הבקשות הובאו לפני כב' השופט אזר ז"ל, שהורה על הגשת תגובות ואלה אכן הוגשו. לא כל כך ברור מה אירע לאחר הגשת התגובות, ככל הנראה לא הובאו הבקשות להחלטה, ולאחר פטירתו של כב' השופט אזר ז"ל, הופיעו הצדדים לפני כב' השופט כבוב, שם הסכימו על הגשת סיכומים בכתב, סיכומים שאכן הוגשו. לאחר הגשתם, הובא התיק אליו לכתיבת החלטה, כפי החלטתו מיום 7.9.04, אלא שבסופו של דבר, מצא התיק את דרכו אלי לכתיבת החלטה באותם עניינים שנדונו לפני כב' השופטים אזר ז"ל וכבוב.
בטרם אכנס לנושאים הצריכים הכרעה, יש להתייחס לכתב התביעה המתוקן שהגיש התובע בתיק זה, באשר לניסוחו השלכה ישירה על ההכרעה בשאלה השנויה במחלוקת בבש"א 3109/04.
התובע מתאר בתביעתו את מערכת יחסיו עם הנתבע מס' 2 בתובענה, דוד רוט (להלן: "רוט"), שהיה מנהל ההשקעות בסניף חברון של הבנק, בעקבותיה בוצעו פעולות כאלה ואחרות בחשבונות התובע. הוא מוסיף ומתאר מערכת הזרמת כספים, מערכת של עסקאות פורוורד במט"ח ומערכת גיוס לקוחות עבור הבנק,
שעל פי טענות רוט באוזני התובע, הניבו לתובע סכומי עתק. בפועל, הסתבר בדיעבד שרוט שלח ידו בכספי לקוחות, לא בוצעו בחשבון עסקאות פורוורד, אלא אך זיכויים וחיובים, שחלקם בוצעו שלא כדין, ועם גילוי הפרשה ביצע הבנק את היפוך אותן פעולות חיוב וזיכוי שלא כדין. התובע סבור, כי על הבנק לשלם לו את הסכומים שרוט מסר לו שהצטברו בחשבונו (סעיף 69 לכתב התביעה המתוקן).
לטענת התובע, שהתגורר וניהל אותה עת את עסקיו מחוץ לישראל, כשביקר בישראל אחת למספר חודשים, עודכן הוא על ידי רוט לגבי יתרות חשבונותיו, ואלו היו נרשמות על נייר של הבנק, בין אם על ידי התובע עצמו, ובין אם על ידי רוט.
להלן פירוט מצב החשבונות כפי כתב התביעה המתוקן:
חשבון מספר 393666 - התובע, מיד בסמוך לפתיחת החשבון בתחילת שנות התשעים, הפקיד סכומי כסף גדולים (מאות אלפי דולרים) והתחיל (בעצתו של רוט) להשקיע כספו, תוך הבטחה כי עסקאות אלה יניבו רווחים נאים.
כך, בתקופה שבין סוף שנת 1996 לתחילת שנת 1999, דווח לתובע בשיחותיו מרחוק ובפגישותיו עם רוט בבנק, על יתרות גבוהות כתוצאה מפעולות מוצלחות, שהניבו רווחים כאמור וכן על זיכויים בחשבון זה, כשפגישה אחת נתקיימה בחדרו של מנהל הסניף, מר אשר צאירי, ובנוכחותו.
בתאריך 10.2.99 נפגש התובע עם רוט, שמסר לו כי חשבונו מצוי ביתרה של 1,145,000 מיליון דולר ארה"ב.
בנוסף, בתקופה האמורה, נדרש התובע לערבויות בנקאיות בסך מאות אלפי דולרים וכן הונפקה לו ערבות חד פעמית על סך 800,000 מרק גרמני, וזאת לשם ניהול עסקיו השוטפים.
חשבון מספר 409090 - לטענת התובע, לאחר מספר שנים בהן היה החשבון בלתי פעיל, הפקיד בו סכומים לא מבוטלים, שיועדו כחסכון לבתו. כך בחודש פברואר 1999, התבקש רוט להעביר 109,000 דולר בהעברה בנקאית, לאחר שהבטיח לתובע, כי יקבל ריבית גבוהה יותר על הכסף שהיה בבנק שוויצרי קודם לכן. התובע, לאחר שנוכח לדעת, כי ההעברה בוצעה באופן שגוי, ביקש לא לבצע פעולות פיננסיות, אלא לשמור את הכספים בפיקדון סולידי נושא ריבית. אך, ההוראה לא בוצעה והבנק אף חייב את חשבון זה, מסיבה שלא הייתה ידועה למבקש, בסך של 4,121 דולר.
חשבון מספר 445909 - החשבון נפתח בחודש יוני 1998. מר פורת, גיסו של התובע, שהיה מורשה חתימה בחשבון זה, נתן הוראה להעביר 67,950 דולר מחשבון מספר393666 לחשבון זה ובבדיקה שערך מר פורת בחודש אוקטובר 1998 נראה כי הכסף עבר. אך שוב, הבנק טען כי החשבון זוכה שלא כדין וחייב אותו בסכום האמור.
עוד לטענת התובע, במהלך התקופה הרלוונטית, פנה אליו רוט בבקשה לנסות לתווך ולגייס לקוחות, תושבי חוץ כמוהו, ועל כל עסקה עתידית שיבצעו לקוחות פוטנציאליים אלו, יקבל שני אחוזים עמלת תיווך. כך ולאחר מאמצים של התובע, הושקעו כספים בסך של 8 מיליון דולר. לפיכך, הודיע רוט למבקש על זכאותו לעמלות תיווך בסך 150,000 דולר. אומנם, בחודש ספטמבר 1998 זוכה חשבון מספר 393666 בסך של 50,000 דולר ובתאריך 28.1.99 זוכה חשבונו בסך 101,000 הדולר הנותרים.
בחודש פברואר 1999 הודיע רוט לתובע, כי חשבונו מצוי ביתרת זכות גבוהה כאמור, וניתן להנפיק עבורו ערבות בנקאית בסך 200,000 דולר. ברם, התברר כי אין בחשבון סכומים מספיקים. בסמוך לאירוע האחרון, נפתחה חקירה, בה נתגלה כי רוט מעל במספר חשבונות ובחובם גם חשבונותיו של התובע.
מכל האמור התברר, כי רוט לא ביצע את הפעולות כפי שדיווח לתובע, חשבונותיו לא נשאו את הרווחים האמורים והכספים שהועברו, נגנבו מחשבונות אחרים.
במכוון פירטתי את נוסח כתב התביעה, מאחר ולדעתי די לקרוא אותו על מנת להבין שדין בש"א 3109/04 להדחות מכל וכל.
נטל ההוכחה
התובע עתר בבש"א 3109/04 לקביעת סדרי דיון ונטלי השכנוע והראיה, בה ביקש להורות לבנק לשאת בנטל הראיה והשכנוע ביחס לסכומים שחשבונו חויב ו/או זוכה בהם.
למצער ביקש להעביר את נטל השכנוע אל הבנק, בכל הקשור לזיכויים שנעשו בחשבונו ונטענו על ידי הבנק, כי אינם כדין.
התובע בכתב תביעתו, דרש להחזיר את כל הסכומים בהם חויב על ידי הבנק שלא כדין לרבות סכומים שקוזזו ולהעמיד את חשבון מספר 393666 על יתרת זכות של 1,134,086 דולר לפי הבדיקה שנעשתה בתאריך 10.2.99, את חשבון מספר 409090 על יתרת הגבוהה בסך של 113,121 מהיתרה הקיימת, וכן את חשבון מספר 445909 על יתרה הגבוהה בסך של 67,950 דולר מן היתרה הקיימת בעת הגשת התביעה.
בכתב ההגנה טען הבנק, כי חשבונות התובע זוכו שלא כדין בסך כולל של 300,000 דולר, כתוצאה מהעברות כספים, אותן ביצע רוט שעבד בסניף הבנק. בגין אותן פעולות ולאחר חקירה מאומצת כפי הבנק, אותרו בין היתר, חשבונותיו של התובע אשר זוכו שלא כדין וכדי להשיב מצב לקדמותו, חויבו החשבונות בסכומים האמורים. לטענת הבנק היתרות שהיו קיימות מקורן באותם סכומים בהם זוכו החשבונות שלא כדין. כך, גם הערבויות שניתנו, היו תוצאה של זיכויים שלא כדין. לשיטת הבנק אם כן, ליתרות הנטענות על ידי התובע, לא היה כל בסיס אמיתי, לכן אין לשעות לבקשה שלפיה, יועמדו חשבונות התובע ביתרת זכות פיקטיבית שלא הייתה קיימת מעולם בספרי הבנק. מעבר לכך, על התובע היה לדעת, כי הרווחים והיתרות שדווחו ושהוצגו על ידי רוט אינם סבירים ואינם הגיוניים ובוצעו בחריגה מהרשאתו. כך, לטענת הבנק, התובע התרשל בבדיקת חשבונותיו, ובכל מקרה, העמדת חשבונותיו על אותה יתרה לה הוא טוען, תגרום לעשיית עושר ולא במשפט על ידו.
