החלטה בתיק א 10936/07

1.         בפני בקשה לתיקון כתב תביעה ע"י צירוף תובעת נוספת.

2.         עסקינן בתובענה שטרית שתחילתה בבקשה שהוגשה ע"י המבקש לביצוע שני שטרות על סך 325 ש"ח כל אחד, אשר חוללו בעקבות הוראת ביטול שנתנה המשיבה.

3.         המבקש הינו האוחז בשטרות והמשיבה הינה עושה השטר. לגירסת המשיבה (כפי שעולה מהתצהיר שהוגש על ידה בבקשת ההתנגדות לביצוע שטר) היא נתנה המחאות אלו לאדם בשם יולי אפשטיין, שהיה אמור להתקין בביתה דלת אך, למרבה הצער, נעלם לאחר קבלת ההמחאות מבלי שהתקין את הדלת.

ההמחאות נמסרו ע"י המשיבה מבלי שנרשם עליהן שם הנפרע.

4.         התובעת אותה מבוקש לצרף בבקשה הינה חברת מונסניור מורד (1990) בע"מ (להלן: "החברה").

5.         טענות המבקש בבקשה הן כי ההמחאות נשוא תיק זה נמסרו לו ע"י החברה לצורך גביה, ומכאן שהחברה הינה הבעלים של ההמחאות ומכח זה זכותה להצטרף כתובעת. לבקשה צורפו שני תצהירים לתמיכה בטענה זו: תצהיר המבקש עצמו, וכן תצהיר מנהל החברה שאותה מבוקש לצרף כתובעת נוספת.

6.         המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת בתגובתה כי צירוף החברה אינו חיוני לצורך הכרעה בשאלות שבמחלוקת וממילא לא ניתן לצרפה מאחר שאין לה כל עילת תביעה כנגד המשיבה שהרי היא הסבה את השיקים למבקש ומכאן שאינה אוחזת בשטר.

במסגרת ההתנגדות טוענת המשיבה כי מבחינה עובדתית אין לקבל את טענת המבקש באשר לקבלתו את השיקים לצורך גביה בלבד זאת לאור הצהרתו בישיבת בית המשפט מיום 6/6/07 בה אמר כי: "השיקים האלה ניתנו לנו כנגד חוב..".

בפרוטוקול הדיון מיום 6/6/07 שנמצא בתיק בית המשפט איני מוצאת הודאה כזו מטעם המבקש ועל כן, בשלב זה (ומבלי, כמובן, להכריע באמיתות הטענה אותה יצטרך המבקש להוכיח), הגרסה המונחת לפני בית המשפט היא הגרסה העולה מתצהירי המבקש לפיה השיקים נמסרו למבקש לצורך גביה בלבד.

דיון:

7.         תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי מסמיכה את בית המשפט לצרף בעלי דין חיוניים על מנת לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה.

8.         תקנה זו יש לקרוא בצמוד עם תקנה 92 לתקנות המאפשרת לבית המשפט להתיר תיקון כתב תביעה. גישת בתי המשפט ביחס לתיקון כתבי טענות הינה ליבראלית, מן הטעם כי התיקון נועד, בדר"כ להועיל לצדדים לגבש את השאלות האמיתיות השנויות במחלוקת ובכך להביא ליעול ההליך השיפוטי.

9.         תנאי הכרחי (אם כי לא מספיק) לצירוף תובע הוא כי לתובע הנוסף שמבקשים לצרף קיימת, מלכתחילה, עילת תביעה כנגד הנתבעים.

ראה בענין זה: ע.א. 94/80 אברהם ברנר נ' פתוח יהודה , פ"ד ל"ח(2) 164.

10.        על כן יש לבחון תחילה האם לחברה יש עילת תביעה שטרית כנגד הנתבעת ?

התשובה לשאלה זו חיובית מאחר והמקרה דנן נופל בגדר אותם מצבים שבהם גם מי שאינו אוחז בשטר הוא בעל זכות על פיו, ויוסבר: החברה היא הבעלים של השטר והיא הסבה אותו למבקש לצורך גבייתו. מכאן שהן לחברה (בעלת הזכות הקנינית בשטר) והן למבקש (האוחז בשטר לצורך גביתו) יש עילה שטרית המאפשרת להם לתבוע על פי השטר.

ראה בענין זה דבריו של כב' הש' ברק בספרו מהותו של שטר (הוצאת דפוס אקדמי י-ם) בעמ' 108:

"מעניין לציין כי במקרה אחר ניתן לחשוב על אפשרות של פיצול בין האחיזה לבין הבעלות בשטר שתאפשר הן לאוחז והן לבעל לתבוע על פיו. זהו המקרה של שטר שהוסב לגובינא. האוחז בשטר זכאי על פיו שכן אחיזתו בשטר היא כדין. אך כנראה שגם המסב, בעל השטר, זכאי על פיו שכן בידיו האחזקה הקונסטרוקטיבית. פרט למצב מיוחד זה אין להכיר בפיצול בין אחיזה לבעלות באופן שהן האוחז והן הבעל יהיו בעלי הזכויות ע"פ השטר".

כך גם סבור המלומד ש. לרנר בספרו דיני שטרות , מהד' שניה 2007 הוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, בעמ' 211: