בש"א, א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
10435-07,154152-07
13/03/2007
|
בפני השופט:
צבי כספי
|
| - נגד - |
התובע:
שהינו איתן
|
הנתבע:
צמנטכל סולל בונה שותפות מוגבלת
|
| החלטה |
בין התובע לנתבעת נכרת חוזה לפיו סיפק התובע לנתבעת שירותי חפירה והכל כמפורט בחוזה נספח ב' לכתב התביעה שהוגש ב"סדר דין מקוצר", נספח א' לתצהירו של מנהל התפעול בנתבעת, מר יריב טופר (להלן: "טופר"), התומך בבקשתה למתן רשות להתגונן וכפי המפורט בסעיפים 1 ו 4 לתצהירו (להלן: "החוזה").
הצדדים תמימי דעים על כך שתוקף החוזה, כפי שנחתם, היה לשנה ומועד סיומו, לפי סעיף 9 לו, היה ביום 31.7.06 ואולם התובע המשיך לתת את שירותיו לנתבעת לאחר מועד פקיעת תוקף החוזה ועד, לפחות, למחצית חודש אוקטובר 2006
[ סעיפים 5 עד 10 לכתב התביעה וסעיפים 7, 8, 10, 12 לתצהירו של טופר ].
אין חולק על כך שלפי החוזה היה התובע זכאי, תמורת שירותיו, לתשלום בסך של
-.200 $ לכל יום עבודה בשירות הנתבעת וכן לתשלום בסך של -.160 $ לכל יום של "בטלה מאולצת" ובתוספת מע"מ כדין, כמפורט בסעיף 3.1 לחוזה; לא נדרשתי על ידי הצדדים לפרשנותה של ה"בטלה המאולצת" ונראה כי מקובל על הצדדים כי בכל עת קיומם של היחסים החוזיים שבין הצדדים, חוסר פעילות של התובע היה בגדר של "בטלה מאולצת" המזכה אותו בתשלום האמור לעיל.
עוד מקובל על הצדדים כי על פי סעיף 9.1 החוזה יכול כל צד להפסיק את תוקפו בהודעה מוקדמת של 45 ימים מראש.
לטענת התובע, כפי המפורט בכתב התביעה, נמסר לו ביום 30.10.06, בהודעה בע"פ, כי אין הנתבעת מעוניינת עוד בשירותיו, וזאת לאחר שממועד 13.10.06 לא נמסרה לו עבודה, למרות התייצבותו כרגיל במקום העבודה; סיבת הדברים היא בכך שהנתבעת לא קבלה אישורים מתאימים לביצוע הפרויקט בו הועסק התובע
[ סעיפים 6 ו 15 לכתב התביעה ].
עניינה של התביעה הוא בתשלום ימי ה"בטלה המאולצת" בחודש אוקטובר, חמישה עשר ימי בטלה, וכן תשלום סך של -.200 $ ליום לתקופה של 45 ימים בגין אי מתן הודעה מוקדמת כפי הנדרש בחוזה.
כאמור, אין חולק על כך שמועד הסיום של החוזה היה ביום 31.7.06 ואולם התובע המשיך להיות מועסק באופן המפורט לעיל.
הנתבעת אינה יודעת להגדיר את טיב ואופי יחסי הצדדים בתקופה הנמשכת אולם אין היא טוענת כי חל שינוי כלשהו בתשלומים שנשאה בהם כתמורת עבודת התובע לפי המשתמע מסעיפים 9 ו 10 לתצהירו של טופר, המשיכה הנתבעת לשלם לתובע את התשלום של -.200 $ ליום עבודה כפי הקבוע בחוזה.
נראה שהנתבעת סבורה שהיא פועלת בחלל ריק, והיא יכולה להאריך ולקצר את משכי התקשרותה עם התובע ותנאיה כרצונה; אין בתצהירו של טופר כל התייחסות לשאלה מה היה טיב יחסי הצדדים בתקופה שלאחר תום תוקף החוזה ונראה כי אין אלא לקבוע כי תנאי החוזה המשיכו לחול על הצדדים, מכח התנהגותם [ סעיף 26 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973; ג, שלו, "דיני חוזים", מה' 2 עמ' 320 פסקה (ב); ע"א 355/89 עיזבון המנוח ניקולא חינוואי ז"ל ואח' נ. מבשלת שיכר לאומית בע"מ ואח', פד"י מו2 עמ' 70; בג"צ 239/83 יהושע מילפלדר ואח' נ. בית הדין הארצי לעבודה ואח', פד"י מא2 עמ' 210 ].
מכאן שאין לנתבעת כל הגנה כנגד התביעה ויאמר כי לפי כתב התביעה, לא נמסרה לתובע גם הודעה בכתב אולם התובע לא טען כי יחסי הצדדים נמשכים מעבר לתקופה של 45 ימים שלאחר מתן הודעת הנתבעת בע"פ על הפסקת עבודתו.
אין ממש בטענת הסף של הנתבעת על כך שאין לתביעה ראיה בכתב, שכן החוזה, גם אם הוא מהווה רק ראיה לחוזה שבע"פ, או שבהתנהגות, שנולד לאחר תום תוקפו, די בו כ"ראשית ראיה" לתביעה.
כמו כן אין כל ממש בטענה שהנתבעת הייתה רשאית להפסיק את העסקת התובע לפי הוראות סעיף 9.3.3 לחוזה, הקובע זכות להפסיק את העסקת התובע ללא הודעה מוקדמת במקרה של "הימנעות מביצוע השירותים באופן מלא במשך למעלה משלושים יום" כאשר סעיף קטן זה הוא אחד מחמישה, שמפרטים מקרים בהם רשאית התובעת להפסיק את ההתקשרות עם התובע עקב התנהגות בלתי ראויה של התובע ואין לו כל קשר לעניין הנדון כאן.
הבקשה למתן רשות להתגונן נדחית.
הנתבעת תשא בהוצאות התובע בבקשה זו, לרבות שכ"ט עו"ד, בסכום כולל של -.3,000 ש"ח ומע"מ; התובע יהיה זכאי לקבל פסק דין בהעדר הגנה, לרבות בגין הוצאות ושכ"ט עו"ד.
המזכירות תעביר העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים בדואר.
ניתנה בלשכתי, היום כ"ג באדר, תשס"ז (13 במרץ 2007) בהעדר הצדדים
