בקשה לחיוב התובעות בערובה להוצאות.
1. המשיבות (להלן: "
החברות") הגישו תביעה נגד המבקשת (להלן:"
האגודה"). בתביעה טוענות החברות כי על האגודה לשלם להן סך של 12,000,000 ש"ח בגין שירותי ניהול שהן העניקו לה, במסגרת פרויקט לשיפור ולייעול של מערכת סילוק השפכים בגוש דן.
2. האגודה טוענת כי ניהול התובענה ייאלץ אותה לשאת בהוצאות כספיות ניכרות, בין היתר לאור הכמות הגדולה של המסמכים הנדרשים לצורך בירור התביעה. כך, נטען כי בתצהיר גילוי המסמכים שהוגש מטעם החברות, הוצהר על למעלה מ-7000 מסמכים, ובנוסף יהיה על האגודה לשכור שירותים של מומחה לצורך ניתוח המסמכים והכנת חוות דעת.
האגודה טוענת כי יש כאשר חברה בע"מ תובעת, יש לחייבה בערובה להוצאות, אלא אם כן החברה הוכיחה כי היא יכולה לשאת בתשלום ההוצאות האמורות. האגודה טוענת כי החברות אינן מקיימות כל פעילות עסקית, ולכן הן לא יוכלו לשאת בהוצאותיה - אם ייפסקו הוצאות כנגדן בסוף ההליך.
3. החברות בתגובתן אינן כופרות בכך כי אין להן פעילות עסקית. אולם, לטענתן מצבן הרעוע נגרם כתוצאה מהתנהגותה של האגודה, ולכן אין מקום לכך שבית המשפט יחייב אותם בהוצאות האגודה. עוד נטען כי לתביעה יש סיכוי טוב להתקבל, והאגודה לא טענה אחרת. באשר למסמכים הרבים שגולו בתצהיר גילוי המסמכים, קיומם נובע מכך שהאגודה לא פעלה בדרך מיומנת, וגרמה להתארכות הפרוייקט.
באשר לערובה, בקשו החברות כי בית המשפט יסתפק בערבות אישית של מנהל החברות מר נעם יששכרוב, וכי הערבות לא תהיה על הסכום המבוקש, אלא על סכום קטן הרבה יותר.
4. ס' 353 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 קובע:
"הוגשה תביעה לבית המשפט על ידי חברה או חברת חוץ,אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה עי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".
הסעיף מעביר אם כן את הנטל אל החברה התובעת - להוכיח כי אין מקום לחייבה בערובה להוצאות, כאשר הכלל הוא כי חברה תובעת, תחויב בערובה להוצאות (ר' למשל ת"א (חי') 4082/02
מוריה חברה לפיתוח ירושלים נ. אינג' דן וינר ואח' (טרם פורסם)).
הסעיף נכנס לתוקף ביום 17.3.2005, לאחר הגשת התובענה. אולם, מדובר בסעיף בעל אופן דיוני, ולכן תחולתו היא אקטיבית ( ר' בענין זה ת"א (חי)
POLSK ZEGLUGA MORSKA
נ' החברה לנאמנות של בנק אגוד בע"מ, תקדין מחוזי 2006 (1) 1212).
5. מאחר שהחברות אינן כופרות בטענות האגודה בנוגע למצבן הכלכלי (ר' סעיף 4 לתצהירו של נעם יששכרוב, המצהיר מטעם החברות), הרי שיש לקבוע כי לא הורם על-ידן הנטל להוכיח כי מצבן הכלכלי לא יאפשר להן לשאת בהוצאות.
6. האם חרף מצבן הכלכלי של החברות, יש מקום לקבוע כי הנסיבות מצדיקות חיוב בהוצאות? טענתן העיקרית של החברות בהקשר זה היא, כאמור, כי אין מקום לחייבן בערובה, שכן האגודה היא שגרמה למצב הכלכלי הרעוע שלהן. הן הפנו להלכה הפסוקה שקבעה כי בית המשפט רשאי - במסגרת שיקול דעתו - להביא בחשבון גם את שאלת אחריותו של הנתבע למצב הרעוע של התובע (ר' למשל ע"א 438/04
חברת בן אבו חברה לבנין ולפיתוח בע"מ נ. מ"י, תקדין עליון 2004 (2) 615).
עם זאת, כך נפסק, "
הקשר בין התנהגותו של הנתבע למצבה של החברה מנוסח באופן דווקני ומצומצם" (ר' פס"ד בן אבו שאוזכר לעיל). מפסה"ד בן אבו הנ"ל עולה גם, כי על החברה התובעת להראות כי דווקא התנהגות הנתבע היא שגרמה לקשיים הכלכליים שלה, היינו על החברה להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין קשייה לבין התנהגות הנתבע.
אני סבורה כי כדי להוכיח קשר סיבתי כזה, על החברה התובעת לפרט מה היה מצבה עובר להתקשרות עם הנתבע, איזו פעילות כלכלית נוספת היתה לה וכד'.
7. בענייננו, אני סבורה כי החברות לא הרימו את הנטל שהוטל עליהן.
ראשית, חרף טענתן כי הן הוקמו כדי לספק את השירותים מושא ההסכם לאגודה, עולה לפחות ביחס לאחת החברות - חברת א.נ.י. חברה ישראלית להנדסה בע"מ, כי היא הוקמה עוד בשנת 1973 והיתה לה פעילות עסקית שנים רבות טרם הפרוייקט. ביחס
לשתי החברות האחרות - הן הוקמו אמנם כשנה לאחר שהחלו המגעים בין הצדדים, אולם הן לא ביססו את הטענה כי ביצוע הפרויקט היתה המטרה הבלעדית להקמתן. מתזכירי ההתאגדות שלהן (נספחים א' וב' לתגובת האגודה לתשובת החברות) עולה מסקנה שונה.
8. כמו כן, החברות לא ביססו את הטענה כי הפרוייקט, לבדו, גרם למצבן הכלכלי.
אין זה ברור גם מה עשו החברות במשך השנים מאז שמערכת היחסים שלהן עם האגודה הופסקה ועד היום. בכתב התביעה צוין כי החברות לא הצליחו למצוא פרויקט אחר כדי להקטין את נזקיהן לאחר הגשת התביעה - ומכאן עולה כי הן ניסו להשתלב בפרויקטים אחרים.
