אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בעתירה של אם לקביעת הסדרי שהות, חידוש הקשר ומניעת ניכור הורי בינה לבין שתי בנות משותפות

החלטה בעתירה של אם לקביעת הסדרי שהות, חידוש הקשר ומניעת ניכור הורי בינה לבין שתי בנות משותפות

תאריך פרסום : 23/08/2021 | גרסת הדפסה

תלה"מ
בית משפט לעניני משפחה תל אביב - יפו
52096-07-21
03/08/2021
בפני השופט:
ארז שני

- נגד -
התובעת:
ר. א.
עו"ד ליהי איינס
הנתבע:
א. ש.
החלטה

 

 

ביום 29.07.2021 הניחה אם תובענה אשר עתרה לקביעת הסדרי שהות, חידוש קשר ומניעת ניכור הורי בינה לבין שתי בנותיה, בנות ה- 13 וה- 16.

 

בו ביום הורה המותב העיקרי, כבוד השופט ל. ברינגר, על הנחת התיק בפניי במסגרת נוהל שופט המוקד העוסק בחידוש קשר, נוהל הקיים במחוז תל אביב – יפו.

 

בין הצדדים רשומים עוד 10 תיקים קשורים וכי לטעמי לא יכולה להיות מחלוקת שעל פני הדברים נושא של חידוש קשר הוא בבחינת נושא דחוף הראוי לדיון בפגרה.

כך מצאו עצמם הצדדים בפניי.

 

הבה ניזכר גם בנוהל אשר יצא תחת ידי כבוד נשיאת בית המשפט העליון בעקבות "פיילוט" שנערך במחוז תל אביב – יפו ואשר חייב דיון מהיר בטענות בדבר ניתוק קשר בין ילד לבין הורהו.

 

אלא מאי, צריך לזכור שהדיון המהיר אין משמעו בבחינת "אוטומט" חיוב בחידוש הקשר לאלתר.

 

קו התיחום בין פעולה מהירה לחידוש קשר, בין פעולת בדיקת טובתו של קטין תחילה לבין סירוב לחדש את הקשר לזמן מסוים נמצא בשאלה האם קיים צידוק שהוא צידוק אובייקטיבי לנתק אשר נגרם בקשר.

 

נדמה לי שאין עורר שהמשמורת בקטינות מצויה בידי האב, על רקע חוסר שיתוף פעולה של האם עם ההליך הקודם לעניין שאלת המשמורת.

 

טרם נמסרה המשמורת לאב היה מן הסתם המצב בבחינת משמורת משותפת ודומני שהאפשרות לקיום משמורת משותפת, לעת הזו, באה אל קיצה.

 

בשלב זה אין כופר בכך שהבנות אינן חפצות בקשר עם אמן וכבר כתבתי בעבר כי ככל שקטין הוא בוגר יותר ומשקל רצונו על-פי דין גבוה יותר, קשה יותר לחדש את הקשר עד כדי כך שלקראת גיל 17 הופכים הדברים לכמעט קשים מנשוא.

 

כתבתי בעבר ודעתי לא השתנתה – הורה שהוא הבית העיקרי של קטין חב באחריות לשמירת הקשר שבין קטינים לבין ההורה האחר.

חיוב זה הוא חיוב בהשתדלות שהיא למעלה מן הסביר, אך אין מדובר בעשיה שהיא בלתי סבירה לחלוטין בנסיבות העניין.

 

אין עורר כי הקשר בין האם לבין בנות נותק לפני כ- 13 חודשים.

אין גם עורר כי האב יזם פגישה במקום ציבורי בין האם לבין הבנות ולדבריו הכריח את הבנות לילך לשם, והפגישה לא הביאה לחידוש הקשר, בלשון המעטה.

 

אין עורר כי הצדדים פנים למטפלת על-מנת לפעול לחידוש הקשר, שהרי מאז האב נישא, לאם בן זוג שהיא טוענת שהאב מקנא לו וכשהגיעו הצדדים לאותה מטפלת, "התפוצצה בקול רעם" פגישת הטיפול.

 

לגרסתה של האם ואינני נותן בה אמון, החל האב מספר שהוא אנס ורוצח.

לשיטתו של האב "התפוצצה" הפגישה, שכן האם האשימה אותו שניסה לרצחה ולאנסה לפני 10 שנים ויותר, כך שהמשך הפגישה הפך להיות בלתי אפשרי.

 

......

 

השאלה היא האם קיים לבנות צידוק שלא לפגוש את אמן בראי טובתן והדברים מתחברים גם לסיבה בגינה אין אני נותן אמון בגרסת האם אשר למה שהתרחש אצל המטפלת.

אומר רק, כי איזון שתי הפגישות והניסיון לפנות אל המטפלת ממקם את האב בגדר מי שביצע השתדלות לחידוש הקשר.

 

כך או אחרת, אין ספק כי גם לאחר ש"התפוצצה" הפגישה על פני כשנה, לא פעלה האם שום פעולה משפטית על-מנת לנסות ולחדש את הקשר – טעמיה אמנם עמה, ואולם בנסיבות שפעם אחת הועברה המשמורת בשל חוסר שיתוף פעולה של האם וכשחולפת שנה נוספת מאז ניתוק הקשר והאם אינה עושה דבר – יש בדברים כדי ללמדנו דבר מה.

אלא שבכל אלה אין עדיין להצדיק העדר פעולה לחידוש הקשר.

קיומו של צידוק לסרבנות של קטין להיות בקשר עם מי מהוריו צריך כאמור להיות מצוי בקריטריון אובייקטיבי ולא סובייקטיבי וצריך להיות לו משקל של ממש וסבור אני כי צידוק כזה, לעת הזו, נמצא.

 

טוען האב מפי הבנות ומן הסתם חזקה על המותב בתיק העיקרי שגם הוא יפגוש את הבנות, כי הבנות ניתקו, אגב תכנית מראש, את הקשר עם האם שעה שזו אינה מתייחסת אליהם או מתייחסת אליהם בצורה בלתי מותאמת.

 

אם תרצה, במילים אחרות: תיאורו של האב כמפורט בפרוטוקול לעיל מייחס לאם חוסר יציבות או מוזרות רגשית.

 

אפנה רגע להבין מה אנו יודעים מפי האם עצמה.

כבר ציינתי במהלך הדיון כי בשעה שפניתי אל האם לא היתה היא מסוגלת להתרכז בשאלותיי ובדבריי – פעם פנתה אל באת כוחה, לא תמיד השיבה לשאלותיי. יכול ויש לייחס את הדברים להתרגשות יכול ולאו.

 

מספרת האם כי האב הוא אנס, גורם טראומות ומי שניסה לרצחה נפש. אלא שתלונה במשטרה אין.

.......................

 

המשך החלטה

מספרת האם כי האב הוא אנס, גורם טראומות ומי שניסה לרצחה נפש. אלא שתלונה במשטרה אין – כך הבנתי לפחות מהדיון עד עכשיו.

 

התלונה אשר הוגשה, אם הוגשה, לפני 10 שנים נסגרה ואומר האב שאין מדובר ברצח או באונס.

האב לא הורשע ולא הואשם במוטח בו וצריך להבין שהדין הישראלי רואה באדם בבחינת אנס, מנסה לרצוח ומאיים כאשר הוא מורשע ולא כאשר אי מי מחליט לאחר 10 שנים לומר שהוא אנס ורוצח.

 

כאשר מטיחים באדם אישום כפי שעושה האם, שהוא אנס ורוצח, קשה להבין מה טעם מספרת האם כי בחרה להיפגש עם ה"אנס" וה"רוצח" לשיחה כלשהי, אך כך היא מספרת.

 

מאליו ברור שמשך השנה ויותר בה לא עשתה האם מאומה לחידוש הקשר, יכולה היתה היא לסבור שאין לה שיח ושיג עם זה שהיא מכנה אותו לא רק "אנס" ו"מנסה לרצוח" אלא גם מסית ומדיח וזה החפץ להיות עמה ולשיטתה הוא בוודאי רוצה לגרש את אשתו, להתעלם מילדו החדש ובלבד שיהא עמה – מה טעם אדם שכך חושב ומתאר עצמו כבעל תארים בפסיכולוגיה, סובר שהדברים יסתדרו מאליהם בלא הליך משפטי – חידה היא ואני חושש שהתשובה, כנראה, מצויה בבוחן המציאות של האם, ואסביר.

 

גם אם אתעלם מדברי האם שיש לה יכולת תקשור עם אלה המצויים בעולם הבא, עניין שטרם הוכח מדעית בשום מקום בעולם, אזי האם בין השאר תקשרה במסרונים לדבריה כדי לחדש את הקשר עם בנותיה, עם הורי חברות הילדות, עם גורמים חינוכיים ועם החברות עצמן.

 

האם אישרה כי כתבה מסרונים לחברה של הבת, כביכול כדי שהחברה תמסור את המסרון לבת.

כך, מצאה עצמה ילדה זרה בת 13 מקבלת מסרונים מן האם, שם נכתב בבירור שהאם נאנסה על-ידי האב, שהאב הוא אלים ונוראי ושאר מידע שספק גמור בעיניי כיצד פסיכולוג מוכשר המהלל את כישוריו הפסיכולוגיים אך נטש את מקצועו ועוסק בתקשור ורוחניות, סובר שצריך הוא לספר לילד זר על אונסים, ניסיונות רצח אפילו סבורה האם שילדה זרה בת 13 יכולה להכיל מידע שכזה.

 

אם דיברנו על חידוש קשר ותקוות האם כי הבנות יחדשו עמה את הקשר, מסרבת האם למסור כתובתה המדויקת ואין אני סבור שמי שרוצה בחידוש קשר צריך "להיאנס" למסור את כתובתו, אך הדברים משליכים על החלטות בית המשפט.

 

האם יכולה להחליט בינה לבינה ואין אני בטוח כי הדברים אירעו, אולי ההפך, שהאב הוא אנס ורוצח – אך אין היא יכולה לכפות על המערכת להביט באדם כ"אנס, רוצח" ו"מתעלל" כחפץ בה בכל מחיר רק כי היא חושבת כך.

 

אין עורר כי בעבר ניתנה לאם הזדמנות, טרם העברת המשמורת, להיות בקשר עם עובדת סוציאלית.

האם בחרה שלא לעשות כן, בדיוק כפי שבחרה שלא לעשות מאום על פני שנה ויותר לשם חידוש הקשר.

 

אם ננסה להבין את נוהל הנשיאה ואת המבוקש משופט לעשות, אז קידום הקשר בין קטין לבין הורהו הוא חשוב, עד הרגע שהוא סותר את טובת הקטין או כי קיים חשש לשלומו של קטין.

 

העולה מכל המקובץ ובמיוחד מהתכתבותה של האם עם אותה ילדה זרה בת 13 מעלה בי חשש כבד כי יש בעיה של גבולות בהתנהגותה של האם.

 

לא יעלה על הדעת שכדי לחדש קשר עם בתה יהיה חשוב לאם להסביר לבת כי אביה הוא אנס ורוצח ו"רעיון העוועים" כי ילד בכיתה ח' לערך צריך למסור לילד אחר שהורהו העיקרי הוא אנס, הוא רעיון שאדם סביר לא היה מעלה בדעתו.

 

במילים אחרות: כאשר אני שוקל בדעתי אם קיים צידוק שלא לחשוף את הילדות לאם בטרם יבטיח לי אי מי שלא נשקפת סכנה לשלומן הרגשי, אזי צידוק שכזה קיים כאמור.

 

הורה סביר ב"נעליה" של האם לא רק שהיה פועל קודם, אלא היה מגיע לבית המשפט, מכיר בכך שהתנהגותו חורגת מן הרגיל בצורה קיצונית ומבקש להתחיל את ההליך בנוהל הרגיל תוך טיפול בבעיה במכלול – האם לא שם.

 

לשיטתה של האם היא צודקת, האב הוא "דמוני" וכל מטרתו בחייו לשוב ולקחת אותה אל זרועותיו לאחר 10 שנים.

 

כפי שהסברתי, קשה לי להבין את בוחן המציאות של האם.

אלא שהאם כאמור אינה מכירה בתרומה מצדה לבעיה אשר נוצרה בקשר עם הבנות ובקשיים לחדש את הקשר.

 

כאן אנו נמצאים במצב בו אין תכלה ותועלת בטיפול דחוף וצריך בית המשפט להיכנס בעובי הקורה, לבדוק את הצדדים, לקבל תסקיר אשר ייתן דעתו על מידת הסיכון הנשקפת לו תמשיך האם ב"הסברים" החשובים לה מכל, לאמור להסביר לבנותיה מה טעם אין בעולם רע מאביהן ויכול וגם שלומן הנפשי של הבנות חשוב יותר מרצונה של האם להציג את המציאות כפי שהיא תופסת אותה.

 

לא בכדי קובעת הפסיקה כי פניה שאינה ממצה את ההליך, אלא היא פניה דחופה שלא בצדק, תחויב בהוצאות.

 

משעה ששני ההורים הם אפוטרופוסים לקטינות, סבור אני ולו בראי מה שתיארתי את האם, כי מן הראוי למנות לקטינות גם אפוטרופוס לדין ומורה אני לסיוע המשפטי למנות אפוטרופוס לדין שכזה.

 

חזקה על המותב העיקרי אשר ייתן הוראות גם בהתאם להמלצות האפוטרופה לדין אשר תמונה, אשר לבחינת התנהלותה של האם, העיתוי לחידוש הקשר ומניעת המשך התנהלותה של האם במכלול הרחב החברתי של הבנות והבנות עצמן, כך שלא תיווצר "אווירה רעילה" במתכוון.

 

לעת הזו אין בדעתי להורות או לחייב את האב, אגב הליך דחוף, בחידוש הקשר בטרם ישתכנע המותב העיקרי כי לא נשקפת סכנה לקטינות מן האם.

 

קובעות תקנות 1-5 לתקנות סדר הדין האזרחי חובתו של בעל דין לנהוג הגינות ועוד בבע"מ 5939/04 חויבו צדדים להליך משפחה לנהוג הגינות ולא רק תום לב.

 

התנהלותה של האם לעניין המכתב היא בבחינת דבר שלא ניתן לעבור עליו לסדר היום.

 

התיק מושב למותב העיקרי, תוך אני מבקש גם ששירותי הרווחה יגישו תסקיר בעניין בהזדמנות הקרובה ביותר האפשרית מבחינתם.

התובעת תישא בהוצאות הנתבע בסך 4,000 ₪.

 

אני מתיר פרסום החלטתי זו, ללא פרט מזהה כלשהו אודות הצדדים. 

ניתנה והודעה היום כ"ה אב תשפ"א, 03/08/2021 במעמד הנוכחים.

 

ארז שני, שופט

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.


חזרה לתוצאות חיפוש >>
שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ