1. התובע הגיש תביעה כנגד הנתבע מס' 1, ומנהל מיסוי מקרקעין בנצרת (להלן: "המנהל") בה עתר לסעד של הצהרה,לפיו הסכם, אשר נכרת בינו לבין הנתבע 1 ביום 25/5/01 בקשר למכר חלקות בקרקע מסויימות, בטל.
בין היתר, עתר התובע לסעדים המורים למנהל "לבטל" את העסקה ובעקבותיה לבטל את חיובי המס שהושתו בעטיה, וכן להורות לו להשיב לו סך 39,306 ש"ח, אשר קוזזו על ידו מהחזרי מס הכנסה המגיעים לו.
2. המנהל הגיש "הודעה" לבית המשפט, ובה הודיע כי הונחה בפעילותו על פי הוראות חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה) התשכ"ז 1963, כאשר החלטותיו ניתנו בהתאם לכללים שהותוו בחוק. חוק זה אף קבע דרכים יחודיות להגשת השגה (סעיף 87) וערר (סעיף 88) על ידי כל הרואה עצמו מקופח מהחלטותיו של המנהל.
לטעמו של המנהל, הגשת התביעה נגדו מהווה משום ניסיון לעקוף את הפרוצדורה היחודית שנקבעה גבי שומותיו והחלטותיו.
3. התובע אינו חולק, עקרונית, על עמדת המנהל, אך טוען כי במקרה דידן, בו הוא עותר לביטול מכירה, לא יוכל לנקוט בדרך הקבועה בחוק. שכן, הגשת הודעה למנהל על ביטול עסקה מחייבת את הסכמת שני הצדדים. במקרה דידן, אין הנתבע 1 מסכים לטענות התובע, כך שאין באפשרותו לפנות למנהל בבקשה מתאימה.
יתר על כן: התובע נתלה בנסיון העבר של ב"כ, גבי מקרה בו סירב המנהל לבטל מכירה בהתאם לפסק דין הצהרתי, מהנימוק שהוא לא היה צד לתביעה.
4. לאחר שעברתי על טענות שני הצדדים, סבורני כי הדין עם המנהל.
מנהל משרד מיסוי מקרקעין הינו גוף סוברני, בעל שיקול דעת עצמי, השוקל את שיקוליו בהתאם להנחיות המיוחדות שבחוקי מיסוי המקרקעין. בהתאם מפעיל המנהל את הכלים שהעמיד החוק לרשותו, כאשר הוא אינו מחוייב לנהוג ולהחליט דווקא על פי הסכמותיהם הגלויות של הצדדים לעסקה, אלא עליו להתעמק ולירד לחקרה של עסקה, או באשר לביטולה של עסקה, הכל לפי מבחנים רלוונטיים, לפיהם יאבחן את זהות העסקה, מהותה, אופיה הכללי, והחבות במס הנובעת הימנה.
הרואה עצמו נפגע מהחלטת המנהל, רשאי וזכאי להגיש השגה, ערר וערעור, בהתאם לכללים שהותוו בחוק מיסוי מקרקעין.
מקובלת עלי לעניין זה עמדתו של המנהל, לפיה אין לעקוף את הנהלים שהותוו בחוק המיסוי באמצעות פסקי דין הצהרתיים (ר' ע"א 5774/91,
יהלום נ' מנהל מס שבח מקרקעין, פ"ד מח(3) 372, 389).
משנקבעו בחוק המיסוי כללים יחודיים, אך אין התובע רשאי למצוא לעצמו סעדים אחרים, שאינם על פי כללים אלה. שכן, רצונו של המחוקק הוא, כי הליכי השגה וערעור על החלטות המנהל ימוצו, באופן יחודי, בדרכים ובכלים אשר הותוו על ידו (ר' ע"א 306/78
קרוליק נ' עזבון המנוח פנחס ואח', פ"ד לג(1) 496).
5. משקבענו כי אין לעקוף את ההליכים שהותוו בחוק המיסוי, על דרך של פניה לבית משפט אזרחי בתביעה אזרחית רגילה, הרי אם צודק ב"כ התובע, בהביעו חששו כי המנהל עלול שלא להכיר בתוצאותיו של פסק הדין, אין לו אלא לילך על פי הכללים שהותוו בחוק, שכן:
"קביעת חבותו של אדם למס, כולל החלטה בכל שאלה הכרוכה בקביעת החבות והיקפה, חיב להתברר בדרך המיוחדת שיועדה לה על-ידי המחוקק" (דברי כב' השופט אשד בע"א 306/78 הנ"ל).
ומכאן, חייב התובע, המבקש להצהיר על ביטול עסקה ולקבל עקב כך פטור מתשלום מס, או להשיב מס אשר כבר שולם על ידו, להתכבד ולהגיש הצהרה הולמת למנהל על כך. להצהרה זו רשאי הוא אף לצרף את פסק הדין, אשר ינתן לזכותו, אם אכן ינתן, במסגרת תביעתו כנגד בעל חוזהו. במידה והחלטתו של המנהל לא תשא חן בעיני התובע, הרי זכאי הוא לפעול במסגרת הליכי ההשגה והערר והערעור הקבועים בחוק למען מצות את זכויותיו.
מכל מקום, אין בעל דין זכאי לעשות קפנדריה ולמצוא לעצמו סעדים חליפים במסגרת הגשת תובענה כנגד המנהל בפני בית המשפט.
6. יש לזכור, כי חרף הצהרת ב"כ התובע כי נתבע 2 צורף כנתבע פורמלי בלבד, הרי בפועל, עותר הוא בתביעתו לסעדים אופרטיבים כנגד המנהל, לרבות חיובו בתשלום כספי.
7. לנוכח כל האמור, אני מורה על מחיקת התביעה כנגד הנתבע מס' 2.
התובע ישא בהוצאות הנתבע מס' 2, בסך 2,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
ניתנה היום ד' באדר א, תשס"ה (13 בפברואר 2005) בהעדר הצדדים.
