בפני בקשת התובע למינוי מומחה מטעם בית המשפט, בתחום הנוירולוגי.
התובע נפגע ביום 19.9.02, בתאונה שעל פי הנטען, מהווה תאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").
התאונה הוכרה כתאונת עבודה.
ועדה רפואית של המוסד לבטוח לאומי קבעה את נכותו של התובע, בשיעור של 10%, בגין קרע בביצפס בכתף שמאל. לאחר הפעלת תקנה 15, הועמדה נכותו של התובע, על 15%.
התובע עבד כנהג משאית כבדה, מעל 15 טון.
על פי הנטען, נוכח מגבלותיו, תולדת התאונה, נפסל התובע ביום 9.6.04, מלהחזיק ברישיון נהיגה בטרקטור וכן על משאית משא מעל 15 טון.
לטענת התובע, לאחר שקיבל את ההודעה על פסילת רישיון הנהיגה במשאית:
"... החל התובע להסתגר בביתו תוך שהוא חש לחץ נפשי קשה, סערת רגשות, חוסר אונים, תסכול, דכאון עמוק, חוסר יכולת לעבוד ולכלכל את משפחתו... האמור השפיע על התובע באופן קשה ביותר והכניעו כך שביום 29.6.04 לקה בארוע מוחי בגינו אושפז עד יום 13.7.04 בבית חולים ברזילי" (סעיף 11 לבקשה).
התובע טוען כי לאור סמיכות הזמנים בין קבלת ההודעה על פסילת רישיון הנהיגה לבין הארוע המוחי, מתקיים קשר סיבתי בין הארוע לבין התאונה נשוא התביעה והשלכותיה.
התובע פנה למל"ל לצורך הכרה בהחמרת מצב, אך על פי הנטען, טרם זומן לועדה רפואית. לפיכך עותר הוא למנות מומחה מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגי על מנת שיחווה דעתו בשאלת נכותו הנוירולוגית, בגין הארוע המוחי והקשר בינו לבין התאונה.
התובע צרף לבקשה אישור המופנה "לכל המעוניין בדבר" והחתום על ידי ד"ר אריה קוריצקי, על פיו:
"נראה כי לפנינו אחד מאותם מקרים בהם
STRESS
מתמשך של כשבועיים וחצי אשר הוחמר ביום הארוע, גרם לדמם תוך מוחי, ללא מקור אחר. כעת סובל מר ארזואן מחולשה קלה בפלג גוף ימני ודיבור איטי. אני מעריך נכותו ב- 30%".
הנתבעות מתנגדות לבקשה.
הנתבעות שבות ומכחישות את נסיבות ארוע התאונה והיותה תאונת דרכים, כמשמעה בחוק. עוד מציינות הנתבעות כי הבקשה חורגת מכתב התביעה המקורי וכי מעבר לחוות דעת פרטית שאין להגישה בתביעה על פי החוק, אין ראיה לקשר בין הארוע המוחי לתאונה. עוד טוענות הנתבעות כי גם אם מדובר בקשר בין קבלת ההודעה ממשרד הרישוי בדבר שלילת רישיון הנהיגה לבין הארוע המוחי, הרי שלא מדובר בקשר סיבתי ישיר לתאונה שארעה כשנתיים קודם לכן.
לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה והתגובה, ראיתי לדחות את הבקשה.
על פי תקנה 2 לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986, בקשה למינוי מומחה רפואי תוגש בצרוף מסמכים בדבר טיפול רפואי שעבר הנפגע. אין להגיש חוות דעת רפואית פרטית, כתמיכה לבקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט. לפיכך, ראיתי להתעלם מחוות דעתו של ד"ר קוריצקי שצורפה לבקשה.
בתעוד הרפואי הגולמי, אין כל אזכור לקשר אפשרי בין הארוע המוחי בו לקה התובע ביום 13.7.04, לבין תאונת הדרכים שארעה כשנתיים קודם לכן.
גם לשיטת התובע עצמו, הארוע המוחי אינו נובע מהפגיעה שסבל בתאונה, אלא שלטענתו, מתקיים קשר בין הודעת משרד הרישוי בדבר שלילת הרישיון לבין הארוע המוחי. מעבר לכך ששאלה היא אם ניתן לראות בתגובה לקבלת הודעת משרד הרישוי, כנזק שנגרם בגין התאונה שארעה כשנתיים קודם לכן, הרי שבחומר הרפואי, אין התייחסות לטענה זו.
זאת ועוד, התובע פנה לקביעת נכותו על ידי המוסד לבטוח לאומי. קביעת המל"ל מחייבת, לצרכי תביעה זו, מכח סעיף 6 ב' לחוק. מהבקשה עולה כי התובע פנה למל"ל גם בעניין הטענה לנכות נוירולוגית וטרם עמד בפני ועדה רפואית.
בנסיבות אלה, ראיתי לדחות את הבקשה למינוי מומחה בתחום הנוירולוגי. למותר לציין כי היה והתובע יעמוד בפני ועדה רפואית של המל"ל, תחייב קביעתה גם בעניין זה, מכח סעיף 6 ב' לחוק.
בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
