להלן הנימוקים למסקנות אליהן הגעתי ואשר שוגרו לב"כ הצדדים בפקס ביום
שישי 2.12.05:
1. התובעת נפגעה בתאונת דרכים,להלן: "
התאונה", כמשמעותה ב
חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, להלן:
"החוק", והגישה תביעה לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהתאונה ובעקבותיה. שמעתי חלק ניכר מראיות התובעת והתיק נקבע להמשך שמיעת ראיותיה ליום
30.6.05. ב"כ התובעת הגיש
שלושה מסמכים שהוא מכנה
"חוות דעת", להלן: "
המסמכים", הראשון הוגש ביום
20.6.05, חוות דעת שערך מר פרנסוא עג'אג' ממכון "הילפ סנטר
- המרכז לריפוי בעיסוק" בנצרת, להלן: "
עג'אג'". ביום
23.6.05 הגיש עוד
שני מסמכים, האחד מסמך שערך מר ואיל ח'מיס, פזיוטרפיסט, להלן: "
ח'מיס", המטפל בתובעת, והשני מסמך שערך מר אבי גנוסר מחברת "כמיטק בע"מ", להלן:"
גנוסר". לטענתו מסמכים אלה מהווים חוות דעת המבוססים על חוות הדעת של ד"ר פרבר, שמונתה ע"י בית המשפט בתחום השיקומי, להלן:"
המומחית".
2. עו"ד ברקוביץ התנגד, בשם הנתבעים, להצגת המסמכים משני טעמים: האחד פרוצדורלי והשני מהותי. לעניין הפרוצדורלי טען עו"ד ברקוביץ כי חוות הדעת הוגשו בניגוד להוראות
תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 , להלן
: "התקנות", המחייבות הגשת חוות דעת לפני תחילת שמיעת הראיות בכלל ולא רק לפני הישיבה הקבועה לקראת שמיעת ראיות נוספות ולא ניתן להגיש חוות דעת
כמה ימים לפני מועד הדיון מבלי לתת לו אפשרות ללמוד את חוות הדעת לקראת החקירה הנגדית ולהתייעץ עם אחרים על מנת להכין חוות דעת נגדית, אם יהיה צורך בכך. מבחינה מהותית העלה עו"ד ברקוביץ שתי טענות: האחת, שלא מדובר בחוות דעת, מאחר והמסמכים אינם ערוכים בהתאם לתוספת הראשונה, להלן: "
התוספת", לס' 24 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, להלן:
"הפקודה",והשניה שלא ניתן בהליכים על פי החוק, להגיש חוות דעת אלא על ידי מומחה שמונה ע"י בית המשפט בהתאם לחוק והתקנות על פיו. מסקנתו של עו"ד ברקוביץ היא כי אי אפשר להגיש את המסמכים כראיה כפי שמבקש ב"כ התובעת, יש לדחות את הבקשה, להחזיר את המסמכים אליו ולהורות לו להגיש חוות דעת בהתאם לפקודה אם הוא רוצה בכך.
בהתייחסו למסמך החתום ע"י מר ח'מיס, טען עו"ד ברקוביץ כי מאחר והוא דן בעניין שברפואה ובתביעה על פי החוק, היחידים שיכולים להעיד על עניין שברפואה, הם המומחים שמינה בית המשפט למתן חוות דעת. ממשיך עו"ד ברקוביץ וטוען כי מעיון במכתבו של מר ח'מיס עולה כי הוא נותן
"חוות דעת שברפואה": הוא כותב מה צריך, איך צריך ומתי צריך להגיש עזרה וטיפול פיזיוטרפי לתובעת והעלה עוד טענות לעניין מצבה הבריאותי וצרכיה השיקומיים. לטענתו הפזיוטרפיסט יכול להעיד מטעם בעל הדין רק על מספר הפעמים בהם טיפל בתובעת ועלויות טיפול זה.
ב"כ התובעת סבור אחרת. לטענתו שלושת המסמכים מהווים חוות דעת שמותר להגישה לבית המשפט בעיקר מאחר והן מבוססות על חוות הדעת של המומחית והן למעשה מיועדות
"לתרגם" את מה שנקבע בחוות דעתה ולספק לתובעת את הטיפולים והצרכים הדרושים בהתאם לחוות הדעת.
3. אקדים ואומר כי טענותיו הפרוצדורליות של עו"ד ברקוביץ מקובלות עלי.
פרק "יא" - תק' 125 עד תק' 137 לתקנות דנות בסוגיית הגשת חוות דעת של מומחה לבית המשפט. שתקנה
137 מקנה לבית המשפט שיקול דעת להרשות סטיה מהמועדים שנקבעו מנימוקים מיוחדים שיירשמו. מיותר לציין כי ב"כ התובעת לא הצביע על טעמים כאלה. למרות זאת לא מצאתי לנכון להחמיר עם התובעת יתר על המידה, כפי שיוסבר בהמשך.
4. לדעתי, "חוות הדעת" של מר ח'מיס
אינה עונה על הדרישות שנקבעו
בתוספת - ראו את הטופס שם. כבר נקבע שלא כל סטיה מהטופס פוסלת את המסמך כחוות דעת אך בענייננו מדובר במכתב שאינו כולל אף אחד מהיסודות שנקבעו בטופס כדי להעניק לו מעמד של "חוות דעת": אין בו האזהרה והציון כי דין חוות הדעת כדין עדות בשבועה, פרטים, שלדעתי, חיוניים בחוות הדעת. אך גם אם אתעלם מפגמים אלה , הרי מדובר הוא במכתב המופנה לב"כ התובעת
וכולל חוות דעתו המקצועית של מר ח'מיס בעניין רפואי, דהיינו מצבה של התובעת, הצורך בהמשך הטיפול והצעות להתמודד עם בעיותיה של התובעת. מנימוק זה בלבד יש לפסול את המסמך מאחר והוא מהווה ראיה בעניין שברפואה שנערך מטעם התובעת ולא ע"י מומחה שמונה ע"י בית המשפט. תהיה מומחיותו של מר ח'מיס בתחום עיסוקו כאשר תהיה, ואינני קובע עמדה בעניין זה מה גם אין צורך בכך, הוא אינו רשאי להגיש חוות דעת מטעם התובעת. יש לזכור שמדובר בתביעה לפי החוק
ורק מומחה שמונה ע"י בית המשפט מוסמך
לתת חוות דעת בעניין שברפואה ולהיחקר עליה. אנמק את מסקנתי:
מכוח סמכותו לפי
סעיף 6א לחוק, התקין שר המשפטים את
תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986. להלן: "
תקנות המומחים". תקנה 2(א) לאותן התקנות מורה כי "נפגע הטוען בכתב תביעתו לעניין
נכותו הרפואית... או לעניין כל נושא רפואי שאינו נכות, לרבות דרכי שיקומו, יצרף לכתב התביעה בקשה למינוי מומחה. המשמעות של הוראה זו היא שלא רק שאלת גובה הנכות הרפואית כי אם גם
כל עניין הנוגע לנושא רפואי אחר, לרבות דרכי שיקומו של הנפגע, ניתנים להוכחה באמצעות מומחה שיתמנה על-ידי בית המשפט, ואין להוכיחם בדרך של הצגת חוות דעת או עדות מטעם מי מהצדדים. "המבחן אינו מושתת על זהותו של מי שמתבקש ליתן חוות דעת או עדות, כי אם על תוכנה של חוות הדעת או של העדות. לפיכך אף עדותו של מי שאינו רופא, אך מומחיותו היא בנושא הרפואי, באה מכח
סעיף 6א
לחוק בגדר
תקנה 2(א)
לתקנות. כך למשל נפסק כי טיפולים פיזיותרפיים הדרושים לנפגע כדי לשמור את מצבו הרפואי או כדי לשפרו, נכללים במסגרת טיפולים רפואיים ומהווים 'נושא רפואי'.
לפיכך אין להתיר הגשת חוות דעת בנושא זה מטעם בעל דין, ואין להעיד עד בנושא זה, אלא הדרך הנכונה היא מינוי מומחה מטעם בית המשפט" - ראה בהקשר זה ספרו של
כב' השופט ריבלין, "תאונות דרכים: סדר הדין וחישוב פיצויים" 1999, בעמ' 535-536, הפסיקה שם.
יוצא, אפוא, שגם אם ניתן להעיד את מר ח'מיס, הוא אינו יכול להעיד על ענין שברפואה כל עוד לא מונה מומחה מטעם בית המשפט. בפסיקה של בית המשפט העליון יש הבחנה בין עדות שלא נסבה על נושא רפואי
- ושניתן על כן להביאה גם מפי רופא המעיד מטעם בעל הדין, לבין עדות שנושאה רפואי
- ואשר עליה רשאי להעיד רק מומחה שנתמנה על-ידי בית המשפט
- ראה
ריבלין, שם
, עמ' 536, ובהמשך באותו עוד סיכום ההלכה בעניין זה:
"ההלכה לפיה ניתן להעיד רופאים על טיפול שלהם בנפגע מתייחסת לטיפולים שטיפל הרופא
בנפגע בעבר;
... הלכה זו
לא באה להתיר העדת מומחים מטעם הצדדים על מנת שאלה יחוו דעתם בנושאים רפואיים אשר הוכחתם היא רק בדרך שקבעו חוק הפיצויים והתקנות. לפיכך,
אין היא חלה במקרה בו רופא מטעם צד מבקש לקבוע את מצבו של הנפגע עקב התאונה ואת דרכי הטיפול שלו בעתיד."
רופא המומחה לשיקום, יכול להעיד לגבי הצורך בטיפולים פיזיותרפיים, אך אין מניעה שבית המשפט
ימנה פיזיותרפיסט כמומחה מטעמו, אם נתברר שהרופא אינו יכול להעיד בעניין. מצד שני נקבע כי קלינאי תקשורת או פסיכולוג, שאינם רופאים, עשויים אף הם להתמנות כמומחים מטעם בית המשפט, על מנת שיחוו דעתם בנושאים רפואיים שבתחום מומחיותם. הוא הדין בעדות בדבר הצורך בטיפול פיזיותרפיה.
על הצורך הזה יכול להעיד רופא, מומחה לשיקום, אולם אין מניעה שבמקרים בהם רק פיזיותרפיסט יכול להעיד על כך,
ימונה פיזיותרפיסט כזה כמומחה מטעם בית המשפט. ראה
ריבלין שם בע'
534.
לאור כל האמור לעיל, דעתי היא שלא ניתן להעידו ביחס לדרכי הטיפול של התובעת כל עוד לא מונה כמומחה מטעם בית המשפט, אם כי יכול הוא להעיד בענין מספר הטיפולים שנתן לתובעת ועלות טיפולים אלה,
אם הם במחלוקת ואם לא ניתן להגיע להסכם בעניין זה.
5. בהתייחסו לחוות הדעת בעניין הריפוי בעיסוק שהכין מר עג'אג' מודה עו"ד ברקוביץ כי היא מנוסחת בהתאם לטופס, אך הוגשה באיחור ולכן מתנגד להגשתה. עוד טען עו"ד ברקוביץ שאם בכל זאת בית המשפט יקבל אותה הוא מבקש לחקור את עורך חוות הדעת, אך לצורך הכנת החקירה מבקש הוא שתינתן לו הזדמנות להכין חוות דעת נגדית, אם יהיה צורך בכך, ואז אפשר לחקור אותו ומכאן בקשתו שלא לחקור את מר עג'אג' באותה ישיבה.
טענה זו מקובלת עלי. לא אכנס כאן למחלוקת בין הצדדים מתי ניתן להגיש חוות דעת בהתאם לתקנות. בית המשפט מוסמך לקבל חוות דעת גם אם הוגשה באיחור מטעמים שירשמו ובתנאי שלא ייפגעו זכויותיו המהותיות והדיוניות של בעל הדין שכנגד כתוצאה מהגשת חוות הדעת באיחור.
שקלתי את טענות ב"כ הצדדים בעניין זה והגעתי למסקנה כי למרות שחוות הדעת הוגשה באיחור, ולמרות שב"כ התובעת לא הצביע על טעמים מיוחדים המצדיקים את הגשת חוות הדעת באיחור, אין לשלול מהתובעת את זכותה להביא את הראיות להוכחת נזקיה. משוכנע אני כי לא יגרם שום נזק לנתבעים או למי מהם אם אתיר את הגשת חוות הדעת באיחור. לא התעלמתי מכך שעם הגשת חוות הדעת בשלב זה יאלצו הנתבעים לפנות למומחים מטעמם כדי להכין את החקירה הנגדית או להגיש חוות דעת נגדית ובכך ייגרמו להם הוצאות נוספות, אך גם אם חוות הדעת היתה מוגשת במועד, ב"כ הנתבעים היו חייבים, כך יש להניח, גם אז, להתיעץ או להכין חוות דעת נגדית.
יש לציין שחוות הדעת של מר עג'אג' אינה מתייחסת לענין שברפואה ומכאן אין צורך במינוי מומחה מטעם בית המשפט. ב"כ התובעת רשאי להציג את חוות הדעת ולהעיד את מר עג'אג' כעד מטעמו. בכי כח הנתבעים יהיו רשאים לחקור את מר עג'אג' בחקירה נגדית אם יש צורך בכך.
בפועל מר עג'אג' לא נחקר באותה ישיבה ומאז עברו מספר חודשים ולכן לעו"ד ברקוביץ היה מספיק זמן להכין ולהתכונן לחקירה או להגיש חוות דעת נגדית אם רצונו בכך. לדעתי, האיחור בהגשת חוות הדעת אינו מהווה מחסום בפני הגשתה, ובהעדר ראיה על פגיעה בזכויות דיוניות או מהותיות של בעל הדין שכנגד כתוצאה מהתרת הגשת חוות דעת באיחור. דעתי היא שהגישה בעניני מועדים ופרוצדורה צריכה להיות ליברלית במיוחד כשניתן לפצות את הצד השני בגין חריגה מהזמן כשזכויותיו הדיוניות והמהותיות של אותו צד לא נפגעו. אני מתיר את הגשת חוות הדעת כפוף לחיוב בהוצאות לאחר שאשמע את טענות ב"כ הצדדים בעניין זה.
6
. ביחס למסמך השלישי, מחברת כמיטק, בע"מ טען עו"ד ברקוביץ כי גם מסמך זה אינו מהווה חוות דעת בהתאם להוראת הפקודה, ולכן אין לאפשר את הגשתו.
טענה זו מקובלת עלי, המסמך אינו ערוך לפי התוספת, אין בו פרטי ההשכלה, הנסיון והאזהרה והוגש באיחור רב. יחד עם זאת, מדובר במסמך שנערך על פי חוות דעתה של המומחית והוא בא לפרט את צרכיה של התובעת על פי אותה חוות דעת של המומחית והעלויות של כל האביזרים שצריך לספק לתובעת, היא למעשה באה להשיב לחוות דעתו של מר גדעון הס שהגיש חוות דעת מטעם הנתבעים. מיותר לציין כי מסמך זה אינו מתייחס לעניין שברפואה המחייב מינוי מומחה מטעם בית המשפט.