רקע
מונחת בפני בקשה לסילוק תובענה על הסף.
ה"ה שולמית ואיתן כהן (להלן:
"התובעים" או "המשיבים") הגישו תביעה כנגד מדינת ישראל - משרד האוצר אגף המכס (להלן:
"הנתבעת" או "המבקשת") בסך 13,808 ש"ח. תביעה זו מורכבת משני ראשים - הראשון, שינוי סיווג הסחורה המיובאת מפרחים מלאכותיים לסחורה צמחית, אשר העלה את חיוב תשלום המס על הסחורה בסך של 3,808 ש"ח. שנית, תשלום פקדון עבור כופר עתידי בסך 10,000 ש"ח אשר שולם למען שחרור הסחורה ובסופו של יום, חולט. לשיטתם של התובעים, טעתה ועדת היבוא בהחלטה להטיל את הכופר דנן ומשכך זכאים הם להשבתו.
הנתבעת, הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף בהתאם לתקנות 100 ו - 101 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 וזאת עקב שתי טענות עיקריות. הראשונה הינה טענת התיישנות והשנייה הינה הטענה כי הכופר הינו חליף להליך פלילי ומשכך אין כל אפשרות לתבוע את השבתו.
דיון
סילוק על הסף
:
תקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") דנה במחיקה על הסף וזו לשונה:
"בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, לצוות על מחיקת כתב תביעה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, על יסוד אחד הנימוקים האלה:
(1) אין הכתב מראה עילת תביעה;
(2) נראה לבית המשפט או לרשם מתוך הכתב שהתובענה היא טרדנית או קנטרנית".
תקנה 101 לתקנות קובעת כדלקמן:
רשימת עילות המחיקה שבתקנה 100 איננה רשימה סגורה, וביהמ"ש רשאי, במסגרת סמכותו הטבעית, להיזקק לעילת מחיקה שאיננה מנויה בתקנות, אולם יעשה זאת רק במקרים חריגים, כפי שנקבע בע"א 615/84 -
אברהם מרקוביץ נ' חייא סתם, פ"ד מב (1), 541:
"גם על יסוד הכוחות שהוענקו לבית המשפט מטבע ברייתו מוסמך הוא למחוק כתב תביעה. אך זהו צעד מרחיק לכת, אשר בית המשפט ינקוט בו (מעבר לעילות המצויות בתקנה 100 הנ"ל) רק במקרים חריגים, כאשר נסיבות מיוחדות מצדיקות ומחייבות זאת" (שם, 545).
יש הסוברים שהשלב המתאים לבדיקת קיום העילה או העדרה, הוא קדם המשפט, או אז יסנן בית המשפט את התובענות ולא יתיר העברת תיק לשלב ההוכחות, אלא לאחר שנוכח כי קיים יסוד סביר להניח כי לתביעה סיכוי להצליח, שהרי נקבע בע"א 765/81
- משה עומיסי נ' יעקב חסן ו-6 אח' (פ"ד לט(1), 556) :
"הלכה פסוקה היא, כי במקרה של דחיית תביעה על הסף על השופט לנהוג בזהירות יתרה ; הואיל ופעולה זו הינה מרחיקת לכת, יש לעשותה, רק כאשר ברור למעלה מכל ספק, שאין לתובע כל סיכוי לזכות בתביעתו". (שם, 559).
הדיון בבקשת המחיקה אינו מתייחס לאמיתות העובדות, אלא בבדיקה פורמלית טכנית ואין צורך בחקירה ודרישה של העובדות. ראו ע"א 2967/95
- מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות, פ"ד נא(2), 312:
"זהו שילוב של בדיקה טכנית-פורמלית של כתב התביעה, שבו לא מתעוררת שאלה של נטל ההוכחה או של מידת הוכחה. די בכך שהתובע "יראה" על פני כתב התביעה כי בידו עילה". (שם, 333).
המלומד
אורי גורן בספרו "
סוגיות בסדר דין אזרחי, ע' 139 מציין כי:
"המדיניות השיפוטית הרצויה היא כי מחיקת תובענה על הסף היא "אמצעי הננקט בלית ברירה". די אם קיימת אפשרות, אפילו קלושה, שעל פי העובדות המהוות את עילת התביעה יזכה התובע בסעד המבוקש, כדי שהתביעה לא תמחק באיבה" (ע"א 35/83, חסין נ' פלדמן), שכן ברור כי במחיקת התובענה לא יבוא הסכסוך על פתרונו, ולפיכך יש להעדיף תמיד את הדיון הענייני וההכרעה בסכסוך לגופו של עניין".
יצוין כי על פי הדין העברי, אין מוחקים כתב תביעה על הסף, כפי שמציין פרופ' א.
שוחטמן בספרו "
סדר הדין", הוצאת מורשת המשפט בישראל, תשמ"ח 1988, עמ' 164:
" משהוגשה תביעה לביה"ד, אין ביה"ד רשאי לסרב לדון בה. אם החלו הצדדים לטעון בפני ביה"ד, ואין זה משנה מהו נשוא הדיון, שוב אין ביה"ד יכול להסתלק מן הדיון".
