א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
10907-04
03/07/2005
|
בפני השופט:
צבי כספי
|
| - נגד - |
התובע:
נתיבי נוי בע"מ
|
הנתבע:
1. מ.נ.ירום חברה לבניין בע"מ
2. ניר סער
|
| החלטה |
התובעת היא חברה המייצרת ומשווקת אלמנטים לפיתוח סביבתי כגון אבנים משתלבות וכיו"ב.
התובעת ספקה סחורות מתוצרתה לנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת") לאתרים שונים, וזו האחרונה נותרה חייבת לתובעת סכומי כסף שונים, כפי החשבוניות ותעודות המשלוח המצורפות לכתב התביעה.
לטענת התובעת נותרה הנתבעת חייבת לה סכומי כסף בגין אספקת הסחורה כאמור לעיל.
הדברים האמורים מתוארים בסעיפים 1 עד 3 לכתב התביעה, שהוגש ב"סדר דין מקוצר" והם מוסכמים על הנתבע מס' 2 (להלן: "הנתבע") שהיה במועד חתימת תצהירו המתואר להלן, מנהל הנתבעת והכל כפי המפורט בסעיפים 1 עד 6 לתצהירו התומך בבקשת הנתבעים למתן רשות להתגונן.
התביעה נגד הנתבעת אינו רלבנטית עוד מאחר והיא מעוכבת בהיות הנתבעת מצויה בהליכי פירוק (ראה החלטתי מיום 13.4.2005 בעקבות החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 2.4.05 שהוגשה לתיק זה).
התביעה נגד הנתבע מבוססת על שני הסכמים, נספחים ב'1 ו ב'2 לכתב התביעה מהמועדים 10.2.03 (להלן: "ההסכם הראשון") ו 17.4.03 (להלן: "ההסכם השני") החתומים על ידי הנתבע כערב להתחייבויות הנתבעת, בנוסף לחתימתו המצורפת לחותמת הנתבעת.
עיקר הגנתו של הנתבע היא שאין הוא ערב אלא למשלוחי סחורה שלפי ההסכמים הנ"ל, לאתרי הבניה המפורטים שם בעוד שהחוב נשוא התביעה עיקרו נוגע לסחורות שסופקו לאתרים אחרים.
כל אחד מההסכמים הנ"ל הוא מעין "הסכם מסגרת" לאספקה של סחורה במשלוחים שונים, והוא קובע את מחירי היחידות של הסחורה שתסופק לפי דרישה ואת תנאי התשלום.
בגב עמוד ההסכם מפורטים "תנאים מיוחדים", באותיות פטיט, ואלו אמורים להוות את מכלול תנאי ההסכם.
בעמוד המהווה את פני ההסכם (להלן: "עמוד ההסכם" לעומת "גב ההסכם" האמור לעיל), נרשמה הפיסקה הבאה: "המחירים, מועדי האספקה וכל יתר הפרטים המוזכרים לעיל כפופים לתנאים הכלליים המפורטים מעבר לעמוד" (להלן: "פיסקת ההפניה").
אין טענה בפי הנתבעים לכך שנוסח פיסקת ההפניה אינו מספק לצורך הכללת התנאים המיוחדים שבגב ההסכם כחלק ממנו, לכל דבר ועניין.
לפי התובעת, סעיפים 17 עד 19 שבגב ההסכמים, מקימים חבות של הנתבע לכל אספקת סחורה, בין לפי אותם הסכמים ובין לאתרים שאינם מפורטים בכל אחד מאותם הסכמים.
לטענת הנתבע אין הוא מחוייב לאמור בגב ההסכמים, והראיה, שהתובעת רואה להחתים את לקוחותיה על הסכם חדש בכל עת שמתבקשת אספקת מוצרים לאתר חדש (ראה ההסכם השני) ומכאן, שאין לפרש את תנאי ההסכמים כחלים על אתרי בניה שאינם מאוזכרים באותם הסכמים.
שלב הדיון הוא בבקשת רשות להתגונן ואין עלי לקבוע קביעות סופיות לעניין טענות הצדדים; מסיבה זו, קבלת טענות הנתבע אין בהן כדי להביא לדחיית התביעה נגדו אלא כדי לאפשר לו להתגונן בלבד.
דברים אלו שלעיל נכתבים הואיל ומקובלת עלי אכן טענת הנתבע.
לא נטען על ידי הנתבע שתנאי ההסכמים הם "תנאים מקפחים" במובן חוק החוזים האחידים, תשמ"ג - 1982 אולם נראה שהגיון הגנתו של הנתבע עשוי להוביל, בהמשך הדברים, גם לטענה כזו [ ראה האפשרות להעלות טענה כזו בשלב מאוחר: ע"א 118/93 חיים גמבש נ. בנק מרכנתייל בע"מ ואח' פד"י מח4 עמ' 463 ].
הרי לא ייתכן שחתימתו של הנתבע על גבי טופס ההסכם, המפרט אתר כזה או אחר, תחייב אותו מכאן ועד עולם; ותשאל השאלה, ואם נניח שיום לאחר חתימתו יפרוש החותם מחד, והחברה תמשיך להזמין סחורות על פי הסכמים נוספים, בסכומי עתק, במשך שנים, האם גם אז ימשיך הנתבע להיות ערב לחובותיה לפי אותו הסכם מיוחד עליו הוא חתום? ואם לאור חוסר הגיונה של תשובה חיובית לשאלה, תהיה התשובה שלילית תשאל השאלה, ממתי תופסק חבותו? ועל פי מה?
יכול אני להימנע מדיון בשאלות אלו, בשלב זה.
ליד חתימת הנתבעת, החייבת העיקרית לפי ההסכמים, רשומות בעמוד ההסכם המילים הבאות: "אני מאשר כי קראתי את כל תנאי ההסכם לרבות התנאים מעבר לדף".