הנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת") ניהלה במועדים הרלבנטיים לתביעה חשבון חח"ד אצל הבנק התובע (להלן: "הבנק") כפי המסמך הקרוי "תנאי ניהול חשבון חוזר דביטורי" (להלן: "הסכם החשבון"), נספח א' לכתב התביעה שהוגש על ידי הבנק ב"סדר דין מקוצר".
הנתבעים 2 ו 3 (להלן: "גד" ו"קליין" בהתאמה) ערבו לחובות הנתבעת כלפי הבנק כפי כתב הערבות נספח ה' לכתב התביעה המכותר במלים "ערבות מתמדת ללא הגבלת סכום" (להלן: "כתב הערבות").
התביעה היא לתשלום חוב הנתבעת לבנק, עד גובה סכום של -.450,000 ש"ח מתוך כך שלמרות שהחוב גבוה יותר, לטענת הבנק, חלקו ימומש או מומש מביטחונות ושעבודים של הנתבעת שהיו מצויים בידי או לפקודת הבנק.
גד וקליין הגישו תצהירים זהים במסגרת בקשת הרשות להתגונן; גד נחקר לבדו ונראה כי מקובל על הצדדים שלא היה צורך בחקירה נפרדת של קליין.
כעולה ממהלך חקירתו של גד, אין הוא יודע מה גובה החוב לבנק או מה שיעור הביטחונות, אלו שמומשו או שטרם מומשו ועל כן יש לראות את החוב, כפי חישובו על ידי הבנק כבלתי מוכחש [ ראה סעיף 3(ג) לתצהירו של גד וכן שורה 11 לעמ' 1 לפרוטוקול החקירה הנגדית ].
בצדק טוען ב"כ הבנק בסיכומיו שהנתבעים אינם יכולים לבוא בטענה לכך שאין להם נתונים בהעדר מסמכים מהבנק (כפי שנטען גם בסעיף הנ"ל לתצהירו של גד) הואיל ולא באה לפני בית המשפט כל דרישה לקבלת מסמכים או פרטים, כפי שרשאים היו הנתבעים לדרוש מהבנק כעניין של שגרה בהליכים ממין זה [ ע"א 688/89 הילולים (אריזה ושיווק) בע"מ ואח' נ. בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פד"י מה3 עמ' 188 ].
עיקר טענותיו של גד נוגעות להחזרת שיקים שנעשתה על ידי הבנק, לטענתו שלא כדין, עת היותו מצוי בשירות מילואים המצדיק הארכת מועדים לעניין פירעונם, כפי הוראות חוק הארכת מועדים, תשל"ה - 1975 (להלן: "חוק המועדים").
לא הבנתי את משמעות הטענות הנ"ל, כפי שאפרט בהמשך אולם אתייחס תחילה לעצם הטענה.
בעקבות הגבלת שיקים של הנתבעת על ידי הבנק הוגשה על ידי הנתבעת בקשה לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כסוי תשמ"א - 1981, לביטול הבאתם של השיקים שסורבו במניין השיקים שהיא למעשה בקשה לביטול ההגבלה, מוצג במ/1 (להלן: "חוק השיקים" ו"בקשת הביטול" בהתאמה).
בדיון בבקשת הביטול העמידו הצדדים, קרי הנתבעת והבנק, את המחלוקת ביניהם לשאלה אחת בלבד והיא האם יש לראות בשירות המילואים ששירת גד, עובר לביטול השיקים, "שירות חרום" המצדיק הארכת מועד, לפי חוק המועדים או לפי תקנות שיקים ללא כיסוי (סייגים לתחולת החוק -שירות חירום), תשמ"ב - 1982 (מוצג במ/2).
תוצאתו הסופית של הדיון הייתה בהוראה של כב' השופטת הניג, לביטול הבאתם במניין של חמישה מתוך עשרת השיקים הנ"ל.
החלטת כב' השופטת הניג צורפה, שלא ברשות, לסיכומי טענות הבנק אולם אין חולק עליה, כפי העולה מסעיף 3 לסיכומי טענות הנתבעים (להלן: "החלטת הניג").
כפי שצוין לעיל, איני יודע במדייק כיצד, לגישת הנתבעים, משפיעה החלטת הניג על תביעת הבנק כאן.
אם בכוונתם לטעון שיש בהחלטה זו כדי להראות שהבנק פעל שלא כדין באופן המקנה להם זכות תביעה נגד הבנק, הרי שטענה ממין זו אינה מקנה רשות להתגונן
והם יהיו רשאים להגיש תובענה נפרדת נגד הבנק (ע"א 82/75 כתריאל לשוביץ חברה לבניין בע"מ ואח' נ. פייבל פרבמן בע"מ, פד"י כט2 עמ' 660; זוסמן, "סדרי הדין האזרחי" מה' 7 פיסקה 537 עמ' 661, טקסט לה"ש 130); אם הכוונה היא להראות שהבנק פעל שלא במסגרת הסכם החשבון (ובייחוד סעיף 3 לו) המקנה לבנק זכות להפסיק את האשראי "...עקב שינוי לרעה בכושר הפרעון של הלקוחות...", הרי שהחלטת הניג אינה מסייעת להם הואיל והוסכם על הצדדים, כפי המוצג במ/2, שאין לנתבעים טענות למהות הגבלת החשבון והחזרת השיקים אלא רק לעניין שרות החירום.
בהקשר לכך ביטלה החלטת הניג את ההגבלה לגבי חמישה שיקים אולם לגבי חמישה נוספים נמצאת פעולת הבנק כמוצדקת כעולה במצטבר מההחלטה וההסכמה שלעיל.
טענת הנתבעים לכך שיש לפסול את סעיף 3 הנ"ל בהיותו "תנאי מקפח" בחוזה אחיד אינה טענה ראויה לדיון, במקרה זה.
כלל הוא שבנק אינו מחוייב לתת אשראי או להמשיך במתן אשראי [ע"א 323/80 אלתית בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ פד"י לז2 עמ' 673; ע"א 102/83 ל.ג.ל כרמיאל בע"מ ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ פד"י מא1 עמ' 253; ראה גם סעיף 2(א) סיפא לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א - 1981 וסעיף 18(ג) לכללי הבנקאות (שירות ללקוח) (גילוי נאות ומסירת מסמכים), תשנ"ב - 1992 ].
עוד יאמר כי כבר נקבע לא אחת שעצם השימוש שעושה בנק בזכותו החוזית האמורה לעיל, אין בה כדי לפגוע בתום לבו (ראה, לדוגמה, ע"א 57/89 בנק לאומי לישראל בע"מ סעיף עומר נ. מכבשים הדרום בע"מ, פד"י מה3 עמ' 182 ].
