כללי
נדרשת החלטה במספר בקשות תלויות ועומדות בתיק זה.
זוהי תביעה בגין עוולת לשון הרע, שהוגשה בעקבות פרסום כתבה שכותרתה "בוא נפוצץ מיליון", אשר פורסמה בעיתון "העיר" ביום 6/1/05. על פי הנטען, הכתבה כוללת דברי דיבה חמורים ושקריים כנגד התובע, שהינו המנכ"ל והבעלים של שתי חברות לניהול תיקי השקעות. התובע עתר לחייב את הנתבעים בסכום של 5,000,000 ש"ח , וכן לפרסם התנצלות בשלושה עיתונים יומיים, כולל "ידיעות אחרונות" ו"מעריב".
בש"א 10646/05
התובע מבקש להורות על
פיצול הדיון באופן שבשלב הראשון תתברר שאלת האחריות, ובשלב השני תתברר שאלת הנזק.
הנתבעים מס' 1-3 מתנגדים לבקשה, בטענה שהיא מקדימה את המאוחר, שכן טרם הושלמו ההליכים המקדמיים, וכן מאחר שהתובע אינו מפרט בכתב התביעה נזק ספציפי, כך שפיצול הדיון אינו צפוי לייעלו.
סעיף 22 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק") קובע:
"במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע אין להביא ראיה או לחקור עד בדבר שמו הרע של הנפגע או בדבר אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו הפגומים, אלא במידה שפרטים אלה נוגעים במישרין ללשון הרע המשמשת נושא למשפט, או שבית המשפט התיר הבאת ראיה או חקירת עד כאמור-
(1)
במשפט פלילי, אחרי הרשעת הנאשם- להמתקת דינו;
(2)
במשפט אזרחי, אחרי ההחלטה שהנתבע חייב בפיצויים- להפחתת הפיצויים;
(3)
במידה שהנפגע מצדו העיד או הביא ראיה או חקר עד בדבר שמו, אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו הטובים;
(4)
אם שוכנע בית המשפט שהדבר דרוש לעשיית צדק ולגילוי האמת, אם בעמידה על מהימנות עדותו של הנפגע ואם בדרך אחרת".
משמעותו של סעיף זה נדונה ברע"א 3576/94
השיקמה הוצאה לאור בע"מ נ' רום, פ"ד מח(4) 388, שם נקבע:
"על פי האמור בסעיף 22(2), אין להביא במשפט אזרחי בשל לשון הרע ראיות או לחקור בדבר שמו הרע של התובע או בדבר אופיו, עברו, מעשיו או דעותיו הפגומים, ככל שאלה אינם נוגעים במישרין ללשון הרע, אלא אם הוחלט קודם שהנתבע חייב בפיצויים ובית המשפט התיר את הבאת הראיות או החקירה לצורך החלטה בדבר שיעורם. הפועל היוצא מסעיף זה הוא, שהדיון בתביעה בשל לשון הרע מתפצל כך שתחילה נדונה שאלת החבות ורק בשלב שני, אם נקבעת חבות, נידונה שאלת גובה הפיצויים...ההיגיון והתכלית שביסוד הוראת סעיף 22 לחוק הוא הרצון למנוע חיטוט בעברו של התובע או הנאשם, העלול להביא לפגיעה בשמו הטוב, כשחיטוט כזה עלול להיות מיותר, אם תדחה תובענת התובע בשל העדר חבות מצד הנתבע או אם יזוכה הנאשם".
(ראו גם: רע"א 3614/97
אבי יצחק נ' חברת החדשות הישראלית בע"מ, פ"ד נג(1) 26; רע"א 2347/02
נמרודי נ' רשות השידור, תק-על 2002(2) 155).
מכאן נובע, שסעיף 22(2) מחייב את פיצול הדיון בתביעות לשון הרע שבהן נתבע סעד כספי, אלא אם כן מתקיימים אחד החריגים המעוגנים בו.
בתביעות לשון הרע שבהן לא נתבע סעד כספי, סעיף 22(2) אינו מחייב את פיצול הדיון, אך בית המשפט רשאי להורות על פיצול הדיון בהן מכוח סמכותו הכללית (א' שנהר,
דיני לשון הרע, עמ' 463).
בענייננו, הכתבה נשוא התביעה עוסקת בטענות שהועלו מצד לקוחות שונים של התובע, חלקן במסגרת הליכים משפטיים, כנגד אופן התנהלותו. הלקוחות טענו, כי התובע ביצע פעולות סרק רבות ככל הניתן בזמן הקצר ביותר, כדי להרוויח יותר עמלות. בנוסף, נטען כי התובע ו"אנשיו" ביצעו פעולות הפוכות להמלצות המופיעות באתר האינטרנט שלהם, או שלמרות התחייבותם להשקיע רק עד 30% מהכסף באופציות, הם השקיעו יותר, ובכך סיכנו את כספי ההשקעה.
ניתן להיווכח, כי לצורך בירור חבותם של הנתבעים, יש לבחון את מעשיו של התובע, ככל שהם רלוונטיים לפעולות הנטענות בכתבה, בנוגע לאופן שבו ניהל את תיקי ההשקעות של לקוחותיו, ורק בהקשר לכך.
