החלטה בתיק א 113000/01

הבקשה שבפני מתייחסת להחלטת כב' השופטת מארק שניתנה ביום 24.1.05 בהעדר התובעים (להלן: "ההחלטה").

ההחלטה הורתה על דחיית התביעה בשל היעדרות התובעים מישיבת קדם המשפט שנקבעה וחייבה אותם בהוצאות בסך של 9,800 ש"ח בצרוף מע"מ.

בבקשה עותרים התובעים לביטול ההחלטה וכן לעיכוב הליכי ההוצל"פ שננקטו בעקבות ההחלטה.

התיק הועבר לטיפולי על ידי כב' השופטת מארק למתן החלטה ובעניין זה זימנתי את הצדדים בפניי ושמעתי את טיעוניהם.

ב"כ התובעים טוען בבקשתו כי יש להורות על ביטול ההחלטה כיוון שבמשרדו לא נתקבל כל זימון למועד הדיון שבו נעדרו התובעים.

בדיקת השתלשלות הדברים מלמדת כי ההחלטה בדבר זימון הצדדים לישיבת קדם המשפט  ניתנה לידי כב' השופטת מארק ביום 14.11.04. החלטה זו ניתנה בלשכתה בהתייחס לבקשה נוספת של התובעים לביטול החלטה מיום 24.10.04 שניתנה אף היא בהעדרם, ותיקרא להלן: "ההחלטה המנחה".

ההחלטה המנחה הורתה על ביטול החלטת בית המשפט מיום 24.10.04, חייבה את התובעים בהוצאות, קבעה סדרי הבאת ראיות ומועדים להגשתם ובסופה הורתה על זימון הצדדים כאמור. זו נשלחה לצדדים לפי הוראת כב' השופטת מארק ולפי בדיקת המזכירות אושרה מסירתה לב"כ הנתבעת ולא אושרה מסירתה לב"כ התובעים הגם שהכתובת שננקבה היא כתובתו של ב"כ התובעים.

בהסתמך על עובדה זו טוען ב"כ התובעים כי אין להותיר את ההחלטה על כנה ויש לבטלה מחובת הצדק.

אכן הכלל הבסיסי והידוע הוא שבהעדר זימון כדין לא קמה לבית המשפט סמכות להטיל על הצד הנעדר סנקציה כלשהי בשל היעדרותו, זוהי מושכלת יסוד.

אלא שבמקרה שבפניי אין הדברים פשוטים כלל ועיקר.

ב"כ התובעים אמנם הגיש תצהיר אישי מטעמו בו הוא טוען כי לא קיבל את ההחלטה המנחה אלא שעל אף הצהרתו זו פעל הוא על-פיה באופן חלקי והגיש את התצהירים במועד שנקבע בה.

לפי ההחלטה המנחה היה על התובעים להגיש תצהירי עדות ראשית בתוך 30 יום מיום מסירתה ואכן תצהירי התובעים הוגשו בזמן  ביום  21.12.04.

משנדרש ב"כ התובעים להסבר בעניין זה טען כי בהחלטה קודמת שניתנה ביום 24.10.04 קבעה כב' השופטת מארק את החובה בדבר הגשת תצהירים ועל-פיה החליט ב"כ התובעים לפעול ולהגיש תצהירים.

החלטת כב' השופטת מארק מיום 24.10.04 עוסקת גם היא במחדליו של ב"כ התובעים ואולם אין בה הוראה להגשת תצהירים. כל שקבעה כב' השופטת מארק בהקשר זה של תצהירים הינו כי התיק ייבדק בתזכורת פנימית לשם מתן החלטה בדבר ישיבת גישור או בדבר הגשת תצהירים. הפרשנות  אותה מציע ב"כ התובעים לנוסח ההחלטה כהסבר לפעולתו בעניין הגשת התצהירים היא כזו שאינה יכולה להתקבל על הדעת אם לנקוט בלשון המעטה. הקלות שבה מציג ב"כ התובעים את גרסתו לעניין מצויה על גבול העלבון כלפי בית המשפט.

אני דוחה איפוא את הסברו וגרסתו של ב"כ התובעים בעניין מקור ידיעתו לחובת הגשת התצהירים. סביר איפוא כי ב"כ התובעים ידע על תוכן ההחלטה המנחה והימנעותו מלהודות בכך אינה עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב המשתרעת על כל ההליכים. בתי המשפט גם הם קבעו בנסיבות מסוימות כי בעל דין נתפס על ידיעתו בדבר קיומם של הליכים משפטיים גם אם לא הושלמו הדרישות הטכניות של המסירה. המגמה בפסיקה היא של מעבר ממבחנים טכניים למבחנים מהותיים כשהשיקול המכריע הוא בראש וראשונה תום ליבו של הצד המבקש להתנער מחיוביו על פי הדין. עוד יוגש בהקשר זה, כי חובת הידיעה של ב"כ התובעים לגבי תוכן ההחלטה המנחה יכול שתתבסס גם על העובדה שזו ניתנה בקשר עם בקשה שהוגשה מטעמו כך שממילא הייתה לו חובה לברר את תוצאות הבקשה שהוגשה על ידו.

כך או כך משקפת ההחלטה את מורת רוחה הקשה של כב' השופטת מארק אשר העמידה את התובעים על חומרת מעשיהם ככאלה המשבשים את ניהול התביעה במשך שנים. התביעה שבמקורה הועמדה על סך של 66,713 ש"ח נתגלתה בשלבי קדם המשפט כתביעה מופרזת כאשר העלות הריאלית של התיקונים בסופו של התהליך הינם בגבולות 5,000 ש"ח ואף על פי כן נמשכו ההשהיות בתיק ללא קץ.

על בסיס השיקולים שתיארתי לעיל ולאחר שלפי התרשמותי ידע ב"כ התובעים על מתן ההחלטה וביקש להשיג עליה תוך הישענות על משגה טכני כזה או אחר שנפל בביצוע המסירה לא מצאתי כי יש מקום להיעתר לבקשה.

הבקשה נדחית.

התובעים ישלמו לנתבעת הוצאות הדחייה של הבקשה בסך של 1,200 ש"ח בצרוף מע"מ, צמוד ונושא ריב ית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.