1. במסגרת תביעה שעניינה עוולה בנזיקין - רשלנות רפואית - הוגשו מטעם התובעים, שתי חוות דעת, ערוכות ע"י ד"ר דרוקר, הראשונה מיום 10.5.99 והשנייה, חוות דעת משלימה, מיום 13.4.02.
הנתבעת, אף היא הגישה שתי חוות דעת, מטעמו של פרופ' דגן, האחת מיום 15.10.00 והשניה, מיום 23.3.03.
2. חוות הדעת מטעמם של שני המומחים, נסמכות על מסמך (נ/1) - תוצאות בדיקות אשר נערכו לתובע, בשני מועדים, לבחינת נוגדני פוליו, בתאריך 14.12.78 ובתאריך 23.14.78.
כל אחד מהמומחים הסיק מסקנות שונות, ביחס למועד בו הודבק התובע על ידי נגיף הפוליו, כמו גם באשר לסוג הנגיף אשר גרם, כך לשיטתם, להדבקת התובע במחלת הפוליו.
3. ד"ר דרוקר קבע בחוות דעתו, כי הדבקה בנגיף הפוליו, יכול ותיעשה בין 4 ימים לתקופה בת חודש. לסברתו, המקרה דנן, מתיישב יותר עם הסברה, כי התובע נדבק כחודש טרם פרוץ המחלה, בעקבות החיסון שקיבל.
ד"ר דרוקר נחקר על ידי באת כוח הנתבעים, על חוות הדעת מטעמו, כמו גם על מסמך נ/1, העומד ביסודן והעיד, בין היתר:
"מתוך נ/1 עולה, כי התובעת פיתח נוגדנים כפי שציינתי בקשר לזן 2, בעלייה ניכרת, משמע שההדבקה אירעה לאחרונה. באשר לזן 1, לא היתה עליה בנוגדנים - משמע שפרקטית מזן אחד הוא לא התחסן ולגבי זן 3 - היתה רמת נוגדנים גבוהה כבר הדגימה הראשונה, המצביעה על כך שהוא נדבק כבר קודם".
4. באת כוח הנתבעת עתרה, בפתח עדותו של המומחה מטעמה, פרופ' דגן, להתיר השלמת חקירה ראשית, על דרך התייחסותו של פרופ' דגן לדברי ד"ר דרוקר, המובאים לעיל.
באת כוח התובעים התנגדה להצגת השאלה בנימוק, כי שומה היה על הנתבעת להמציא לידיה חוות דעת משלימה של פרופ' דגן, טרם מועד הדיון ובהעדרה, אין לאפשר השלמתה, על דרך השלמת חקירה ראשית. זאת ועוד, לטענתה, בתשובתו של פרופ' דגן, לשאלה נשוא המחלוקת יש משום "מקצה שיפורים", אשר אין להתירו .
5. ההתנגדות נדחתה, אגב מתן היתר לבאת כוח התובעים להגיש בקשה להצגת עדות הזמה - אם יתעורר הצורך, ראה החלטה בעמ' 27 לפר' "
היה ויתעורר הצורך להשיב
ד"ר דרוקר לעדות לצורך הזמה, תוגש בקשה ותישקל בהתאם".
6
. בבקשה זו, עותרים התובעים להתיר הגשת חוות דעת משלימה, מטעמו של ד"ר דרוקר, כתגובה לדברי פרופ' דגן, לשאלה נשוא ההתנגדות.
לטענתם, הצגת חוות הדעת המבוקשת, בגדרה, ד"ר דרוקר ביסס את סברתו, לפיה התובע נדבק בנגיף, כחודש טרם מועד הבדיקה הראשונה - חשובה ומהותית כמשקל נגד לתשובת פרופ' דגן בעדותו, לפיה סביר יותר להניח, שהתובע נדבק בנגיף בשלב מאוחר יותר, כשבועיים טרם פרוץ המחלה.
7. באת כוח הנתבעת התנגדה להגשת חוות הדעת המשלימה, בנימוק כי אין בחקירה המשלימה מטעם פרופ' דגן, משום טענת הגנת חדשה, אשר ד"ר דרוקר לא נתן עליה את דעתו, במהלך הכנת חוות הדעת מטעמו. לפיכך, לא מדובר בעדות הזמה. יתירה מזו, אין בחוות הדעת נשוא הבקשה, כדי לחדש על הנאמר בחוות הדעת הקודמות, מטעמו של ד"ר דרוקר, למעט הנימוקים שהועלו, אשר נועדו לבסס את ממצאיו, כפי שאלו פורטו בחוות הדעת הקודמות.
בנסיבות אלו, באת כוח הנתבעת התנגדה להצגתה של חוות הדעת המשלימה ולו מהטעם, שיש לשים קץ להתדיינות שבין הצדדים.
8. לאחר שעיינתי בחוות הדעת של המומחים מטעמם של שני הצדדים ולאחר שבחנתי את עדויותיהם של המומחים, נחה דעתי, כי אין מקום להיעתר לבקשה מן הנימוקים כדלקמן:
- חוות הדעת שהוגשו על ידי המומחים, מטעמם של שני הצדדים - נסמכות על תוכנו של מסמך נ/1 - אשר היה לנגד עיני המומחים בעת עריכתן. לפיכך, היה סיפק בידי כל אחד מהם להסיק את מסקנותיו, על פי תוכנו של המסמך נ/1.
- שני המומחים דבקים בעמדותיהם, איש איש בעמדתו, הגם שנחקרו חקירות ארוכות וממושכות. ד"ר דרוקר הטעים, הן בחוות הדעת מטעמו והן במהלך עדותו, כי תקופת ההדבקה בנגיף פוליו נעה בין 4 ימים לחודש, הגם שלשיטתו, במקרה דנן, תקופת ההדבקה הייתה בת חודש ואין בלתה.
פרופ' דגן, סבר מנגד, כי המקרה דנן מתאים לתקופת הדבקה קצרה יותר, בת כשבועיים.
- בחוות הדעת המבוקשת, שב ד"ר דרוקר על מסקנתו, בדבר אורכה של תקופת ההדבקה, הגם שהציג נימוקים נוספים.
