1. בהחלטתי מיום 2.12.04 מיניתי את פרופ' אהוד קליין כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטרי (בש"א 418/04).
בא כוחה המלומד של הנתבעת, עו"ד א. אמסלם, הגיש את הבקשה שבבש"א 1901/05 ובה עתר להורות על החלפת זהותו של המומחה הנ"ל. לחילופין, נתבקש בית המשפט
"להורות למומחה שמונה להתעלם לחלוטין מכל אותן אבחנות ומסקנות רפואיות הנזכרות במסמכים הרפואיים שהומצאו לו על ידי בא כוח התובע" (בש"א 1901/05).
התובע הגיב על הבקשה, בכתב, והנתבעת הגישה תשובה לבקשה. לאחר שמיעת טענות גם בעל פה, ניתנת בזה החלטתי לגוף הבקשה שבבש"א 1901/05.
2. הנתבעת, באמצעות ב"כ המלומד א. אמסלם, טענה כי התברר שבין המסמכים שהועברו לעיונו של פרופ' קליין מצויים מסמכים ובהם
"ממצאים ומסקנות" שהינם בגדר
"חוות דעת מטעם", האסורים להמצאה לעיונו של המומחה על פי
תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986 (להלן - "התקנות").
טענות הנתבעת מתייחסות לשישה מסמכים שונים ולהלן אתייחס לכל אחד מהם בנפרד.
3. התובע, באמצעות באת כוחו המלומדת עו"ד הגב' סיגלית גץ-אופיר טענה כי יש לדחות את הבקשה.
לטענת התובע, על פי ההלכה הפסוקה ובהתחשב בכך
"שהחומר הרפואי שהועבר לידי המומחה הוא חומר רפואי בתחום הפסיכיאטריה ו/או פסיכולוגי, בהתחשב בעובדה שמסמכים אלה נערכו במהלך טיפולים שקיבל התובע במהלך שירותו הצבאי והופנו לקב"ן בבסיס בו שירת התובע לצורך תיאום ושמירת קשר טיפולי נאות בין הצבא לבין הפסיכיאטר הפרטי, בהתחשב בכך שבהתאם להלכה במקרה של ספק הספק צריך לפעול לטובת התובע (...)".
על שום כך בקש התובע לדחות את הבקשה ולחייב את הנתבעת בהוצאות וכן לקבוע כי על המומחה ד"ר קליין לזמן את התובע לבדיקה ולערוך את חוות דעתו על פי חוות דעת בית המשפט.
באת כוח התובע הוסיפה בטיעוניה בע"פ כי
"למעשה אין כל דרך לכך שמומחה רפואי יבדוק את התובע מבלי שיראה את החומר שהמצאנו למומחה. למעשה, גם אם יוחלף המומחה הזה, יהיה צורך בהמצאת חומר גם למומחה הבא, על פי דרישתו, כי אחרת לא תהיה בפניו תמונה מלאה".
לדברי באת כוח התובע, ההתכתבות שעשה המומחה מול שלטונות הצבא נועדה, למעשה,
"להצהיר על מצבו של התובע". לטענתה,
"הדיאגנוזה היא חלק מהטיפול" ועל שום כך אין כל הכרח בפסילתו של מומחה.
4.
דיון
א. יש לזכור כי
התקנות באות להגשים את תכלית
חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן - "החוק"), היינו, לאפשר לנפגע להיות מפוצה על כל פגיעה נפשית או גופנית שנפגע בה בתאונת דרכים, באמצעות מינוי מומחים שיקבעו על ידי בית המשפט לצורך קביעת מהות הפגיעה ומידתה, השלכותיה והדרכים והצרכים לריפויו ולשיקומו של הנפגע:
רע"א 5638/95 מגדל חברה לבטוח בע"מ נגד כריסטיאן שמור, פד"י מ"ט (4) עמ' 865.
תקנה 8 לתקנות קובעת כי על הנפגע להמציא למומחה ולבעלי הדין האחרים
"את כל המסמכים בדבר הטיפול הרפואי שניתן לו ובדבר הבדיקות שנבדק לצורך אותו טיפול, הנוגעים לעניין שבמחלוקת, ובלבד שלא יגיש למומחה חוות דעת רפואית".
לאור הוראת תקנה 8 לתקנות אין להעביר למומחה שמונה בידי בית המשפט חוות דעת
"מטעם" צד. יש לאפשר למומחה להגיע למסקנותיו
"באופן עצמאי, ניטרלי, ובלי להיות מולעט בחומר חד צדדי ומושפע מחוות דעת חד צדדיות": רע"א 5638/95, שם, בעמ' 874 מול האות א' - ב'.
מטרת הסייגים שנקבעו בתקנה 8 לתקנות היא לאפשר למומחה הרפואי לעיין במסמכים הכוללים מידע מכלי ראשון בדבר הטיפול הרפואי בנפגע, בעקבות הפגיעה, להבדיל מפרשנות וממסקנות של רופא אחר או של אדם אחר שאינם בגדר מידע כזה ואינם מכלי ראשון. זאת, על מנת שיוכל לגבש חוות דעת עצמאית משלו שתהיה פרי הבדיקה, המומחיות, העיון ושיקול הדעת שלו לבדו:
רע"א 2339/96 אררט חברה לביטוח בע"מ נגד אוולין דלל, פד"י נ' (4) עמ' 529.
ב. הבה ואבחן עתה כל אחד ואחד מששת המסמכים הנדונים, לאור ההלכה הפסוקה:
המסמך מיום 3/8/02, שנכתב על-ידי המומחה לפסיכיאטריה ופסיכוגריאטריה, ד"ר ל. מוסקוביץ, נכתב
"לכבוד: שלטונות צה"ל": במסמך נאמר, בין היתר, כי התובע
"אובחן כסובל מ-
P.T.S.D
עם כל הקשת והתסמינים האופייינים". במסמך נאמר כי הוחל בטיפול, בין היתר באמצעות SEROXAT וכי התובע
"זקוק להמשך טיפול ומעקב".
סבורנו כי לא יכולה להיות מחלוקת על כך שבמסמך זה יש משום
חוות דעת רפואית.
ג. המסמך מיום 24/8/02 מוכתר בכותרת
"בדיקה פסיכיאטרית". המסמך כתוב על גבי טופס שממנו ניתן ללמוד כי מדובר בבדיקות יועצים, נספח למכתב שחרור, של בית החולים איכילוב.
