עובדות הרקע של התובענה, אשר הוגשה על ידי הבנק התובע [ להלן: "הבנק" ] כתביעה ב"סדר דין מקוצר", אינן שנויות במחלוקת.
בחשבונו של אחד בשם ארבל מרק [ להלן: "החייב" ] נוצרה יתרת חוב גדולה אשר הביאה את הבנק לתבוע אותו בתביעה מוקדמת, לקבל פסק דין נגדו וכן לפתוח נגדו תיק הוצל"פ, אשר לא הביא תועלת רבה לבנק בכל הנוגע לגביית החוב מהחייב.
הנתבעים גדון שי [ להלן: "גדון" ] ו בן זקן (אטדגי) אסתר [ להלן: "אסתר" ] ערבו לחייב לסכום [ קרן ] של -.40,000 ש"ח, כפי כתב הערבות נספח ב' לכתב התביעה [ האמור הוא בכפוף לטענות אסתר באשר לנסיבות חתימתה על כתב הערבות וסכום הערבות ] ואין חולק על העובדה שהערבים הנ"ל הם בגדר של "ערבים מוגנים", כל אחד מהם, ואין הם חבים אלא במחצית סכום התביעה, כל אחד, כאשר מאידך, אין הם חולקים על סכום התביעה [ ראה הצהרת ב"כ הבנק בסיכומי טענותיו לעניין בקשת הרשות להתגונן של אסתר; ראה סעיפים 19 ו 29(א) לחוק הערבות, תשכ"ז - 1967 (להלן: "החוק הערבות ") ].
עיקר טענות הנתבעים בבקשותיהם למתן רשות להתגונן נשוא החלטה זו הן זהות, ואתייחס על כן לראשונה לכל אותן טענות משותפות כפי שבאו לידי ביטוי בתצהירו של גדון; טענותיה ה"ייחודיות" של אסתר ידונו לאחר מכן.
הטענה הראשונה נוגעת לכך שגדון לא ידע על ההליך שנוהל בתיק ההוצאה לפועל נגד החייב, לעניין קביעת ראש ההוצאה לפועל על "מיצוי ההליכים" נגדו, שהוא תנאי לתביעה נגד "ערבים מוגנים" והיא בכך שלא קבל זימון כדין לדיון שהתקיים בפני כב' ראש ההוצל"פ ומכאן שהחלטת כב' ראש ההוצל"פ בעניינו פגומה.
יצוין כי גדון כמו גם אסתר, אמרו בחקירתם הנגדית שלא בקשו לבטל את החלטת ראש ההוצאה לפועל שניתנה כאמור כשהיא לטענתם פגומה.
בעניין זה כבר נאמרו על ידי הדברים הבאים:
"...מכל מקום, גם אם מקובל עלי כי יש להזמין את הערבים לדיון בפני ראש ההוצל"פ לעניין מיצוי ההליכים [ ולמרות האמור בפסקי הדין בר"ע (ת"א) 20275/99 בנק הפועלים בע"מ נ. רודניק דימיטרי ואח', "דינים" מחוזי לב(3) 642 ובעקבותיו בר"ע (חיפה) 264/00 בנק הפועלים בע"מ נ. חיים נאה, פסקים ס' עמ' 51, אינני, בכל הכבוד, משוכנע בכך ], הרי שאי זימונם של הנתבעים אינו עניין לכאן.
משנתנה החלטת כב' ראש ההוצל"פ, היא החלטה מחייבת והיה על הנתבעים לפנות אליו בבקשה לביטולה, אם היה ברצונם לבטלה או לערער עליה, בתוך המועד הקבוע בדין לאחר שנודע להם על קיומה; כל עוד לא בוטלה בהליך מתאים, אין לי אלא להתייחס אליה כתקפה.." [ ת.א. (ת"א) 31121/04 בנק מרכנטיל דיסקונט בע"מ נ. מליץ שאול ואח' (לא פורסם) ] ובכך דינה של טענה זו להדחות.
גם טענתם העיקרית של גדון ואסתר, על כך שתביעת הבנק נגדם התיישנה נדונה לכשלון, כמו גם הטענה המשנית לה, בדבר שיהוי.
לעניין התיישנות תביעות נגד ערבים מוגנים נתתי את דעתי במספר מקרים קודמים, ומסקנתי היא שמרוץ ההתיישנות מתחיל ממועד שהוא זמן סביר להגשת הבקשה למיצוי הליכים ולא קודם לכן, לאמור אין משמעות לעבירת הזמן שבין מועד קבלת פסק הדין ובין מועד הגשתו לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל; יש משמעות לפרק הזמן שעובר בין הגשתו כאמור ובין מועד הבקשה למיצוי הליכים, והוא צריך להיות "זמן סביר" וסבירותו תלויה, בין היתר, באופן ביצוע ומימוש פסק הדין [ ת.א. (ת"א) 49426/03 טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ. קרייטמן נתן ואח' פורסם באתר "נבו" ].
במקרה זה פסק הדין הוגש לביצוע ביום 29.3.1998 [ סעיף 4 לתצהירו של גדון ] כל מועד שלאחר מכן, שייקבע כ"זמן סביר" לקבלת החלטה על מיצוי ההליכים, לא יביא להתיישנות תביעה זו שהוגשה ביום 1.1.2007, טרם חלוף 7 שנים מעת הגשת פסק הדין לביצוע.
כשם שהתובענה לא התיישנה כך לא ניתן לקבוע שהיה "שיהוי" במובנו המשפטי של הביטוי, בהגשתה.
על מנת שעצם העיכוב בהגשתה, בהנחה שמקובל עלי כי היה עיכוב כזה, יהווה שיהוי, יש להראות שעיכוב זה נעשה, בין היתר, בחוסר תום לב ודבר זה לא הוכח ולו לכאורה וגם לא סביר היה שיוכח שכן מה לבנק לעכב "בחוסר תום לב" תביעה העשויה להניב לו רווח? [ ראה לעניין תנאי זה האמור בחוות דעתה של כב' השופטת פרוקצ'יה בפסק הדין ע"א 6806/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ. הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים, פד"י נז5 עמ' 433 בעמ' 446 סעיף 14 לפסק הדין פסקה שניה ובהמשך בפסקה אחרונה באותו עמוד ].
דין בקשתו של גדון להדחות איפוא כליל.
אסתר הוסיפה נופך של שתי טענות נוספות: האחת, שהבנק לא יידע אותה על כך שהיא "נכנסת" כערבה לחוב קיים של חייב שאינו בעל יכולת פירעון, דבר שלא הייתה עושה אילו ידעה את מצבו האמיתי [סעיפים 39 עד 45 לתצהירה ] וכן גם כי כתב הערבות לא כלל את סכום הערבות בסך של -.40,000 ש"ח בעת שנחתם על ידיה, ולמעשה הסכום הוסף לאחר מכן, לאמור, בפועל כתב הערבות הוא מזויף וכן גם נאמר לה כי ערבותה תהייה לסכום של -.5,000 ש"ח בלבד.
דברים אלה, ככל שקלושים, לא הופרכו בחקירה נגדית ועל כן מהראוי לתת לאסתר רשות להתגונן בכל הנוגע להם, אולם רשות זו תותנה בתנאים כפי שלהלן [ע"א 9654/02 חברת האחים אלפי בע"מ ואח' נ. בנק לאומי לישראל בע"מ, פד"י נט3 עמ' 41 ].
לאור האמור לעיל אני קובע דלקמן:
בקשתו של גדון נדחית. גדון ישא בהוצאות הבקשה, לרבות שכ"ט עו"ד בסכום כולל של -.1,500 ש"ח ומע"מ בצרוף ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.
