בתיק זה ננקטו על ידי התובעות שורה של הליכים, שכללו, בין היתר, עתירות לצו מניעה (שנדחו בסופו של דבר) וכן בקשה, שהיא הרלבנטית להליך הנוכחי, להטלת עיקולים זמניים. הנתבעים התגוננו כנגד התובענה, ובין היתר העלו טענות של חוסר סמכות עניינית. בש"א 3232/05 ובש"א 9364/05 - הינן בקשות לדחיית התובענה על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית.
מקורן של הבקשות הוא בהחלטת סגן הנשיא - כב' השופט זפט, בבקשת התובעות לסעד זמני, לאסור על הנתבעים מס' 1 ו-2 (להלן: "אונגר") לעסוק במתן שירותים שבתחומי עיסוקן של התובעות ולשמור בסוד מוחלט כל מידע מסחרי ומקצועי הקשור אליהם.
הדיון שהתנהל לפני ביום 11.5.05, עסק בשאלת העיקולים ותוקפם, לאחר שהנתבעים הגישו בקשות לביטול צו העיקול שניתן במעמד צד אחד בלבד, ובמהלכו ביקשו הנתבעים להעלות, כטענת סף, את טענת חוסר הסמכות העניינית ועתרו, הלכה למעשה, כי אורה כבר עתה על העברת הסכסוך לבית הדין לעבודה, שהוא הערכאה המוסמכת להזקק לו, אף שהיו מודעים לכך, שככל הנראה משמעות קבלת עמדתם היא הותרת צו העיקול על מכונו, עד שידרש בית הדין הנכבד לבקשה לביטולו. הצדדים מיקדו את טענותיהם אך ורק בשאלת הסמכות העניינית ובה יש להכריע עתה.
בפתח הדברים יש לציין, כי אונגר הקים יחד עם התובעת מס' 1 שותפות רשומה (להלן: "השותפות") ואלו התקשרו עם התובעות מס' 2 ו-3 בהסכם העברת זכויות בשותפות (להלן: "הסכם ההעברה"), כאשר התקשרות בין השותפות לבין אונגר נכרתה בהסכם, לפיו שכרה את שירותיו המקצועיים, בתחום פינוי ופיזור בוצה וייצור קומפוסט (להלן: "הסכם ההעסקה"). לאחר מכן, התקשרה השותפות בהסכם עם הנתבעת מס' 3 (להלן: "גרוס") לפיו הועסקה האחרונה כמנהלת משרד.
כל ההסכמים הללו כללו סעיפי התחייבות לשמירת סודיות ואי תחרות.
כשנה לפני הגשת התובענה, הפסיק אונגר את עבודתו עבור השותפות ובסמוך להגשתה, סיימה גרוס את עבודתה בשירותה.
התובעות עתרו בתביעתן למתן צווי מניעה, צווי עשה ופיצוי כספי בגין הפרות ההסכמים, ובעיקר הפרת ההתחייבויות לשמירה על סודות השותפות, אם מצד גרוס, אם מצד אונגר, שלגביו נטען בנוסף, כי פגע בפעילותה של השותפות ומנע התקשרויות פוטנציאליות עימה.
כאמור, כב' סגן הנשיא, השופט זפט, דחה את הבקשה למתן צו מניעה.
הנתבעים סמכו בקשתם על החלטתו של כב' סגן הנשיא זפט, לפיה בכל הקשור להסכם עם גרוס, אין חולק שתניית שמירת הסודיות בו, נעשתה במסגרת הסכם בין עובד ומעביד, ולכן הסמכות הייחודית לדון בתביעה נגד גרוס נתונה לבית הדין לעבודה מכוח הוראות סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט 1969 (להלן: "החוק").
לגבי אונגר, נקבע על ידי כב' השופט זפט לאחר בחינת הסעיפים בהסכמים השונים, ולאור תצהירו של אונגר, כי הוא היה חלק בלתי נפרד מן הפעילות השוטפת של השותפות, עבד בפיקוח ממונים ובכלל נראה כי קיים בסיס ראייתי לכאורה לטענותיו של אונגר, בדבר מעמדו כעובד של השותפות ולכן קמה הסמכות הייחודית של בית הדין לעבודה ויש להעביר את התביעה בעילות הנוגעות להסכם העסקה ולהסכם גרוס, לבית הדין האזורי לעבודה.
עוד הוסיף אונגר בבקשתו, כי יש לעכב את ההליכים בבית משפט זה, לאור העובדה, כי קיים הליך תלוי ועומד כנגד התובעת מס' 1 בבית הדין האזורי לעבודה, העוסק בהליך זהה מבחינת בעלי הדין וכשהשאלה המהותית בשני ההליכים אחת היא.
טענות התובעות בעיקרן, הסתמכו על סייפת סעיף 24(א)(1) לחוק, לפיה אין סמכות לבית הדין האזורי לדון בתובענות שעילתן בפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"):
"-
(א) לבית-דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון -
(1) בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחס עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]."
לטענת התובעות, מרבית עילות התביעה כנגד הנתבעים, הנין עילות נזיקיות כגון, עוולת גרם הפרת חוזה, עוולת שקר מפגיע, עוולת גזל ועוולת הסגת גבול במיטלטלין.
עוד הוסיפו, כי בהחלטתו של כב' סגן הנשיא זפט ולדבריו לגבי בקשת המשיבים: "חסרה תצהיר או מסמכים, שיש בהם כדי ללמד על אופי העסקתו של אונגר", כך שבתגובתן לבקשה לסילוק התובענה כל הסף, צירפו את תצהירו של מנכ"ל התובעת מס' 1 ובו פירוט, המוכיח לטענתם, כי לא נתקיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים. כך למשל, נספח א' שצורף לתצהיר מגלה הצהרה של אונגר כי אין יחסי עבודה בינו לבין התובעות וכי בכל מקרה לא יטען זאת ולא יבוא בדרישות לקבלת זכויות סוציאליות כאלו ואחרות. כך לגבי חשבוניות שהוצאו תחת הכותרת אונגר דני בע"מ, עבודות עפר, פיתוח וחקלאות, ובכלל, טענו התובעות, כי כל החובות והזכויות הצריכות לשני הצדדים, לא מולאו, עובדה המייתרת את הדיון בשאלת יחסי עובד מעביד והיא אינה רלוונטית לענייננו.
לבסוף טענו, כי אין לעכב את הדיון בתובענה מחמת טענת אונגר להליך תלוי ועומד, טענה זו לא נתמכה בתצהיר, ולגופה של טענה, מדובר בתובענות בין צדדים שונים ואל לו לבית המשפט להגיע להכרעה שתביא לקיפוח זכויות התובעות, כשמאזן הנוחות נוטה לטובתן.
לטעמי, יש לקבל את הבקשות ולהעביר את הדיון לבית הדין האזורי לעבודה, כפי החלטת סגן הנשיא - כב' השופט זפט. אני חייב לציין, שמלכתחילה נטיתי לדעה כי יש מקום להותיר את הסכסוך בבית משפט זה, אך לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, שכנעני עו"ד דוידוביץ', כי יש טעם רב בטענותיו וכי יש להעדיפן על פני טענות ב"כ התובעות.
