תחילתו של ההליך, בתובענה בסדר דין מקוצר, שהגיש הבנק התובע כנגד הנתבע, לתשלום הסך של 41,239,314 ש"ח.
במקביל להגשת התובענה הוגשה גם בקשה להטלת עיקולים, בקשה שנדחתה על ידי, ובהמשך, הוסרה מעל הדרך, בהסכמה דיונית בין הצדדים, שקיבלה תוקף של החלטה, ביום 27.2.05.
בהמשך הדרך, ובהתאם להחלטה נוספת מיום 6.11.05, הוגשה בקשת רשות להתגונן על ידי הנתבע (בש"א 25540/05).
נקבע דיון בבקשה ליום 28.3.06, זה נדחה ליום 27.4.06, ממועד זה נדחה פעם נוספת, לאחר שנמסרה הודעה לפיה, נפטר הנתבע למרבה הצער, ביום 20.3.06.
נוכח זאת, נדחה הדיון להיום לתזכורת, אלא שהיום התייצבו פרקליטי הצדדים, עו"ד קנטור ועו"ד גור, וביקשו לטעון לגופם של דברים.
עו"ד קנטור טען, כי לנוכח העובדה שהמצהיר הלך לעולמו, אין לתצהירו כל משמעות ראייתית, ובהעדר תצהיר חילופי מטעם מאן דהוא, יש לדחות את הבקשה למתן רשות להתגונן, ולו מטעם זה בלבד.
הוא הוסיף וטען, כי גם אם קוראים את התצהיר לגופו, הרי שאין ללמוד ממנו כל טענת הגנה שהיא.
מנגד, טען עו"ד גור, שהתצהיר כולל טענות עובדתיות "חזקות" כהגדרתו, המצדיקות מתן רשות להתגונן.
אמנם, הנתבע אינו בין החיים יותר, אך יש לאפשר לו (מן הסתם, באמצעות עזבונו), להתגונן כנגד התובענה, כשאף שמדובר בטענות כנגד מסמך בכתב, בהחלט ניתן להעלותן בשלב הרשות להתגונן.
על מנת שהדברים יהיו ברורים, יש לשוב ולבחון את גדר הסכסוך בין הצדדים, כפי שנתחם בכתבי הטענות.
בכתב התביעה, טען הבנק התובע, כי חברת נאות אואזיס מלונות בע"מ (להלן: "החברה"), הינה חברה פרטית, שעיסוקה בהקמת, הפעלת ופיתוח פרויקטים, בתחום המלונות והתיירות.
החברה לקוחה של התובע וניהלה חשבונות אצלו, ואף קיבלה אשראים.
הנתבע, כך נטען בכתב התביעה, הינו ערב בערבות מתחדשת, ללא הגבלה בסכום, להבטחת 50% מחובותיה של החברה, כלפי הבנק.
החברה התעתדה להקים מרכז מסחרי, בהיקף נרחב ביותר, לשם כך, פתחה חשבון דביטורי אצל התובע, וכאמור, הנתבע ערב לחיוביה של החברה, ביחד עם שניים אחרים ועד כדי 50% מסך כל חובותיה, כשהנתבע אינו ערב יחיד, בהיותו בעל עניין בחברה, כפי הצהרתו שלו.
החברה קיבלה אשראים, שעמדו בסופו של דבר, על סך 82,478,628 ש"ח.
האשראים לא נפרעו, חרף התראות וחרף דרישות להשלמת הון עצמי.
משכך, ננקטו הליכים לאכיפת שעבודים כנגד החברה, הליכים הנמשכים בבית משפט של פירוק, אך במקביל הוגשה התובענה דכאן.
בבקשה למתן רשות להתגונן, העלה הנתבע מספר טענות:
יש להפסיק את התובענה, מאחר וטרם הסתיים בירור הטענות כנגד החברה; יש להפסיק את התובענה לאור מצבו הבריאותי של הנתבע, שאינו מאפשר לו להקים הגנה ראויה; התביעה נטולת יסוד, באשר הנתבע אינו ערב לחובות החברה; ומכל מקום, לא קדמה להגשת התובענה, פניה לנתבע.
