החלטה בקשת המערער לפסילת דיין לדון בערעורו שבעניין הילדים ובבקשת המשיבה לצו עיקול

לפניי תגובת המערער שבגדרה בקשה לפסילת החתום מטה, שנתן את ההחלטות הקודמות בתיק. בצידה של תגובה זו גם תגובת המשיבה המתנגדת לבקשת הפסילה ומבהירה כי היא אדישה לשאלה מי יהיו הדיינים שידונו בעניינם של הצדדים, אך סבורה שאין סיבה לפסילה ומציינת כי אצל המערער מדובר בעניין שיטתי של הטלת דופי בכל מי שעמדותיו והחלטותיו אינן לרוחו.

על פי חוק בבקשה לפסילת דיין יכריע הדיין שכלפיו הוגשה בקשת הפסילה וכך אעשה. להלן אפרט את הבקשה והרקע לה ואבהיר תוך בחינת כל טיעוניה אחד לאחד כי הבקשה משוללת כל יסוד עובדתי, הלכתי או משפטי ודינה להידחות מכול וכול.

הרקע והבקשה

בשולי החלטתי מיום ט' באייר התש"ף (3.5.2020) כתבתי:

ללא קשר לאמור לעיל ולמען הגילוי הנאות, חובתי להבהיר:

מעיון בתיק עולה שהמערער הוא [...]

על פי דין תורה אין מניעה שאדון אף בעניינו של [...] וודאי שאין מניעה הלכתית לדון בערעור.

עם זאת בית הדין מבקש לקבל בתוך ארבעה־עשר יום התייחסות שני הצדדים לעובדה זאת. במניין הימים יבואו גם ימי תקופת החירום הנוכחית, שכן אין בתקופת החירום הנוכחית כדי להקשות על מתן תגובה בעניין זה, ומה גם שזו מבוקשת לפנים משורת הדין, ואין הצדקה כי יהיה בה כדי לעכב את ההליך מעבר לכך.

תגובות הצדדים אכן הגיעו לשולחנו של בית הדין, כאמור. המערער מבקש בתגובתו כי אפסול עצמי מלדון בעניינו ובהקשר זה הוא מעלה שני טיעונים עיקריים:

הטיעון האחד הוא כי הכרעה בעניינו של המערער נוגעת גם ל[...] ועל כן עליי לפסול עצמי לדון בעניין;

הטיעון השני הוא כי אני נגוע לדעתו ביחס מוקדם ושלילי אליו.

דיון והכרעה

שני הטיעונים משוללים כל יסוד עובדתי ומשפטי ודינם להידחות וכפי שיפורט להלן, אך טרם פירוט זה אקדים ואומר עוד:

בפתח תגובתו המערער מלין הכיצד אני מבקש את תגובתם של הצדדים לעניינה של טענת פסלות שאותה כבר דחיתי מראש אף שהודעתי כלשונו "כי יש מקום לטענה כי הוא (=היינו אני) פסול מלדון בערעור".

אין לי אלא לתמוה על הדברים, שמא קושי בהבנת הנקרא יש כאן – ואכן גם חלקים נוספים מתגובתו של המערער מגלים לכאורה קושי כזה, או שמא ניסיון של המערער או של בא כוחו להציג עצמו כלא מבין – לא 'הודעתי' כי יש מקום לטענה כי אני פסול מלדון בערעור וחזרתי אחר כך ודחיתי טענה זו, 'הודעתי' עובדות בנוגע לקרבה המשפחתית והבהרתי כי אין כל מקום לטענת פסלות בגינה, וזאת על פי דברים גלויים ומפורשים בגמרא ובשולחן ערוך ללא חולק.

את תגובותיהם של הצדדים ביקשתי מפורשות "לפנים משורת הדין", שמא יימצאו בם דברי טעם שמחמתם יהיה מקום לשקול הימנעות מלעסוק בתיק מטעמי "לפנים משורת הדין", ובעיקר כדי למנוע טענות מאוחרות על הסתרת קשר כזה או אחר כביכול. טעם עיקרי ואחרון זה הוא בייחוד על יסוד היכרותי המוקדמת לא עם המערער אלא עם בא כוחו, היינו היכרותי את שנהג בתיק אחר שבו העלה נגדי טענות פסלות חסרות כל שחר ומלאות גיבובי שקרים עובדתיים וקביעות פסבדו־משפטיות או הלכתיות שנבנו על גביהן, תוך שאלו ואלו כאחד גובו בטענה על הסתרת קשרי משפחה שיש לי עם מי שכביכול נוגעים בדבר, אף שמדובר היה בדברים גלויים וידועים ובמי שלא היו נוגעים בדבר התם.

פסלות מחמת עניין ממשי של בן משפחה – האומנם?

כאמור המערער טוען כי בשל הקשרים המיוחדים שיש לו עם קרובי, עליי לפסול עצמי מלדון בעניינו שלו: