1. בפני בקשה לתשלום תכוף על פי סעיף 5 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, (להלן: "החוק").
2. המבקש, כהן יעקב, (להלן: "המבקש"), יליד 1959, נפגע בתאונת דרכים שאירעה ביום 6/2/04, (להלן: "התאונה").
3. המשיבה, מכחישה את חבותה וטוענת כי תעודת הביטוח, הנחזית להיות תקפה, הינה תוצאה של מעשה זיוף וכי מעולם לא בוצע תשלום הפרמיה עבור תעודה זו, חרף חותמת הבנק, המוטבעת על גבי תעודת הביטוח.
המשיבה ביקשה להתיר לה להביא ראיות בעניין זה וצירפה תצהיר חוקר, על פיו, בבדיקה בבנק, נמצא כי אין רישום אודות גביית סכום הפרמיה וכי הקופה בה, כביכול בוצע התשלום, כלל לא עבדה במועד הנ"ל.
במעמד הדיון ולאחר שהמבקש העיד כי הוא זה ששילם את דמי הביטוח וכי התשלום נעשה במזומן וכדבריו:
"הלכתי לשלם את התעודה בבנק דיסקונט. שילמתי במזומן. יש רק דרך אחת לשלם", שב ב"כ המשיבה וביקש, להביא ראיות בעניין הטענה לזיוף תעודת הביטוח ואף הוסיף וטען כי היה ויתברר שהמבקש, מעורב במעשה הזיוף, אזי אין הוא זכאי לפיצויים על פי החוק (ראה סעיף 7(6) לחוק) וספק אם במקרה זה, תעמוד למשיבה הזכות לשיפוי בגין תשלומים תכופים ששילמה, מכח סעיף 5(ז) לחוק.
4. סעיף 5ב (א) לחוק קובע כדלקמן:
"סבר בית המשפט כי לכאורה זכאי המבקש לפיצויים לפי חוק זה, רשאי הוא להחליט שישולם לו תשלום תכוף".
כידוע, הליך פסיקת התשלום התכוף, נועד על פי טיבו וטבעו, ליתן סעד זמני ומהיר בגדר "עזרה ראשונה", לנפגעי תאונות דרכים. לפיכך, אין בית המשפט, נדרש להיכנס במסגרת הליך זה, לעובי הקורה ולקבוע ממצאים עובדתיים, אלא להכריע על יסוד ראיות לכאורה, המבססות חבות לכאורה, בלבד. על מהות ההחלטה הלכאורית, במסגרת הדיון בבקשה לתשלום תכוף, ראה ע"א 2745/90
בארי נ' הלפרין ואח', פ"ד מה (3) 57, רע"א 9275/03
פינטו נ' יונה ואח', פ"ד נח(2)295.
בענייננו, סבורה אני כי תעודת הביטוח, הנחזית על פניה כתקינה, מקימה חבות לכאורה של המשיבה.
יצויין כי אין טענה שתעודת הביטוח, לא הוצאה על ידי המשיבה אלא שנטען כי הפרמיה בגינה, לא שולמה וכי חותמת הבנק, המוטבעת על גביה, מזוייפת. טענת הזיוף, טענה נכבדה היא ולצורך ההכרעה בזכות המבקש לפיצויים על פי החוק, יש צורך אף לדון ולהכריע בשאלת זהות מבצע הזיוף, אם בכלל. שאלות אלה, כרוכות בבירור עובדתי לא פשוט ויש מקום לבררן, עד תום, במסגרת הדיון בתביעה העיקרית. עוד יצויין כי ב"כ המשיבה, עו"ד קמין, אף הודה, בהגינותו, כי בשלב זה, טרם הוגשה תלונה במשטרה בעניין טענת הזיוף וכי המשיבה, עדיין פועלת, לבירור התשתית העובדתית.
יוזכר ויודגש כי מטרת הליך פסיקת התשלום התכוף, הינה ליתן סעד מיידי ואין הדבר מתיישב עם דחיית ההכרעה בשאלת התשלום התכוף, עד לאחר בירור שאלת החבות ושמיעת עדויות בעניין טענת הזיוף ואין לי אלא להפנות לדברי כב' השופט ריבלין ב"פרשת פינטו" הנ"ל:
"בבחינת בקשתו של נפגע לקבלת תשלום תכוף לא נכנס, אפוא, בית המשפט, לעומקן של המחלוקות ולפרטיהן של העובדות, ובודק הוא רק האם זכאי הנפגע, לכאורה, לפיצויים על-פי החוק. הסעד המוענק לנפגע הוא סעד דחוף, סעד של חרום שאין להתלותו או לדחותו אלא בהתקיים ספק של ממש בעצם זכאותו של הנפגע", (פסקה 4 לפסק הדין).
זאת ועוד, סעיף 5ז' לחוק קובע כי מקום בו נדחתה התביעה העיקרית, לאחר שהנתבע כבר שילם לתובע תשלום תכוף, יהא הנתבע זכאי להחזר התשלום מהתובע, ממי שאחראי לנזק לפי כל דין או מקרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, (להלן: "קרנית"). בעניין זה, סבורה אני כי סעיף 5ז' לחוק, הנוקט בלשון:
"נדחתה התביעה העיקרית", מתייחס גם למקרים בהם, בסופו של יום, נדחית התביעה העיקרית, בגין העדר זכאות של המבקש לפיצויים על פי החוק וכי פרשנות זו, היא המתיישבת עם הוראות סעיף 5ב' לחוק הקובע כי לצורך פסיקת התשלום התכוף, די בהוכחת זכאות לכאורה.
מכל מקום, סבורה אני כי בשלב זה, עצם העובדה שהמבקש שילם את הפרמיה במזומן, אין בה לכשעצמה, כדי לעורר חשד כי המבקש מעורב במעשה הזיוף, אם אכן היה כזה, באופן המטיל ספק של ממש בדבר עצם זכאותו לפיצויים. לפיכך, ראיתי לקבוע כי הוכחה זכאותו לכאורה של המבקש, לפיצויים על פי החוק, די צורכה של הבקשה לתשלום תכוף.
5. המבקש אושפז לאחר התאונה, בבית חולים איכילוב ואובחן כסובל מפגיעת ראש. בדיקת C.T מח, הדגימה שברים מרובים בסינוסים הפרונטליים, שבר באף ובאתמואידים ושבר בגב ארובת עין שמאל. המבקש נותח לצורך תפירת הפצע מעל ארובת העין וקיבוע השברים באיזור האף והעיניים. המבקש, מטופל החל מאוגוסט 2004, במסגרת היחידה לאשפוז יום שיקומי, בבית חולים שיבא.
בדו"ח הערכה, מיום 29/8/04, מצויין כי המבקש, סובל מתסמונת לאחר זעזוע מח עם שינויים התנהגותיים ורגשיים, לרבות ירידה תפקודית והומלץ על טיפול שיקומי עם דגש קוגניטיבי, התנהגותי. בדו"ח מיום 14/4/05, מצויין:
"נמצא בטיפול במסגרת חלקית. משתף פעולה. סובל מבעיות קוגניטיביות, בעיקר בקשב, ריכוז. סובל מכאבי ראש יום-יומיים. משתף פעולה בטיפול קוגניטיבי לשם הבניית סדר יום, שיפור בתפקוד בחיי היום-יום. נראה שירידה בתפקוד נובעת הן מכאבי ראש, הן מבעיות קוגניטיביות והן מתגובה רגשית קשה לאירוע. סובל מכאבי גב וסחרחורות, מטופל בפיזיותרפיה והידרותרפיה", והומלץ על המשך הטיפול השיקומי וחופש מחלה לשלושה חודשים נוספים, דהיינו, עד ליום 1/7/05.
6. המבקש, עותר לפסיקת תשלום תכוף בגין צרכי מחייה והוצאות נסיעה לטיפול רפואי.
מהבקשה ומחקירתו הנגדית של המבקש עולה כי המבקש, עבד כנגר שכיר בעסק אשר נסגר ביוני 2003. המבקש, צירף לבקשה תלושי שכר עד לחודש מרץ 2003, אם כי בחקירתו הנגדית, העיד כי קיבל שכר עד חודש יוני 2003. שכרו של המבקש, עמד על סך של כ-3,560 ש"ח נטו. המבקש טוען כי עמד לפתוח עסק עצמאי ואף התחייב בחוזה שכירות, לצורך פתיחת העסק. יחד עם זאת, לבקשה, לא צורף חוזה השכירות הנטען ולא צורפו אישורים או מסמכים המעידים על הכנסות כלשהן, החל מחודש יוני 2003 ועד אירוע התאונה.
7. המבקש, הוכר כזכאי לגמלת נכות כללית. בשלב זה, נקבעה נכותו הרפואית של המבקש, במסגרת נכות כללית, בשיעור של 40% והמבקש העיד כי הגיש ערעור והינו צפוי לעמוד בפני וועדה רפואית. המבקש הוכר כזכאי לקצבת נכות בשיעור של 60%, המסתכמת בסך של 1,400 ש"ח לחודש. בהתחשב בשיעור השתכרותו של המבקש, עד יוני 2003 ובהעדר ראיות להכנסות כלשהן בתקופת ששת החודשים שקדמו לתאונה ובכך שהמבקש, מתגורר עם הוריו, ראיתי להעריך את התשלום התכוף, בגין צרכי מחייה, בסך של 1,500 ש"ח לחודש, מעבר לגמלת הנכות הכללית. בגין התקופה שמיום 8/6/04 (מועד הגשת הדרישה כמצויין בסעיף ז' לבקשה) ועד 1/8/05, משך 14 חודשים, מסתכם התשלום התכוף, בגין צרכי מחייה, בסך של 21,000 ש"ח.