החלטה בשאלת סמכותו של ביה"ד הרבני לדון בתביעה רכושית שנכרכה כדין לתביעת הגירושין

1.         בפני בקשה לדחייתה על הסף של תביעה רכושית, תביעה שהוגשה על ידי המשיבה כנגד המבקש, בשל הטענה כי הסמכות להידרש ולדון בתביעה מסורה לבית הדין הרבני.

2.         ביום 27/12/09, כשנתיים קודם להגשת התביעה דנן, הגיש המבקש תביעתו לגירושין לבית הדין הרבני, לה כרך סוגית מזונות אישה, סוגית הרכוש והכתובה.

3.         לקראת ישיבת ההוכחות שנקבעה בבית הדין, הגישה המשיבה לבית הדין ביום 05/10/10 בקשה להזמנת עדים, להצגת מסמכים ולגילוי מסמכים, לצורך בירור היקף רכוש הצדדים.

4.         לאחר דיון שהתקיים במעמד הצדדים ובאי כוחם בבית הדין הרבני האזורי ביום 15/11/10, בית הדין הרבני הוציא תחת ידו ביום 16/11/10 החלטה ובה קבע, כי:

" לאחר שמיעת הצדדים, ביה"ד פוסק שהאשה חייבת להתגרש וביה"ד ממליץ שהדיונים על הרכוש יתקיימו לאחר הגט".

            ובהחלטת בית הדין הרבני מיום 21/11/10 נקבע תאריך לסידור הגט ליום 4/1/11 בו אכן התגרשו הצדדים.

5.         ביום 3/7/11 ניתנה על ידי בית הדין הרבני האזורי החלטה ולפיה " לאור ההחלטה הקודמת התיק ייסגר לאלתר".

6.         התביעה נשוא הבקשה דנן הוגשה על ידי המשיבה לבית משפט זה ביום 4/7/11, בו ביום בו נחתמה על ידי בית הדין הרבני האזורי החלטתו האמורה מיום 3/7/11 ולפיה התיק שהתנהל בפניו בין הצדדים "ייסגר לאלתר".

8.         התביעה הרכושית הוגשה לכתחילה לכבוד השופט איתי כץ, ומשהתברר כי בפני מותב זה תלויה ועומדת תביעה אחרת בין אח המבקש לבין המשיבה, עתרה המבקשת בבקשה לאיחוד הדיונים בשתי התביעות בפני מותב זה, וזאת ביום 19/10/11.

9.         עוד בתגובתו לבקשה לאיחוד הדיונים שהוגשה ביום 6/9/11, טען המבקש להיעדר סמכותו העניינית של בית משפט זה להידרש ולדון בתביעה דנן. טענה עליה שב וחזר בכתב הגנתו מיום 3/10/11.

10.        ביום 3/9/11, עוד קודם להגשת כתב הגנה מטעם המבקש, הגישה המשיבה (היא התובעת) בקשה בהולה ביותר למתן החלטה בעניין הסמכות, ובה טענה כי מאחר ובית הדין הרבני החליט "לסגור" התביעה שבפניו בעניין הרכוש, נשמטה הקרקע תחת סמכותו לדון בענייני הרכוש של הצדדים. לשיטתה, "בית הדין נעדר כל סמכות חוקית לדון בתביעה הרכושית שבין הצדדים וזאת לאור גירושי הצדדים, ובפרט לאור העובדה כי טרם הגירושין לא התקיים כל דיון לגופו של עניין בנושא הרכוש ולפיכך לא ניתן לטעון לסמכות נמשכת". לעניין זה הפנתה המשיבה להלכת סימה אמיר (בג"ץ 8638/03), ולפיה עם הגירושין פוקעת סמכותו הייחודית של בית הדין הרבני לדון בענייני נישואין וגירושין (?) לפי חוק שיפוט בתי דין רבניים. עוד ציינה בבקשתה, כי ביום 25/8/11 הגיש המבקש לבית הדין כתב תביעה בו עתר לביטול העיקולים. לשיטתה, המבקש זנח את תביעתו הרכושית בפני בית הדין ולפיכך בית הדין הוציא תחת ידו החלטה על סגירת התיק, כאשר לדבריה סגירת התיק בבית הדין הרבני התחילה מרוץ סמכויות חדש, ו"הכשירה" סמכותו של בית המשפט למשפחה לדון בתביעה שהוגשה בפניו לאחר מכן. (לעניין זה מפנה לע"א 927/90 לוטפי נ' לוטפי; תמ"ש (י-ם)  6553/99 פלונית נ' אלמוני; בר"ע (נצ') 302/99 פלוני נ' פלונית).

11.        ביום 7/9/11 הגיש המשיב מצידו בקשה למחיקה ו/או דחייה על הסף של התביעה, ובה טען כי מאחר והוא הגיש ביום 27/12/09 תביעת גירושין לה נכרך בין היתר נושא הרכוש, ומאחר וביום 5/10/10 המשיבה פנתה בעצמה לבית הדין ודרשה לקבל סעדים, עיקולים והזמנת עדים בנושא רכוש הצדדים, ומאחר ובית הדין נעתר לבקשתה, וקבוע מועד לדיון בפניו, הרי הסמכות הנמשכת מסורה לבית הדין הרבני ויש לדחות התביעה דנן.

12.        ביום 3/10/11 הוגש על ידי המבקש כתב הגנה, ובו עתר לדחיית התביעה על הסף, בטענה כי בית הדין הרבני רכש סמכות לדון בתביעה הרכושית שנכרכה כדין לתביעתו לגירושין, שהוגשה לבית הדין עוד קודם להגשת התביעה דנן. עוד טען, כי בית הדין חייב האישה