מבוא
1. בפני בקשה לתשלום תכוף על פי סעיף 5 ל
חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן:
"החוק") וכן בקשה (בש"א 151873/08) ליתן צו המורה לנתבעת לספק לתובע 1 (להלן:
"התובע") התחייבות להמשך טיפול שיקומי בהתאם להמלצותיה של ד"ר אגרנוב יבגניה - מנהלת יחידת שיקום במרכז רפואי שיבא.
2. התובע והתובעת מס' 2 (להלן:
"התובעת"), בעל ואישה המתגוררים באשדוד, נפגעו בתאונת דרכים שאירעה ביום 18.11.05. התובע יליד 26.6.54 נפגע בחלקים רבים בגופו, אושפז בתחילה בביה"ח קפלן וממנו הועבר לבקשתו להמשך אישפוז בביה"ח שיבא וזאת עד ליום 15.12.05. מאז שיחרורו מביה"ח נמצא התובע בטיפולים רפואיים ובאי כושר לעבודה.
3. באשר לתובעת - זו נפגעה בחלקים שונים בגופה, ואושפזה בביה"ח קפלן, עד ליום 20.11.05.
4. התובעים טרם הגישו את תביעתם העיקרית. ביום 25.1.06 שולם לתובעים סך של 25,000 ש"ח כתשלום תכוף, וביום 9.7.06 הוסכם כי ישולם
לתובע תשלום תכוף נוסף בסך של 54,000 ש"ח בצירוף שכ"ט עו"ד וזאת לכיסוי הוצאותיו, עד ליום 1.3.07.
5. הנתבעת אינה חולקת על זכאותו של התובע לתשלום תכוף, אך טוענת כי דרישתו מופרזת וכי קיימות תמיהות בכל הנוגע להשתכרויותיו עובר לתאונה, ולהוצאותיו מאז התאונה ועד היום.
6. בישיבת יום 3.4.08 שמעתי את חקירותיהם הנגדיות של התובעים ושל אחיינו של התובע, מר מוריס בר.
דיון
7. אכן, עולים סימני שאלה באשר לשיעור השתכרותו של התובע, עובר לתאונה, כמו גם לעיסוקי התובעת. בבקשותיהם לתשלום תכוף, לא טענו התובעים כי התובעת עבדה עובר לתאונה, ובהודעת ב"כ התובעים מיום 11.3.04 אף נטען כי: "...
המבקשת לא עבדה לפני התאונה, אלא היתה עקרת בית, וגם לאחר התאונה ולאור פגיעתה, המבקשת אינה מסוגלת לעבוד".
8. וראה זה פלא, במהלך חקירתו
החוזרת של התובע, בתשובה לשאלה "
אשתך שטיפלה בנכד, כמה קיבלה?" השיב התובע: "
1,500 ש"ח". (עמ' 12 לפרוטוקול). כך גם נטען על ידי התובעת במהלך חקירתה הנגדית.
9. התובע הגיש, כמצוות התקנות, תלושי שכר בגין ששת החודשים שקדמו לתאונה (לחודשים 5/05 - 10/05), מהם עולה, לכאורה, כי השתכר סך של 9,000 ש"ח ברוטו לחודש - 7,071 ש"ח נטו לחודש. ברם, תלושי השכר שהודפסו ביום 1.1.06 מלמדים כי בארבעת החודשים הראשונים של שנת 2005, השתכר התובע בממוצע כ-5,000 ש"ח ברוטו לחודש, בלבד.
10. מתעודת עובד הציבור של המל"ל שהוגשה על ידי הנתבעת (נ/1), עולה כי בשנים 2003-2004 השתכר התובע בממוצע כ-2,000 ש"ח בלבד לחודש. יאמר כי בשנים 2002-2005, הועסק התובע על ידי חברה בבעלותו של האחיין, חברה בה עבד ביחד עם אחיו המנוח.
11. בהודעת ב"כ התובעים שהוגשה ביום 24.3.08, בתגובה להצעת ביהמ"ש לפשרה, נטען כי הוצאות התובע בגין נסיעות לטיפול רפואי בביה"ח שיבא מסתכמות ב-700 ש"ח לחודש. ברם, בחקירתו הנגדית טען התובע, לסכומים גבוהים פי כמה, סכומים שבא כוחו כימתם, במהלך סיכומיו, בסך של 2,800 ש"ח לחודש.
12. כן מסתבר, כי בנם הבגיר של התובעים המתגורר עימם, משתכר כ-5,000 ש"ח לחודש.
13. התובעים הגישו קבלות המעידות לכאורה על הוצאותיהם, לרבות הוצאות נסיעה לטיפול רפואי בביה"ח שיבא, כמו גם הוצאות רפואיות בגין תרופות. ברם, חלק ניכר מהקבלות מתייחסות לתקופה שקדמה ליום 1.3.07 ואשר בגינה כוסו הוצאות התובעים.
14. התובעים עותרים גם לפיצוי בגין עזרת צד שלישי, הדרושה לביצוע פעולות משק בית. אין חולק כי עד היום התובעים לא שכרו עזרת צד שלישי בשכר, וכן כי בתם הנשואה, מתגוררת בבניין הצמוד לביתם.
15. באשר לבקשת התובע למתן צו המורה לנתבעת להמשיך ולממן את המשך הוצאות הטיפול הרפואי - בקשה זו נדונה בתחילה בפני כב' השופטת טולקובסקי, אשר בהתאם להצעתה, הגיעו הצדדים להסכמה כי הנתבעת תיתן התחייבות להמשך טיפול פסיכולוגי למשך 6 חודשים, ליום 5.2.08, וכן התחייבות לבדיקה במרפאה השיקומית בביה"ח שיבא, בחודש פברואר 2008. באשר לטיפולים הנוספים - הורתה כב' השופטת טולקובסקי כי בקשת התובע תידון "...
במסגרת דיון בבקשה לתשלום תכוף התלויה ועומדת, בענינו של המבקש, וזאת לאחר שב"כ המבקש תודיע האם המבקש פנה בענין זה לקופת החולים ומה היתה תשובת קופת החולים לגבי המשך הטיפול..." (עמ' 3 לפרוטוקול, ישיבת יום 5.2.08).
16. במסגרת הבקשה לתשלום תכוף שנדונה בפני ביום 3.4.08, חזר ב"כ התובע על בקשתו להורות לנתבעת להמשיך ולממן את הטיפולים הרפואיים, על אף שלא פעל בהתאם להחלטת כב' השופטת טולקובסקי. בחקירתו הנגדית טען התובע כי אינו מוכן לקבל את הטיפולים במסגרת קופת חולים בעיר מגוריו, וזאת בשל הפגיעות הקשות של המטופלים האחרים באותו מקום.
17. משהתובע התעלם מהחלטת כב' השופטת טולקובסקי, ומשאינו פועל להקטנת נזקיו - נדחית בקשתו למימון הטיפולים הרפואיים בביה"ח שיבא, וזאת בכפוף להסכמת הצדדים בפני כב' השופטת טולקובסקי, בכל הנוגע לטיפול בו הסכימה לשאת הנתבעת. יוזכר כי ב"כ התובע עותר בסיכומיו להוצאות נסיעה בסך של 2,800 ש"ח לחודש, על מנת לאפשר לתובע, קבלת הטיפולים בביה"ח שיבא. משמע, כי השלכותיה הכספיות של הבקשה הינן תוספת הוצאה של 2,800 ש"ח לחודש לצורך נסיעות בלבד. לאור כלל הנסיבות, מצאתי כי אין מקום להעתר לבקשה - והיא נדחית.
