1. התובעת ילידת 13.5.79, שנפגעה בתאונת דרכים ביום 12.10.89, עותרת למינוי מומחה נוסף בתחום הפסיכיאטרי.
2. לתובעת מונה זה מכבר מומחה בתחום הכירורגיה, פרופ' סקורניק, אשר העריך כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור 62.2%.
3. בקשתה זו של התובעת הינה רביעית במספר.
ביום 24.9.01, עם הגשת תביעתה, עתרה התובעת למינוי מומחים רפואיים ביניהם פסיכיאטר. ביום 6.3.02 החליטה כב' השופטת אגי כי ימונה מומחה רפואי בתחום הגסטרואנטרולוגי אשר יחווה את דעתו גם בשאלת הצורך במינוי נפרד בתחום הנפרולוגי.
ביום 18.10.04 הגישה התובעת בקשה נוספת למינוי מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטרי. ביום 21.11.04 דחתה כב' השופטת אגי את הבקשה בקובעה כי, "
בענייננו, התובעת נפגעה לפני כ-15 שנה בתאונת דרכים, בהיותה בת 10. מאז ועד ליום 6.6.04 לא התלוננה ולא פנתה לאף גורם רפואי בשל בעיותיה הנפשיות... ברי, כי פנייתה לפרופ' פניג נועדה כדי ליצור יש מאין-חומר רפואי שלא היה קיים בעת הגשת התביעה. דעתי היא כי זהו המקרה אליו מכוון כב' השופט אור את דבריו בעניין שיק, היינו כי אין לבקשה יסוד לאור החומר הרפואי שהובא לפני".
ביום 23.5.05, במעמד הדיון, בפני כב' השופטת דודקביץ, עתרה התובעת בפעם השלישית למינוי מומחה רפואי נוסף בתחום הפסיכיאטרי. כב' השופטת דודקביץ דחתה בקשתה זו של התובעת בהסתמך על החלטת כב' השופטת אגי תוך שמצטטת את דבריה מיום 21.11.04.
כעת, ולאחר שהוגשו תחשיבים, הוצעה הצעת בית המשפט לסיום התיק בפשרה, הוגשו תצהירי הצדדים והתיק נקבע לישיבת הוכחות, שבה התובעת ועותרת זו הפעם הרביעית, כאמור, למינוי מומחה פסיכיאטרי.
4. המשיבים מתנגדים לבקשה.
5. לבקשתה צרפה התובעת את המסמכים והתיעוד הרפואי, אשר צרפה לבקשותיה הקודמות.
כן צרפה התובעת דו"ח נוירופסיכולוגי מיום 8.7.05, שנערך ע"י ד"ר חנן דוד. מעיון בדו"ח ובפרק סיכום ודיון עולה כי התובעת נתגלתה כבעלת
"תמונה אבחנתית מסובכת וקשה; ובה - בגין ההיפגעות בתאונת-הדרכים, כמובן - 1. סימפטומטולוגיה אופיינית, טיפוסית ומובהקת של התסמונת שלאחר זעזוע מוח... ובה: הליקויים הקשים בקשב לסוגיו, שאף פוגמים מאוד בתיפקודיות הקוגנטיבית שלה בכללותה, וכן-הגילויים של ההשתבשות הניכרת בדפוסי ההתנהגות שלה-למשל, הרגשנות היתרה והעדר הסבלנות;- כשאלו גם אלו הופיעו למעשה מיד בעקבות ההיפגעות בתאונת דרכים;-אך גם:2. גילויים אופייניים, קשים ומובהקים של אי שקט פנימי ושל אפקט חרדתי-דיכאוני עד מאוד, ודפוסי תגובה, שאינם סתגלניים כהלכה-למשל, הפרעה בתדמית הגוף-תולדה תגובתית טיפוסית של ההשלכות הפסיכולוגיות החמורות של מצב המוגבלות הקשה, שבו היא נתונה- כבר במשך שנים רבות - בלא שתקבל טיפול שיקומי נאות. השילוב הברור שבין העניינים הללו (1 ו-2 לעיל) עוד מדגיש ומחמיר את המוגבלות... שבו היא נתונה במשך שנים כה רבות כאמור...".
6. מחד, עומדות החלטות בית המשפט, מידי כבוד השופטת אגי וכבוד השופטת דודקביץ. מאידך, עומד הדו"ח הניורופסיכולוגי אשר נערך לאחר מתן ההחלטות האמורות.
בית המשפט רשאי למנות מומחה רפואי נוסף בכל שלב של המשפט. לעיתים מתגלה הצורך במינוי נוסף רק בשלב מאוחר של המשפט, לרבות שלב הסיכומים. במקרה כזה, כאשר מסתבר כי אין בידי בית המשפט בסיס די להערכת הנתונים הרפואיים רשאי בית המשפט, לבקשת הצדדים, ואף ביוזמתו, למנות מומחה נוסף.
(ראה גם ריבלין, "תאונת הדרכים", מהדורה שלישית, עמ' 585).
סבורני כי כך במקרה שלפנינו ובעיקר נוכח העובדה כי לפני בית המשפט הונחו מסמכים רפואיים חדשים ועדכניים, המעידים כיום ולכאורה על ראשית ראיה לקיומה של נכות בתחום הנפשי.
7. בהתחשב בתלונותיה של התובעת, בטיפול בו הייתה נתונה, בדו"ח הנוירופסיכולוגי ותוצאותיו, משום הספק והשמא כי בדחיית בקשתה תסגרנה בפני התובעת דלתות הוכחת הנזק הנטען בפיה, ימונה מומחה פסיכיאטרי. בנסיבות אלה אין הצדקה לסטות מהוראות התקנות, והתובעת תפקיד ע"ח שכר המומחה סך של 6,000 ש"ח + מע"מ בקופת ביהמ"ש ורק לאחר מכן יוצא כתב המינוי. אם לא יופקד הסך הנ"ל תוך 30 יום, יראו את התובעת כמי שמוותרת על המינוי.
8. כמומחית תמונה ד"ר רשל זוהר-קדוש כמומחית בתחום הפסיכיאטרי בתיק.
9. המומחית תעיין במסמכים הרפואיים אשר יומצאו לה ע"י ב"כ בעלי הדין, תבדוק את התובעת ותקבע ממצאים לגבי מצבה הרפואי בעקבות התאונה מיום 12.10.89 ובמיוחד תקבע:
א. האם לוקה התובעת כיום בנכות, ואם כן, לאיזו תקופה ומהו שיעור הנכות?
מהן הנכויות הזמניות שיש לקבוע לתובעת ולאילו תקופות?
ב. האם יש לצפות לשיפור או להחמרה במצבה בעתיד?
