החלטה בשאלה אם מותר לפתוח בתביעה בביה"ד לעבודה נגד חברה שהתמנה לה כונס נכסים

לאחר שעיינתי בבש"א 1412/08 פעם נוספת, לצורך הכרעה בבקשות הרבות התלויות ועומדות בתיק העיקרי, התברר כי נפלה טעות בהחלטתי מיום 5/11/08, שכן החברה אינה נמצאת היום בהליכי פירוק, ועל כן יש להורות על תיקון ההחלטה בהתאם.

יצויין כי מקור הטעות בכך שכב' השופטת דה-לאו לוי, אשר טיפלה בתיק זה לפניי, מינתה לחברות מפרק זמני, אך בשלב מאוחר יותר הומר תפקידו למנהל מיוחד, תפקיד שמתקיים בתיק עד להיום.

סעיף 195 ל פקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן: "פקודת החברות"), שכותרתו "חובות בדין קדימה באכיפת שעבוד צף", קובע בזו הלשון:

"נתמנה לחברה רשומה בישראל כונס מטעם בעלי איגרות חוב מובטחות בשעבוד צף, או שהם או נציגיהם נטלו את ההחזקה בנכסים הכלולים בשעבוד צף או שהשעבוד חל עליהם, והחברה אינה עומדת אותה שעה בפירוק - ייפרעו החובות, שלפי חיקוק יש להם בכל פירוק דין קדימה, מתוך הנכסים שהגיעו לידי הכונס או לידי המחזיק כאמור, לפני כל תביעה לקרן או לריבית של איגרות החוב; התשלומים לפי סעיף זה ייגבו, ככל האפשר, מנכסי החברה הזמינים לתשלום חובות של נושים כלליים".

היינו, בהתאם להוראות סעיף זה, על כונס הנכסים לפרוע את החובות שיש להם דין קדימה בפירוק מתוך הנכסים שהגיעו לידיו, לפני פירעון כל תביעה על פי אגרת החוב, וזאת אף אם החברה אינה מצויה בפירוק.

עם זאת, הסמכות לבדוק תביעות חוב הוענקה למפרק בהליכי פירוק חברה, ואין כל הוראה המסמיכה כונס נכסים שנתמנה לאכיפת שעבוד של נושה מובטח, לדון בתביעות חוב של נושים מובטחים, לרבות עובדים, שהינם נושים בדין קדימה.

יתירה מכך, כל עוד לא מצא המחוקק לנכון להקנות לבעל תפקיד כאמור (כונס נכסים) סמכויות דומות לאלה של מפרק בכל הנוגע לבדיקה וטיפול בתביעות חוב, אין זה סביר לעכב הליכים לגבי חברה שנתמנה לה כונס נכסים לפי דיני החברות וטרם ננקטו נגדה הליכי פירוק (ראה אליעזר וולובסקי, כונס נכסים בדיני החברות (מהדורה שניה 2004), עמ' 512 ו- 527).

בהקשר זה אין לי אלא להפנות לדבריה של כב' השופטת בן-פורת במסגרת ר"ע 74/86 אתא טכסטיל בע"מ (בכינוס נכסים) נ' לוי שטראוס בע"מ, פ"ד מ(2) 301 (1986), כדלקמן:

"בשונה מהליך הפירוק, כינוס הנכסים אינו מהוה בהכרח שלב בדרך לחיסולה של החברה אלא הליך היכול גם להחזיר את החברה לפעילות תקינה. אף שכונסי הנכסים הם פקידי בית המשפט (ע"א 635/71 בר"ע 221/71, שיווק מוצרי אוטוקרס בע"מ ואח' נ. ה' מרגולס עו"ד ואח', פ"ד כ"ו (691 ,682 (1), אין המדובר בהליך של מימוש וחלוקה כללית של רכוש החברה. מכאן שאין גם הכרח לפרוש על הנושים הגנה באופן שקובע סעף 267 לפקודה על ידי קיום כל ההתדינויות דווקא בפני בית המשפט המפקח על הכינוס או באישורו. זאת ועוד, כינוס נכסים יכול שיהא לגבי חלק מנכסי החברה ואז ברור בעליל שאין הצדקה להחיל עליו את הוראת סעיף 267 לפקודה. באין יסוד הגיוני לאבחן בין כינוס נכסים לגבי חלק מהנכסים לבין כינוס נכסים לגבי כלל הנכסים, יש גם בכך תמיכה במסקנה המקובלת עלי.

סיכומו של דבר, משנמצא כי אין מניעה עקרונית להגיש התובענה נגד החברה המבקשת בכל בית משפט לו הסמכות הענינית לדון בענין, הייתי דוחה את הבקשה ומחייבת את המבקשת בהוצאות המשיבה בסך 1000 ש"ח בתוספת הצמדה וריבית מירבית כחוק מהיום עד לתשלום".

בהתאם, נראה כי אין מניעה לכך שתביעה בין עובד ובין חברה בכינוס נכסים שהיתה או הינה מעבידתו, בעילה הנתונה לסמכות בית הדין לעבודה, תוגש לבית הדין האזורי לעבודה המוסמך לדון בסכסוך נשוא התובענה (השווה חנה הרדוף, זכויות עובדים בחילופי מעבידים בפירוק חברה בכינוס נכסים (1998) עמ' 114-117; בש"א (מחוזי חי') 7157/06 אלרום השקעות בינוי ותעשיה בע"מ (בכינוס נכסים) נ' ורד שלי, תק-מח 2006(2) 9590 (2006)).

כפועל יוצא, התביעות שהוגשו כנגד המשיבה, חב' טרקטורים תבור בע"מ, לבית הדין האזורי לעבודה בנצרת, כמפורט בבקשה למתן הוראות נשוא החלטה זו, צריכות להתנהל לפני הערכאה אליה הוגשו, ביה"ד לעבודה, ועל כונס הנכסים להגיש כתבי הגנה במסגרת אותן תביעות.

אשר על כל האמור לעיל, הבקשה למתן הוראות נדחית בזאת.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

עו"ד אסלן ימציא החלטתי זו לכב' בית הדין האזורי לעבודה בנצרת (כב' הנשיאה ורד שפר) ולעובדים שהגישו תביעות לבית הדין, כמפורט בבקשה, כדי שידעו כי יש להתעלם מהחלטתי הקודמת מיום 5/11/08 ולנהל את ההליכים בפני בית הדין לעבודה באותן תביעות, כסדרן.

ניתנה היום, י"ב בטבת, תשס"ט (8 בינואר 2009), בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים.