בבש"א 23917/07 מבקש התובע למנות מומחים רפואיים בתחומים- פסיכיאטריה, נוירוכירורגיה, אורטופדיה, עיניים, א.א.ג., רפואת פנים, אורולוגיה, תעסוקה ושיקום. הנתבעת 2 מתנגדת לבקשה.
בבש"א 24220/07 מבקש התובע להורות על בדיקתו בשנית על ידי פרופ' אברהם שטינברג, המומחה הרפואי בתחום הנוירולוגיה. הנתבעת 2 מסכימה לבקשה, בכפוף לכך שהתובע יציג את מלוא התיק מהיחידה הנוירופסיכולוגית לאבחון, טיפול ושיקום, בה הוא מטופל, למעט שני מסמכים, מהמועדים 28/5/06 ו- 26/8/07 (שצורפו לבש"א 23917/07) שלשיטתה, הם "מוזמנים".
התובע נפגע ביום 21/11/02 בעת שאמבולנס התנגש במונית שבה נסע, שהייתה נהוגה בידי הנתבע 1. האמבולנס היה בדרכו לחילוץ פצועים מפיגוע טרור.
בראשיתו של ההליך, נדונה השאלה, האם התובע מוגדר כ"נפגע" לצורך חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. בהחלטתו מיום 2/3/05, קבע כב' השופט שמואל ברוך כי פעולת האיבה יצרה את התנאים להתרחשות הנזק, אך הסיכון שהתממש הוא אותו סיכון שיש לראותו כנגרם עקב שימוש בכלי הרכב. לפיכך, קבע כב' השופט ברוך כי התובע נפגע בתאונת דרכים ועל הנתבעת 2 לפצותו בגין כל נזקיו. הנתבעת 2 הגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, שנדחתה בפסק הדין מיום 24/10/07 (רע"א 2925/05).
בהחלטתו מיום 17/3/05, מעט לאחר שהוגשה בקשת רשות הערעור, הורה כב' השופט ברוך על מינוי פרופ' אברהם שטיינברג כמומחה רפואי בתחום הנוירולוגיה.
ביום 17/8/05 הוגשה חוות הדעת מטעם פרופ' שטיינברג, שבמסגרתה נקבעה נכות צמיתה בגובה 30% בגין המיפרזיס ימני וכן נכות זמנית בגובה 50% בגין הפרעות נוירופסיכולוגיות וקוגנטיביות, שנקבעה למשך שנתיים. פרופ' שטיינברג קבע, כי בתקופת הנכות הזמנית על התובע לקבל טיפול שיקומי מקצועי, ובתום תקופת הנכות הזמנית לעבור איבחון נוירולוגי ונוירופסיכולוגי חוזר. בנוסף, המליץ פרופ' שטיינברג על מינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה על מנת לקבוע את דרגת נכותו בגין הפרעות נפשיות.
מאחר שחוות הדעת ניתנה לפני למעלה משנתיים וחצי, הרי שמטבע הדברים, ייתכנו שינויים כאלה ואחרים במצבו הנוירולוגי של התובע, ואלה מצדיקים את בדיקתו החוזרת על ידי פרופ' שטיינברג, וקביעת שיעורי נכויות עדכניים. לפיכך, ולאור הסכמתה של הנתבעת 2, מתקבלת בש"א 24220/07.
פרופ' שטיינברג יבדוק את התובע בתוך 45 יום וחוות דעת עדכנית תוגש בתוך 90 יום. פרופ' שטיינברג מתבקש לחוות את דעתו, כמיטב יכולתו, גם בשאלת הצורך למנות מומחים בתחומי האורטופדיה, נוירוכירורגיה, עיניים, א.א.ג., רפואה פנימית ואורולוגיה. בשלב זה, תשא הנתבעת 2 בשכר הטירחה של פרופ' שטינברג.
הצדדים יעבירו לפרופ' שטיינברג את כל המסמכים הרלוונטיים, בהתאם לתקנה 8 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986.
עם זאת, יש לבחון את קבילותם של שני המסמכים שנטענו על ידי הנתבעת 2 כפסולים להצגה בפני מומחה, מפאת היותם "חוות דעת מוסווית" (בחינת המסמכים נחוצה גם לצרכי בש"א 23917/07).
המסמך הראשון שנטען כפסול מהצגה, הוא מכתב היחידה הנוירופסיכולוגית לאבחון, טיפול ושיקום מיום 28/5/06, שמוען אל ב"כ התובע. המסמך השני גם הוא מכתב מהיחידה הנוירופסיכולוגית מיום 26/8/07, שהופנה אל גב' אילנה מלינסקי, אחותו של התובע, שמונתה ביום 28/11/02, כאפוטרופסית לגופו, למשך שלושה חודשים (צו המינוי צורף כנספח ה' לבש"א 23917/07).
ברע"א 2339/96
אררט חברה לביטוח בע"מ נ' דלל, תק-על 1996(4) 186 נקבע כי מטרת הסייג האוסר המצאה של חוות דעת, היא לאפשר למומחה הרפואי לעיין במסמכים הכוללים מידע מכלי ראשון בדבר הטיפול הרפואי בנפגע בעקבות הפגיעה, להבדיל מפרשנות וממסקנות של רופא או אדם אחר, וזאת לצורך גיבוש חוות דעת עצמאית. כן נקבע, כי במקרים שבהם "קו הגבול" אינו ברור, יש לתת את הדעת על השאלה האם מדובר במסמך שנערך על ידי גוף בלתי תלוי בבעלי הדין, שלא ביוזמתם של בעלי הדין, המשקף שלב טבעי של הטיפול הרפואי, וכן האם באבחנות שבמסמך יש בכדי לפגוע באי תלותו של המומחה הרפואי ולהשפיע על חוות דעתו.
ניתן להתרשם, כי שני המכתבים האמורים נמסרו במסגרת אבחונים שניתנו לתובע על ידי היחידה הנוירופסיכולוגית לאבחון, טיפול ושיקום, ללא קשר להליך הנוכחי, ובעקבות הבעיות הנפשיות והקוגנטיביות הלא מבוטלות, שנראה כי הוא סובל מהן.
אמנם, המכתב מיום 28/5/06 הופנה אל ב"כ התובע, אך אין בעובדה זו בכדי להפחית ממידת האובייקטיביות של האבחנות שהובעו במסגרתו, ולכן גם אין בה בכדי לשלול את אפשרות העברתו לפרופ' שטיינברג או למומחים פוטנציאליים אחרים.
עיינתי בחומר הרפואי הרב שצורף לבש"א 23917/07, והתרשמתי כי התובע אכן סובל מפגיעות מנטליות וקוגנטיביות, הגורעות מיכולת תפקודו, והוא נוטה להתנהגות תוקפנית ואובדנית (נספח א').
תיעוד רפואי זה מגבש אינדיקציה של ממש לקיומה של נכות בתחום הפסיכיאטריה, והעובדה שמרבית המסמכים נערכו לפני מספר שנים אינה גורעת מכך, בייחוד על רקע העובדה שהאבחונים מהיחידה הנוירופסיכולוגית מעידים על כך שהפגיעות נותרו על כנן גם בעת האחרונה.
לכך מתווספת העובדה, שכאמור, פרופ' שטיינברג המליץ בחוות דעתו המקורית על מינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה.
בניגוד לעמדת הנתבעת 2, איני רואה הצדקה להשהות את מינוי המומחה בתחום הפסיכיאטריה, עד להגשת חוות דעת נוירולוגית עדכנית.
אני ממנה כמומחית בתחום הפסיכיאטריה את
דר' רמונה דורסט (בי"ח כפר שאול; טל 02-6551551).
המומחית תבדוק את התובע בתוך 45 יום, ותגיש את חוות דעתה בתוך 90 יום מהיום. הצדדים יעבירו למומחית את כל המסמכים הרלוונטיים, ובשלב זה, תשא הנתבעת 2 בשכר טירחתה.
