החלטה בתיק א 13600/04

1.         בפניי בקשה להורות על מחיקת התביעה מחמת התיישנות.

2.         להלן תמצית העובדות הדרושות:

2.1        ביום 20.4.96 נחתם בין הצדדים זיכרון דברים, לפיו התחייבו המשיבים למכור למבקשים בית מגורים הנמצא בקרית טבעון תמורת סך שווי בשקלים של 258,000 דולר ארה"ב. בהסכם המכר אשר נחתם בין הצדדים בחודש אוגוסט 1996 נקבע כי סכום התמורה הנו סך 290,000$ אם כי שני הצדדים תמימי דעים כי המחיר הנכון היה 258,000$.

2.2        המבקשים לא מלאו אחר הוראות ההסכם בכך שלא סילקו את התמורה במועדים ובאופן שנקבעו בהסכם. לטענת המשיבים, תחת לשלם להם סך 55,000$ עד ליום 15.8.96 כפי שנקבע בסעיף 5(ב) להסכם, שילמו המבקשים לקבלנים שונים שטענו כי המשיבים חייבים להם כספים.

2.3        המשיבים טענו עוד כי בסוף חודש אוגוסט 1997 הופתעו לגלות כי המבקשים פלשו לבית והם מתגוררים בו, עוד בטרם שילמו את מלוא התמורה.  משכך, פנו בכתב אל המבקשים ודרשו כי יפנו את הבית וישלמו את החוב הנותר, ואולם דרישתם זו לא נענתה.

2.4        לאחר שהמשיבים לא סילקו את המשכנתא שנרשמה לגבי הבית, וזאת עקב הפרת החוזה בידי המבקשים ואי תשלום התמורה המגיעה מהם, ננקטו הליכים למימוש המשכנתא בדרך של מינוי כונס נכסים למכירת הבית. לטענת המשיבים הם גילו כי במהלך שנת 1999 פנה המבקשים בלא ידיעתם לא כונס הנכסים שמונה, ושילמו לידו 79,000 $ לסילוק המשכנתא.

2.5        המשיבים הוסיפו בתביעתם כי לאחר אותו מועד קיימו הצדדים מספר פגישות במגמה לסיים הפרשה, לרבות סילוק יתרת החוב ואולם מגעיהם לא הניבו פרי.

בתביעתם המונחת בפניי תבעו המשיבים לחייב המבקשים בתשלום יתרת המחיר המוסכם, לאחר הפחתת הסכומים ששולמו לידיהם וכן בניכוי התשלומים לקבלן ולכונס הנכסים כמפורט לעיל.

3.         בבקשה המונחת בפניי טענו המבקשים כי מדובר בתביעה כספית שהוגשה בגין הפרת זיכרון דברים והסכם מכר שנכרתו במהלך שנת 1996, כשמונה שנים לפני הגשת התביעה. משכך, הרי שתקופת ההתיישנות חלפה בטרם הוגשה התביעה ועל כן מן הדין להורות על סילוקה על הסף.

4.         המשיבים טענו כי מניין תקופת ההתיישנות מחל מן המועד שבו נולדה להם עילת התביעה, וזו קמה בחודש ספטמבר 1997 כאשר פלשו המבקשים את הבית ותפסו בו חזקה. באותו מועד היה ברור כי המבקשים הפרו את תנאי ההסכם הפרה יסודית וכי למשיבים קמה עילת תביעה נגדם. עוד טענו המשיבים כי המבקשים הודו במקצת החוב בשתי הזדמנויות, האחת עם סילוק המשכנתא באמצעות כונס הנכסים שנתמנה, והשניה בכתב ההגנה משהודו כי נותרה יתרת חוב אם כי טענו שמועד תשלומה עדיין לא חל הואיל והמשיבים לא המציאו לידיהם אישור מס שבח ומס רכוש. המשיבים מפנים לכך שביצוע מקצת הזכות כמו גם הודאת המבקשים בזכותם של  המשיבים, יש בהם כדי להפסיק את מרוץ ההתיישנות בהתאם לסעיף 9 לחוק ההתיישנות, התשי"ח - 1958.

5.         התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה, בשאינו מקרקעין, הנה שבע שנים מן היום שבו נולדה לתובע עילת תביעתו (סעיפים 5 ו-6 לחוק ההתיישנות, התשי"ח - 1958 (להלן:"החוק")). 

המשיבים השתיתו את תביעתם על עילה חוזית. מקובל כי בתביעה המוגשת בגין הפרת חוזה, מועד גיבושה של העילה הוא בדרך כלל מועד ההפרה הנטענת. (ראו: ע"א 3599/94  יופיטר ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נ(5), 423 ; ע"א 531/89 יחזקאל להבי נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, פ"ד מו(4), 720).

בענייננו, המועדים לתשלום התמורה נקבעו בהסכם המכר שנכרת בין הצדדים. כבר בחודש אוגוסט 1996 הפרו המבקשים את הוראות ההסכם ונמנעו מתשלום הסכומים הנקובים בו לידי המשיבים. הוא הדין בתשלומים שמועד סילוקם חל בחודש ספטמבר 1996. דומה כי כבר בתאריך זה קמה למשיבים עילת תביעתם כנגד המבקשים ומניין מרוץ ההתיישנות ראוי שיחל מאותם מועדים.

6.         יחד עם זאת, אין בכך כדי להביא לסילוקה של התביעה שכן לדעתי חלה בעניינו הוראת סעיף 9 לחוק, שזו לשונה:

"הודה הנתבע, בכתב או בפני בית משפט, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה; ומעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות, דינו כהודאה לענין סעיף זה".