בפני בקשת ב"כ התובע כי אורה על הוצאתם מתיק בית המשפט של מסמכים שונים, אשר צורפו לתצהירי עדות הראשית ו/או חוות הדעת, אשר הוגשו מטעם הנתבע, כחלק מחומר הראיות בתיק.
לטענת ב"כ התובע, כל המסמכים, אשר הוצאתם מן התיק מתבקשת, הינם מסמכים אשר לא גולו במסגרת תצהיר גילוי המסמכים שניתן מטעם הנתבע.
ב"כ התובע מפרט בבקשתו באריכות את הליכי גילוי המסמכים והעיון בהם, אשר התנהלו משך תקופה ממושכת במסגרת תיק זה, עד אשר באו לכאורה לידי מיצוי. אין חולק על כך, כי המסמכים הנדונים לא גולו במסגרת הליכים מקדמיים אלה. המדובר במסמכים אשר צורפו כולם לחוות דעת חשבונאית שהוגשה מטעם הנתבע, וכוללים דוחו"ת כספיים מבוקרים של הנתבע ושל המלון שבבעלותו, מאזני בוחן, דוחו"ת שונים שהונפקו מהנהלת החשבונות של המלון, וכן מסמכים נוספים, הנוגעים כולם לניהול חשבונותיו של המלון.
יש לציין שכל המסמכים האמורים נשלחו על ידי ב"כ הנתבע אל ב"כ התובע במכתב מיום 21.12.06. בו ביום, הודיע ב"כ התובע כי מסמכים אלה אינם קבילים, באשר לא גולו כדין. לטענת ב"כ התובע, לא הצביע הנתבע על כל הצדק סביר מדוע זה לא מילא אחר החלטות בית המשפט ומסרה לעיונו של התובע את המסמכים האמורים. כאשר, לטענתו, בהליכי הביניים הוטעה בית המשפט לחשוב כי המסמכים האמורים לא קיימים.
נוכח האמור, וכמצוות תקנה 114 א' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, סבור ב"כ הנתבע, כי אין התובע רשאי להסתמך על מסמכים אשר לא גולו ולא נמסרו לעיון.
הנתבע סבור כי דין הבקשה להדחות. שכן, לשיטתו, הינה נגועה בחוסר נקיון כפיים ובנסיון להמנע מחשיפת מלוא התמונה לעיון בית המשפט, וזאת לאחר שזכה התובע בחסדי בית המשפט, בהסכמתו של הנתבע, וקיבל ארכת זמן להגיש ראיותיו כראוי, חרף מחדליו להגישן במועד.
לשיטת הנתבע, נוצר הצורך בהצגת המסמכים האמורים רק כפועל יוצא מן הצורך להגיש חוות דעת של מומחה. זאת, בעקבות חוות הדעת שהגיש התובע אך לאחרונה.
משהסתבר לנתבע כי המומחים מטעמו נזקקים לשימוש במסמכים נשוא בקשה זו, לצורך הכנת חוות דעתם, הזדרז וגילה אותם לתובע. בכך, כך לטענת הנתבע, נרפא הפגם העומד ביסוד בכלל הקבוע בתקנה 114 א' לתקנות.
לטענת הנתבע ההליך האזרחי מתנהל על פי עקרונות של "משחק קלפים פתוחים". אולם, אף עקרונות אלה כפופים לעקרון העל של תום הלב, ובהתאם יש לבחון את הבקשה שלפנינו הנגועה, לשיטתו, בחוסר תום לב.
במקרה דידן, אין בהמצאת המסמכים לתובע משום יצירת "הפתעה" כלפיו.
עוד טוען הנתבע, כי המסמכים האמורים, אינם אלא "ניירות עבודה", אשר שימשו את המומחים מטעמו. על כן, גילוים היה אף ל"מעלה מן הצורך". על כן, אין עוד מקום לנקוט סנקציה כלשהיא כלפי הנתבע.
דיון:
אכן, תקנה
114 א' קובעת כהאי לישנא:
"בעל דין שאינו מגלה מסמך שיש לגלותו לפי תקנה 112 או שאינו נענה לדרישה לפי תקנה 114, לא יהא רשאי להגיש את המסמך כראיה מטעמו באותה תובענה, אלא ברשות שנתן בית המשפט לאחר שנוכח כי היה לבעל הדין הצדק סביר למחדלו; הרשה בית המשפט את הגשת המסמך, רשאי הוא להורות בכל הנוגע להוצאות או לענינים אחרים".
אין חולק על על כך כי המסמכים נשוא הבקשה לא גולו במועד. לא הובא כל הסבר ברור מדוע זה לא גולו מסמכים אלה, אך מרוח הדברים, העולה מתגובת הנתבע, יש להניח כי הטעם לאי המצאתם נעוץ, כפי הנראה, בכך שבאי כוחו לא סברו כי יהא צורך לעשות שימוש במסמכים אלה. כך, עד אשר המומחים מטעמם דרשו לעשות שימוש במסמכים אלה.
אף לא מצאתי כי התובע דרש את השבתם של המסמכים האמורים, הגם שמסמכים אלה, או לפחות חלקם, עשויים לשמש כראיות דרושות, לצורך הוכחת סכומי התביעה השנויים במחלוקת.
עם זאת, יש לזכור כי תקנה 114 א' מקנה לבית המשפט שיקול דעת להתיר עשיית שימוש במסמכים אלה, אם ימצא הצדק סביר לכך, שלא גולו במועד.
יש אף לזכור כי רוח אפו של ההליך המשפטי הינו גילוי האמת ועשיית הצדק. יפים לעניין זה הדברים שנאמרו ברע"א 2235/04, בנק דיסקונט לישראל בע" נ' אלי שירי פדאור [לא פורסם] 06 (13) 895:
"המשפט עומד על גילוי האמת ועשיית צדק, ודיני הראיות נועדו לשרת תכלית זו [א' ברק "על משפט, שיפוט וצדק, משפטים כ"ז (תשנ"ו 5)]. גילוי האמת במשפט משרת את אינטרס הפרט המתדיין להביא את צדקתו לאור. בה בעת, הוא משרת אינטרס ציבורי כללי, להבטיח חיי חברה תקינים וצודקים [רע"א 6545/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי, פד"י מט (4) 54, 61. להלן: פרשת אזולאי]. הגשמת עיקרון גילוי האמת ועשיית צדק מחייבת יישומו של עיקרון הגילוי והחשיפה של כל חומר, מסמכים ונתונים הצריכים לעניין העומד במחלוקת. לפיכך, ערך גילוי האמת ועיקרון הגילוי והחשיפה של חומר רלבנטי הנדרש לצורך כך הם הכלל במשפט".
