בש"א, א
בית משפט השלום חיפה
|
13085-05,5001-07,5077-07
29/07/2007
|
בפני השופט:
אילת דגן
|
| - נגד - |
התובע:
1. עזבון המנוח מועאד בן מוחמוד ופתחיה קטיט
2. מוחמד בן פאיז קטיט
3. פתחיה בת סלים קטיט
4. אלא בת נביל קטיט
עו"ד מ. אמיר
|
הנתבע:
1. מדינת ישראל
2. צבא הגנה לישראל
3. משטרת ישראל
עו"ד הפרקליטות האזרחית
|
| החלטה |
לפני שתי בקשות. האחת לסילוק התביעה על הסף מהטעם שהתובע לא נתן הודעה בכתב על האירוע כנדרש בסעיף 5א(2) לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב-1952 (להלן: "חוק הנזיקים האזרחיים"), והשנייה, חלופית, לצוות על התובעים ליתן ערובה לתשלום הוצאות הנתבעים למקרה שהתביעה תדחה.
עניינה של התביעה - עתירה לחיוב המדינה בפיצוי התובעים, בגין מותו של המנוח מועאד קטיט מאש כוחות הבטחון בג'נין, עפ"י הטענה.
לאחר שעיינתי בבקשות ובתגובה, דין הבקשה בבש"א 5001/07 להדחות והבקשה ב- 5077/07 להתקבל.
לעניין הבקשה לסילוק על הסף:
טענת המבקשת היא מסוג הטענות שהיה עליה להעלותה בהזדמנות הראשונה, והנה בבקשה מוקדמת לסילוק על הסף כלל לא עלתה הטענה.
אין גם טענה של ממש לפיה אי ההודעה במועד הנקוב בחוק הנזיקים האזרחיים גרמה לחוסר יכולת לברר את עובדות המקרה, או כי אינה מודעת לנסיבותיו.
התביעה הוגשה ע"י העזבון פחות משנה לאחר האירוע הטרגי בו קפח המנוח את חייו. בנסיבות בהן נותרה המשפחה ללא ראש המשפחה המפרנס ונוכח האבל הכבד, אני סבורה שלא יהא זה צודק לסלק את התביעה על הסף ורואה בנסיבות הקשות המיוחדות טעם מיוחד כמשמעו בסעיף 5א(3) לדון בתובענה, חרף אי מסירת ההודעה תוך 60 יום מהאירוע - כנדרש.
בשים לב לאמור, אני רואה בעצם הגשת התביעה הודעה או חלף הודעה ודוחה את הבקשה לסילוק על הסף.
לעניין הבקשה להפקדת ערובה:
מדובר בבקשה לצוות על הפקדת ערובה לתשלום הוצאות המבקשת, בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. אין מחלוקת כי התובעים מתגוררים בסיריס שבאזור ג'נין.
עפ"י ההלכה הפסוקה, תובע המתגורר מחוץ לתחום השיפוט ואין בידו להצביע על נכסים במדינת ישראל, מהם יוכל הנתבע להפרע הוצאותיו - די בכך כדי לחייבו בהפקדת ערובה וראה
י. זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה 7, עמ' 900 וכן
רע"א 544/89 - אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכרת, פ"ד מד (1), 647.
ואם זו ההלכה לגבי תושב חוץ ולגביו ניתן לבצע הליכי גביית הוצל"פ לפי הסכמים ואמנות בינלאומיות, הדבר נכון ביתר שאת ביחס לתושב שטחי הרשות הפלסטינית.
סמכות לשכות ההוצל"פ בישראל היא טריטוריאלית ואין להן כיום סמכויות שתאפשר אכיפת גביית הוצאות או פסקי דין שנפסקו ע"י בתי משפט בישראל.
התובעים אינם כפופים להליכי הוצל"פ של מדינת ישראל ובכך אין הם נוטלים כל סיכון, המוטל על כל נתבע המגיש תביעה, כי בהינתן דחיית תביעתם יאלצו לשלם הוצאות.
כנגד זכות הגישה לערכאות של התובעים שהיא זכות קונסטיטוציונית מהמעלה הראשונה, עומדת זכותה הקניינית של המבקשת, להשבת הוצאותיה בסופו של הליך, ככל שהתביעה תדחה.
התובעים בתגובתם מציינים כי לא יוכלו או יקשה עליהם לעמוד בהוצאות ההפקדה. עובדה זו פועלת באיזון השיקולים נגד התובעים, שאם תדחה תביעתם תמצא המבקשת מול שוקת שבורה וחוסר סיכוי לגבות הוצאותיה.
עפ"י ההלכה אין להזקק בשלב זה לבחינת סיכוי התביעה (וראה בעניין זה סיכום ההלכה בת"א 3125/00 (מחוזי-ים) -
מדינת ישראל נ' אבו צבחה (לא פורסם). ואולם, גם בבחינת סיכויי התביעה כשיקול מבין השיקולים, הרי שעפ"י כתבי הטענות, גם אם יוכח הנזק, הואיל והמנוח נהרג במהלך פעולה ללכידת מבוקש חמוש, לא מן הנמנע כי עסקינן ב"פעולה מלחמתית" שתביא לדחיית התביעה.
בשלב מקדמי זה, טרם חשיפת ביהמ"ש לראיות, קשה להעריך את סיכויי התביעה.
לאחר ששקלתי ואיזנתי זכויות הצדדים ובהתאם להלכה הפסוקה, שלא מצאתי צידוק לסטות ממנה, אני מקבלת את הבקשה ומחייבת את התובעים להפקיד ערובה בסך 15,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית, שאינה מוגבלת בזמן, בקופת ביהמ"ש תוך 60 יום מהיום.