בפני בקשת התובע (להלן:
"המבקש") לביטול החלטת בית המשפט מיום 17.6.07 לפיה התביעה נמחקת מחוסר מעש.
לטענת המבקש, ההחלטה הומצאה לו ביום 22.7.07 במהלך פגרת בתי המשפט, בעת שבא כוחו היה בחופשה.
לטענתן, ההחלטה ניתנה ביום 17.6.07, למרות שכבר, ביום 13.6.07, הוגשה על ידי בא כוחו הודעה כי "ניהול התיק יימשך כרגיל" כשהוא מלווה בהגשת תצהיר עדות ראשית מטעמו ומנוסח ההחלטה מיום 17.6.07, עולה בבירור כי ההודעה והתצהיר האמור לא היו בפני בית המשפט בעת שנתן את ההחלטה.
הגם שההודעה הומצאה לתיק בית המשפט באיחור מהמועד בו הייתה צריכה להימסר מניח ב"כ המבקש, כי לו הייתה מגיעה ההודעה ותצהיר העדות אל בית המשפט טרם מתן ההחלטה לא הייתה ניתנת ההחלטה כפי שנתנה והתביעה לטענתו, לא הייתה נמחקת מחסור מעש. יתרה מכך,
בעת מתן ההחלטה היו לפני בית המשפט הודעת ב"כ התובע וכן תצהירי עדות ראשית מטעם שני הצדדים והתיק היה בשל לקביעת מועד הוכחות לכן לא היה כל צורך למחקו מחמת חוסר מעש.
לטענת המשיב, ביום 1.5.06 הגיש המבקש בקשה לדחיית הדיון שנקבע להוכחות בתיק זה ליום 6.5.07 בשעה 16:30. בבקשה טען המבקש כי קיים קושי בהבאת ראיות מטעם התובע עקב חלוף הזמן, דבר שלטענת המשיב, נגרם כולו בעטיו של התובע.
לטענת המשיב, תצהיר העדות הראשי של העד מטעם המבקש שהוגש לבית המשפט נחתם ביום 2.5.07 בפני עו"ד מטעם התובע ולכן לכאורה ובדיעבד, בקשת הדחייה של המבקש לא הייתה במקומה, לאור העובדה כי תצהיר העדות הראשית שהוגש מטעם התובע מאוחר יותר לבית המשפט היה כבר בידיו ביום 2.5.07, למחרת הגשת בקשת הדחייה שלו מיום 1.5.07.
לטענת המשיב, למבקש אין כל טעם או הסבר מדוע הוגש התצהיר וההודעה לבית המשפט הוגשו לבית המשפט רק ביום 13.6.07.
לטענת המשיב, בית המשפט החליט ביום 17.6.07, על המחיקה מחוסר מעש, כאשר הבקשה לביטול ההחלטה הוגשה רק ביום 2.9.07, לטענתו, אף לשיהוי זה לא ניתן הסבר בבקשת המבקש לביטול ההחלטה על מחיקה מחוסר מעש.
לטענת המשיב, מחדלי המבקש המפורטים בתגובתו, מצטרפים למחדל העיקרי של התובע שבלב תובענה זו, נקיטת הליכי הוצל"פ לאחר למעלה מ- 11 שנה, דבר שהצריך ניהול תובענה כיום בשל אירועים שאירעו לפני למעלה מ- 13 שנים וכן להתנהגות התובע בקשר לשחזור התיק כאמור בסעיף 8 לתצהיר העדות הראשית של הנתבע ובפרוטוקול הדיון שנרשם על ידי כב' הרשם, יובל גזית בדיון מיום 27.3.06.
דיון
הבקשה שבפניי הוגשה בחלוף למעלה מחודשיים מיום מחיקת התובענה מחוסר מעש.
החייאת תיק לאחר מחיקת התביעה מחמת חוסר מעש נדונה בפסיקה, ונקבע כי המבחן הוא גרימתו של עוול של ממש לצד השני. ראה למשל ת.א. (ת"א-יפו) 47645/99
בנק המזרחי נ' ועקנין מיכאל תק-של 2003 (4) 1989:
"שהוי מטבעו גורם עוול וקושי לצד שכנגד אבל את הקשיים בניהול ההגנה יש לשקול לעומת הנזק הרב שיגרם לתובע אם תמחק או תדחה תביעתו מבלי שיהיה לו יומו בביהמ"ש".
מבחינה מהותית, מדובר בתיק בעייתי במיוחד, אשר הבעייתיות גוברת נוכח מועד פתיחת התיק, היינו ביום 6.1.94, סגירתו והניסיון לשחזרו במלואו כך שהתוצאה המתקבלת היא חוסר האפשרות להעמידו לבדיקות הדרושות שכן אין בידי הצדדים את כל המסמכים לבירור התובענה. יחד עם זאת, סיכויי התביעה אינן נבחנים בבקשה זו.
הסוגיה בדבר החייאת תיק לאחר מחיקת התביעה מחמת חוסר מעש נדונה ארוכות בפסיקה.
בר"ע (ירושלים) 3183/97 -
קוסטודיה דה טרה נ' הפטריארכיה. תק-מח 98(3), 1410 ,עמ' 1413.
"לעניין זה מקובל עלי שהזנחה ומחדלים כאמור אין בהם, לבדם, כדי להביא למחיקת הליך מחמת חוסר מעש, אלא יש לבדוק אם המשך הבירור אחרי חלוף זמן של חוסר מעש -גורם עוול של ממש לצד שכנגד".
ע"א 530/72 -
אהרן מזרחי נ' טוביה (תאופיק) בגדדי ואח' . פ"ד כז(2), 645 ,עמ' 651-652.
"יש לומר שכאשר ההזנחה נמשכה זמן רב מאד, כמעט מובן מאליו הוא שייגרם עוול כלשהו לנתבע, אם הבירור יימשך למרות הכול .בדרך כלל מביאה ההשהיה לקיפוח האפשרויות של הנתבע להביא ראיות להגנתו. חובת הנתבע היא שלא לחבל בבירור התביעות ; אין עליו חובה לעשות למען תיקון הזנחותיהם ומחדליהם של התובעים".
