החלטה בתיק א 1178/06

רקע עובדתי

1.         בקשה לאישור תובענה כתביעה ייצוגית מכוח חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן : "חוק תובענות ייצוגיות").

לטענת המבקש הוא הוטעה על-ידי המשיבה (להלן: "פלאפון") ביחס לעמלה הנגבית ממנוי פלאפון המתקשר לשירות 144 של בזק, ולאחר מכן מועבר ישירות למספר המבוקש.

2.         העובדות הרלוונטיות הינן בקצרה כדלקמן:

למנויי פלאפון יש אפשרות להתקשר לשירות 144 של בזק באמצעות הטלפון הסלולארי.

כאשר מנוי של פלאפון מצלצל לשירות 144 של בזק דרך הטלפון הסלולארי ומברר מספר טלפון, ניתנת לו האפשרות להמשיך ולחייג למספר שבירר, דרך הטלפון הסלולארי (באמצעות כוכבית או בכל דרך אחרת שמקנה לו בזק). השיחה הנוספת תכונה "שיחת המשך" והשירות יכונה להלן : "שירות שיחת המשך" או "השירות". 

פלאפון מחייבת את המנוי עבור שירות שיחת המשך. דמי השירות נגבים בהתאם למחירון ("תעריף פלאפון"), המהווה חלק מההסכם בין פלאפון ובין מנוייה (להלן: "ההסכם").  כפי שיובהר להלן, תעריף פלאפון קובע כי החיוב בגין השירות יהיה בהתאם למחירון בזק.

לטענת המבקש, עד ליום 31.1.06, וחרף זכותה לעשות כן, לא גבתה בזק בפועל ממנוייה תשלום בגין שירות שיחת המשך. המבקש למד זאת מדף חשבון שנשלח אליו על-ידי בזק (נספח ו' לבקשה לאישור התובענה כייצוגית).

בתחתית דף זה הודיעה  בזק כי"החל מתאריך 1.2.2006 השלמת שיחה באמצעות שרות 144 תחוייב בעמלה בסך 62 אגורות (כולל מע"מ) עבור שיחה שיצאה אל הפועל, בנוסף לחיוב בגין השיחה".

פלאפון לא כפרה בטענה הנ"ל.

3.         לטענת המבקש, למרות האמור לעיל, פלאפון גבתה ממנוייה תשלום בגין שירות השלמת שיחת המשך. כך, לקוח של פלאפון שהתקשר לשירות של 144 דרך הטלפון הסלולארי וביקש להתקשר ישירות למספר שבירר, חוייב בסכום של 53 אגורות על-ידי פלאפון עבור השירות (יוער כי לקוח שמתקשר לשירות של 144 מחוייב גם בזמן אויר ובתעריף בזק לשירות. אולם, למבקש אין טענה בנוגע לתשלומים אלה).

4.         המבקש עותר לייצג את מנויי פלאפון שהיו מנויים במהלך התקופה מיום 1.2.03 ועד ליום 31.1.06, השתמשו בשירותי שיחת המשך באמצעות הטלפון הסוללארי, וחוייבו לשלם עבור שיחות ההמשך שבוצעו.   

כעולה מהבקשה, עילת התובענה האישית והייצוגית היא הטעיה בנוגע לתשלום עבור שיחת המשך. לטענת המבקש פלאפון הציגה מצג לפיו מותר לה לגבות "תעריף בזק לשירות". היא חייבה את צרכניה בסכום שכאילו נגבה בפועל על-ידי בזק, בעוד שבפועל בזק לא גבתה מפלאפון תשלום כלשהו עבור השירות בתקופת התביעה.

המבקש אף טען כי פלאפון הפרה את האיסור לנצל מצוקתו או בורותו של צרכן, לשם קבלת תמורה העולה על התמורה המקובלת.

טענות פלאפון

5.         פלאפון טוענת כי המבקש לא ביסס את טענת ההטעיה. לטענתה, המבקש לא הבהיר מהו מצג השווא שנעשה על-ידי פלאפון, לא הוכיח כי הוא הסתמך על מצג השווא בביצוע שיחת המשך, הוא לא הוכיח מהו הנזק שנגרם לו, ומהו הקשר הסיבתי בין ההטעיה לבין הנזק.

פלאפון הוסיפה וטענה, כי בנסיבות המקרה, לא ניתן לטעון לניצול מצוקת הצרכן. לטענתה, המבקש לא הבהיר כיצד פלאפון ניצלה את בורותו או מצוקתו, ולא טען כי הנזק שנגרם לו נובע ממצוקתו, אלא מהיעדר מידע כתוצאה מההטעיה הנטענת.

6.         פלאפון הוסיפה וטענה כי היא גבתה מלקוחותיה תשלומים כדין.

לטענת פלאפון, העובדה כי בזק לא גבתה תשלום בגין שיחת המשך עד ליום 1.2.06, אינה רלוונטית למערכת היחסים שבין פלאפון ובין המנויים שלה. הסיבה לכך היא שהמנוי של פלאפון אינו רוכש מבזק את שירות 144, אלא מפלאפון. פלאפון אינה רק "צינור" המעביר או אמור להעביר את התשלום הנגבה מהמנוי לבזק, אלא - מבחינת הלקוח שלה - היא ספקית השירות.

7.         לטענת פלאפון, רוכשים בעלי הרשיונות השונים זה מזה שירותים שונים עבור המנויים שלהם, כאשר כל חברה מחייבת את מנוייה בתעריפים וחיובים, על פי ההסכמים שבינה ובין מנוייה.

פלאפון רכשה שירותים שונים עבור מנוייה מבזק, לרבות את השירות של 144 והשלמת שיחה. אולם, מבחינת המשתמש, השירות ניתן לו על-ידי הרשת שבה הוא מנוי, פלאפון. המחיר אותו משלם המנוי עבור שירות "144" משולם על ידו לפלאפון ולא לבזק, ואין מבחינתו רלוונטיות להתחשבנויות בין המפעילים השונים, או להסדרים ביניהם.

התנאים לאישור התובענה כייצוגית על-פי חוק התובענות הייצוגיות

8.         מכח הכותרת לכתב התביעה, התביעה מבוססת על עילה מכח סעיף 35 וא ו-35 ב לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א -1981 (להלן : " חוק הגנת הצרכן").

על מנת לבחון האם יש מקום לאשר את התביעה כתביעה ייצוגית, על בית המשפט לבחון שני נושאים עיקרים: האם עומדת למבקש עילת תביעה אישית על פי חוק הגנת הצרכן כנגד פלאפון, והאם התקיימו יתר התנאים הנדרשים לצורך אישור התביעה כתביעה ייצוגית (ר' לענין זה למשל ע"א 3955/04 רייזל נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, תקדין-עליון 2005 (3) 58 (להלן: "ענין רייזל"); ע"א 2967/95 מגן וקשת נ' טמפו תעשיות, פ"ד נ"א (2) 312, 320-321 (להלן: "ענין מגן וקשת").

9.         סעיף 8 (א) לחוק תובענות ייצוגיות קובע כי :

"בית המשפט יאשר ניהול תובענה כתובענה ייצוגית, אם מצא שהתקיימו כל אלה : (1) התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה;"

כלומר, המחוקק אימץ דרישה של "אפשרות סבירה", כתנאי לאישור התביעה כתביעה ייצוגית. 

חוק תובענות ייצוגיות לא שינה את הנטל המוטל על המבקש לאשר תביעה כתביעה ייצוגית לעומת המצב המשפטי שקדם לו. דרישה זהה לדרישת סעיף 8(א) הנ"ל לחוק, נקבעה בענין רייזל (שניתן קודם לחוק התובענות הייצוגיות), שם קבע בית המשפט העליון כי " על התובע המבקש להיות תובע ייצוגי, לשכנע את בית המשפט - במישור הראייתי ולא רק במישור הטיעוני - במידת הסבירות הראויה, שקמה לו לכאורה עילת תביעה" (ר' גם ענין מגן וקשת).

10.        על כן, על בית המשפט להשתכנע, כי קיומם של התנאים לאישור התביעה כתובענה ייצוגית, הוא בבחינת אפשרות סבירה.  כפי שיפורט להלן, איני סבורה כי המבקש עמד ברף ראייתי זה.