א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
113653-01
07/11/2006
|
בפני השופט:
שושנה אלמגור סגנית נשיא
|
| - נגד - |
התובע:
1. גורנת ברוך
2. גורנת סימה
3. פרצוב מיכאל
4. בונה זהבה
5. יורשי המנוח תמרי יששכר
עו"ד יעקב פרצוב
עו"ד אסנת ליב
|
הנתבע:
1. הוועדה המקומית לתכנון ובניה רמתהשרון
2. ועדה מחוזית לתכנון ובניה תלאביב
עו"ד יצחק גלאור
|
| החלטה |
זוהי הכרעה בשאלת סמכותו העניינית של ביתמשפט זה לדון בתביעת התובעים לפיצויים לפי סעיף 199 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה1965 (להלן:
"חוק התכנון והבניה").
אמנם, חוק התכנון והבניה (תיקון מס' 43), תשנ"ה1995 (להלן: "
תיקון 43"), תיקן את הוראות סעיפים 197 ו198 לחוק התכנון והבניה וכן ביטל את הוראת סעיף 199 לאותו חוק. אולם אין מחלוקת בין הצדדים על כך שתיקון 43 לחוק התכנון והבניה, אשר התקבל בשנת 1995, אינו חל על המקרה שבפנינו, והוראות חוק התכנון והבניה הרלוונטיות הן אלה שהיו בנות תוקף עובר לקבלת התיקון האמור.
תכנית מתאר רש/662 (להלן:
"התכנית") אושרה ונכנסה לתוקף בחודש מארס 1993. התובעים היו, ביום אישור התכנית, בעלי זכויות בבתי מגורים על מקרקעין ברחוב התלמים ברמתהשרון, אשר גובלים במחלף 'הכפר הירוק', ואשר התכנית חלה עליהם.
בעקבות אישור התכנית הגישו התובעים, ביום 15.04.93, תביעה לפיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה לנתבעת 1 - הוועדה המקומית לתכנון ובניה רמתהשרון (להלן:
"הוועדה המקומית").
ביום 22.11.93 נערך דיון בתביעה בוועדה המחוזית לתכנון ובניה, תל-אביב - הנתבעת 2 (להלן: "
הוועדה המחוזית"), בו נקבע כי הוועדה המקומית תגיש לוועדה המחוזית התייחסות עניינית לתביעת הפיצויים שהגישו התובעים.
ביום 17.03.97, היינו כארבע שנים מיום שהוגשה תביעת התובעים, החליטה הוועדה המחוזית לדחות את תביעתם. כפועל יוצא, הגישו התובעים את תביעתם דנן לביתמשפט זה ביום 04.11.01.
בדיון שנערך ביום 06.11.05 ויתרו הצדדים על חקירות נגדיות, והוסכם שהתצהירים יוגשו מבלי צורך לחקור את העדים.
ביתהמשפט עורר מיזמתו את שאלת הסמכות העניינית של ביתמשפט זה לדון בתביעה זו, זאת לאחר שהוגשו מטעם הצדדים סיכומים, והורה על הגשת סיכומים בכתב בשאלת הסמכות העניינית.
התובע 5 הגיע להסכם פשרה עם הנתבעות, ומטעם זה לא נתבקש להגיש סיכומים בשאלת הסמכות.
עניין לנו בעתירה נגד החלטה של רשות אשר נתונה לסמכותו הייחודית של ביתהמשפט המחוזי בשבתו כביתמשפט לעניינים מינהליים, וזאת לאור הוראת סעיף 5 לחוק בתיהמשפט לעניינים מינהליים, תש"ס2000 (להלן:
"חוק בתי
משפט לענינים מינהליים" או
"החוק") כנוסחה ביום הגשת התובענה דנן.
אין מחלוקת בין הצדדים, כעולה מסיכומיהם, כי אכן עלפי הוראות המעבר הקבועות בסעיף 31 לחוק, היה מקום להגיש תובענה זו, שעניינה תכנון ובניה, בדרך של עתירה מינהלית לביתהמשפט המחוזי בשבתו כביתמשפט לעניינים מינהליים.
סעיף 31 לחוק בתיהמשפט לעניינים מינהליים קובע כדלקמן:
"הוראות חוק זה לא יחולו על עתירה נגד החלטה של רשות בעניין המנוי בתוספת הראשונה, ערעור המנוי בתוספת השנייה ותובענה המנויה בתוספת השלישית, שהוגשו קודם לתחילתו".
הוראת סעיף 30 לחוק בתיהמשפט לעניינים מינהליים קובעת כי תחילתו של החוק ביום שקבע שר המשפטים בצו או בתום שישה חודשים מיום פרסומו, לפי המוקדם.
החוק פורסם ביום 11.06.2000, ומכאן שביום הגשת התובענה דנן, היינו ביום 04.11.01, חל החוק, ועלכן היה על התובעים להגיש תביעתם זו בדרך של עתירה מינהלית לביתהמשפט המחוזי בשבתו כביתמשפט לעניינים מינהליים.
יוער כי קיימת מגמה מסוימת בפסיקה, לפיה אין להידרש לטענת חוסר סמכות עניינית שהעלה צד בשלב מאוחר של הדיון, קל וחומר בשלב של ערעור (ראה בעניין זה ע"א 1049/94
דור אנרגיה בע"מ נ' חאג' אחמד סמיר מוחמד חמדן, פ"ד נ (5) 820 (להלן:
"הלכת דור אנרגיה"); ע"א 4796/95
אלעוברה נ' אלעוברה, פ"ד נא (2) 669 (להלן:
"הלכת אלעוברה"); רע"א 11183/02
כלפה נ' זהבי, פ"ד נח (3) 49 (להלן:
"הלכת כלפה")).
ערה אני למגמה הקיימת בפסיקה, ועם זאת החלטתי לעשות שימוש בסמכות הנתונה לי ולהעביר את הדיון בתיק לביתהמשפט המחוזי בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים, ואנמק;
יש לאבחן את נסיבות הלכת
אלעוברה מנסיבות המקרה שבפניי, שכן בעניין אלעוברה הועלתה טענת היעדר סמכות עניינית עלידי צד שהעניין הוכרע נגדו, רק בהליך הערעור.
זאת ועוד, בהלכת
דור אנרגיה נפסק: