמיד טענת הגנה לגבי סך של 135,528 ש"ח בלבד מתוך החוב הכולל נשוא התביעה; זהו סכום הנזק הנטען על ידי הנתבעים בעקבות ההתנייה האסורה של שרות בשרות שהם מייחסים לבנק.
אכן, הנתבעים טוענים כי מחמת סרובו של הבנק לגלות להם מסמכים מסויימים, כמפורט במכתבו של בא כוחם מיום 1.3.2007, נשללה מהם היכולת לכמת נזקים נוספים שאולי נגרמו להם, אלא שהתברר כי ביום 1.5.2007, לאחר הגשתה של בקשת הרשות להתגונן, העביר להם הבנק חלק מהמסמכים שנדרשו, אך הנתבעים לא עדכנו את הבקשה, לא ציינו מהם אותם המסמכים שטרם גולו להם וגם לא שלחו דרישה נוספת לבנק (ראה ע' 15 לפרוטוקול).
9. לא מצאתי כל ממש בטענה לפיה יש פסול בהחתמתם של וליד וג'מאל על ערבות לטובת אלרם אנרגיה בשנת 2001, בעת שנפתח החשבון. מדובר היה בערבויות שנחתמו עם פתיחת החשבון, ואם וליד וג'מאל היו מסרבים לחתום על הערבויות, איש לא היה יכול לאלצם לעשות כן. הדבר היחיד שהבנק יכול היה לעשות במקרה כזה הוא לסרב להעמיד אשראי לטובתה של אלרם אנרגיה, אך הואיל ומדובר היה בחשבון שאך זה נפתח, היתה זו זכותו המלאה של הבנק לדרוש ערבויות ובטוחות כאוות נפשו כתנאי להעמדת האשראי. בנק המתנה מתן אשראי בהמצאת ערבים להנחת דעתו, נוהג באופן סביר, ואין בכך משום הפעלת לחץ פסול, גם אם הערבים, מטבע הענין, אינם ששים לחתום על הערבות והיו מעדיפים שהבנק יתן אשראי גם בלא ערבויות.
10. באשר למינויים של וליד וג'מאל כמנהלים של אלרם אנרגיה בשנת 2003, ככל שהדבר נועד להפוך את ערבותם משנת 2001 מערבות יחידה לערבות של בעלי ענין, הרי שהנסיון של הבנק לא צלח, שכן המועד הקובע לענין מעמדו של ערב הוא בעת חתימת כתב הערבות, ולא בעת התגבשות החוב. על כן, ערבותם משנת 2001 נותרה ערבות של ערבים יחידים גם לאחר שהפכו למנהליה של אלרם אנרגיה. עם זאת, בעת שנחתם הסדר החוב בשנת 2005, היו כבר ג'מאל ווליד בעלי ענין באלרם אנרגיה, ועל כן ערבותם להסדר החוב היא ערבות של בעלי ענין.
11. הנתבעים טוענים כי הבנק הפר את הוראות הסדר החוב בכך שביום 25.8.2006 חילל באי פרעון שיק בסך 12,400 ש"ח שמשכה אלרם אנרגיה בזמן שהחשבון היה ביתרת זכות. דא עקא, אלרם אנרגיה לא הגישה בקשה לביטול הגבלת חשבונה, דבר שהיתה אמורה לעשות לו סברה שהבנק גרם להגבלת החשבון שלא כדין. מכל מקום, הנתבעים אינם מראים מהו הנזק שנגרם להם מחמת חילול בלתי מוצדק של שיק בודד. גם אם אניח כי הדבר היווה הפרה בודדת של הוראות הסדר החוב מצד הבנק, אין בכך כדי לגרוע מזכותו של הבנק לדרוש את פרעון ההלוואות שהעמיד לאלרם אנרגיה.
