החלטה בתיק א 110414/00

1          לפני בקשה לתיקון כתב התביעה ולאפשר עיון בדוחות השמאי, שנערכו ע"י הנתבעות.

2.         עניינה של התביעה שני אירועי פריצה שאירעו ביום 21.9.99 וביום 25.11.99 לאתר בנייה וגניבת ציוד, שאוחסן במקום ע"י התובעת, שהוזמנה לביצוע עבודות קבלנות לצורך בניית מלון ביסוד המעלה.

3.         התובעת מבקשת לתקן את התביעה בדרך של הגדלת הסכום הנתבע ולהעמידו  על  סך של 147,448 ש"ח.

            הנתבעות וצד ג' 1 מסכימות לתיקון כתב התביעה כמבוקש.

            על כן על מנת לדון בשאלות השנויות במחלוקת ולאור הסכמת הצדדים, אתיר תיקון  כתב התביעה כמבוקש.

4.         התובעת אף עותרת לאפשר לה עיון בהעתקי  דוחות שמאי, שנערכו לבקשת הנתבעות בסמוך לאחר אירועי הפריצה לאתר ביסוד המעלה.

            התובעת פנתה לנתבעות, על מנת שאלה יאפשרו לה את העיון בדוחות, אך נענתה בסירוב בטענת חיסיון.

            התובעת סבורה, כי יש לדחות את טענת החיסיון, המתבסס על כך שהמסמכים נערכו לצורכי משפט, נוכח טענות הנתבעות, כי התובעת אינה מבוטחת בפוליסת הביטוח שהוצאה לאחר העבודה ועל כן כלל לא היה צפוי משפט בין התובעת לנתבעות!

5.         הנתבעות טוענות, כי דוחות השמאי מהווים מסמכים שנערכו לצורך ניהול הליכים משפטיים וזוהי המטרה העיקרית והדומיננטית של עריכתם וככאלה חל עליהם חיסיון.

            הנתבעות במסגרת דיונית זו עותרות לעיון במסמכי התובעת, ואשר לא נטען לגביהם טענת חיסיון.

6.         דיון

            תקנה 114 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") קובעת, כי בעל דין רשאי לבקש מבעל דין אחר לעיין במסמך שנזכר בכתבי טענותיו ובתצהיריו ולהעתיקו. תקנה 120 לתקנות קובעת, כי בית המשפט או הרשם לא יתן צו למסירת שאלון או לגילוי מסמכים או לעיון במסמכים, אלא אם כן היה סבור, שיש צורך בכך, כדי לאפשר דיון הוגן או כדי לחסוך בהוצאות. מאידך, קיימת האפשרות כי צד יתנגד לאפשר עיון במסמכים בטענת חיסיון.

            ביסוד ההליך המשפטי עומדת חשיפת האמת (רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי, פ"ד מט (4) 54). עיקרון זה מונח בבסיס דיני הראיות. יחד עם זאת, הדין הכיר במצבים של חיסיון במקרים מיוחדים וחריגים (רע"א 1412/94 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' גלעד, פ"ד מט (2) 516). כך למשל, מסמך שהוכן לקראת משפט נהנה מחיסיון מפני גילוי (רע"א 6546 הנ"ל). הטעם העיקרי העומד ביסודו של החיסיון הינו הרצון לאפשר לאדם להכין עצמו לקראת משפט, כשהוא חופשי מהחשש כי הכנתו תיחשף בפני יריביו (ראה רע"א 1412/94 הנ"ל). החיסיון חל גם על חומר שהוכן על ידי אדם שלישי לבקשת עורך דין או לקוחו (ע"א 327/68 זינגר נ' ביינון, פ"ד כב (2) 602).

            בעבר, די היה על הטוען חיסיון להראות שאחת מן המטרות שעמדה ביסוד הכנת המסמכים הייתה הליכים משפטיים צפויים, על מנת להחיל עליהם את דין החיסיון (ע"א 407/73 מאנשיר נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פ"ד כט (1) 169; ת"א (ת"א) 99378/98, בש"א 115828/99 בוגנים נ' כלל חב' לביטוח בע"מ, דינים שלום, כרך טו,  532).

            כיום לפי הילכת רע"א 1412/94 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' גלעד, פ"ד מט (2) 516 הנ"ל -

            "... אין די בכך שאחת המטרות המשניות שעמדו ביסוד הכנת המסמך היא הצפי של ההליך המשפטי, לדעתנו, תנאי לתחולת החיסיון הינו כי המטרה העיקרית או הדומיננטית בהכנתו הייתה ההכנה לקראת משפט".

7.         סבורני, כי בעת עריכת דוחות השמאים לא ההסתברות הממשית להליכים משפטיים הייתה המטרה הדומיננטית, אשר לשמה נערכו הדוחות. יתכן אמנם, כי זו הייתה המטרה המשנית, אך המטרה הדומיננטית הייתה בירור חבות הנתבעת כלפי מבוטחתה.

            מבטח נוקט באמצעים שונים על מנת לברר את חבותו. כך רשאי הוא למנות שמאי, אשר יגבש עמדתו וייעץ לחברת הביטוח כיצד לפעול.

            בענייננו, עולה מטיעוני הצדדים, כי דוחות השמאים נערכו בסמוך למועדי הפריצות. סמיכות זמנים זו בין מועדי הפריצות הנטענות לבין מועד עריכת דוחות השמאים מעידה לכאורה, כי בעת עריכת דוחות השמאים עמדה בפני הנתבעת 2 שאלת בירור החבות ולאו דווקא הליכים משפטיים צפויים, ומה עוד ששאלת הכיסוי הביטוחי לא התעוררה באותו מועד.