החלטה בערעור צבאי 87/15

ערעור על החלטה של בית הדין הצבאי המחוזי במחוז שיפוטי העורף שניתנה בתיק עורף (מחוזי) 105/15 (סא"ל שחר גרינברג – שופט) ביום 17.12.15. הערעור נדחה.

1. המערער משיג על החלטת בית הדין קמא לעצרו במעצר ממשי עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו. כנגד המערער הוגש ביום 22.11.2015 כתב אישום ובו יוחסו לו שתי עבירות שעניינן התעללות בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 65(א) ו-(ג) לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955. על-פי הנטען בכתב האישום, ביום 9 באוקטובר 2015 המערער נענה להצעת חייל אחר, ללכת עימו בצוותא ולהכות קטין פלסטיני, תושב אזור יהודה ושומרון, שנעצר לילה קודם על-ידי כוחות הצבא, והוחזק בחדר המועדון בבסיסו של המערער, כשהוא אזוק בידיו ומכוסה עיניים. נטען כי המערער הגיע למועדון כאמור בלוויית שני חיילים נוספים, החל לקלל את העצור בשפה הערבית, הכה אותו שתי מכות בחלק האחורי של ראשו ובעט ברגלו. לאחר מכן היכו את העצור שני החיילים הנוספים שבאו עם המערער. נטען כי המעשה בוצע בנסיבות מחמירות שכללו: חבירת החיילים יחד לצורך הכאת העצור; המעשה ארע ממניע גזעני והעצור היה אזוק ומכוסה עיניים בעת שהוכה. פרט האישום השני מייחס למערער הכאה של עצור פלסטיני אחר, בשלהי חודש אוגוסט 2015. נטען כי לאחר מעצרו ניסה העצור להוריד את כיסוי העיניים שהושם עליו, ובתגובה הכה אותו המערער על עורפו, בעוד העצור אזוק בידיו ומכוסה עיניים. כן יוחסה למערער עבירה של התנהגות שאינה הולמת לפי סעיף 130 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955, המתייחסת בפרטיה למעשי ההתעללות שיוחסו למערער כאמור ויוחסה היות שהמערער נשא דרגת סמל בעת הנטענת להתרחשות האירועים.
2. הערכאה קמא סקרה את תשתית הראיות וקבעה כי הוצגה בפניה תשתית ראייתית לכאורית לאישומים וכי לעניין פרט האישום הראשון "לא מדובר באלימות אקראית אלא בחבירה של שלושה חיילים אשר נדברו ביניהם מראש... להכותו". זאת ועוד: הערכאה קמא קבעה כי "קיומו של אירוע אלימות נוסף נגד פלסטיני עצור... מחזק את הראיות... באשר מדובר על מעשים חוזרים בעלי קו דמיון משותף". לעניין קיומן של עילות מעצר קבע בית הדין קמא כי על-פי הפסיקה מתקיימת בנסיבות העניין חזקת המסוכנות שבדין, ובנוסף אף מסוכנות צבאית ייחודית, נוכח החשש כי מעשי האלימות יזלגו "ליחסים בין החיילים לבין עצמם, בינם לבין מפקדיהם", וכן צוין כי מתקיימת עילת המעצר שעניינה הפגיעה במשמעת הצבא. נקבע כי בנסיבות העניין אין ניתן להסתפק בחלופת מעצר "אשר תפיג את המסוכנות ותהלום את תכליות המעצר".
3. בית הדין קמא דחה טענה לפיה ימי מעצרו של המערער בעת הדיון בערכאה קמא, ארבעים וחמישה ימים, עולים במשכם על הענישה הצפויה למערער אף אם יורשע בכלל המיוחס לו. נקבע כי מדיניות הענישה הנוהגת מלמדת שטרם "הוגדשה הסאה", וכי התיק אינו צפוי לבירור עובדתי מורכב וממושך.
4. המערער עתר להעברתו לחלופת מעצר. להשקפתו, אין בחומר הראיות כל ראיה המבססת את יסוד החבירה בין המערער לחיילים האחרים, במטרה להכות את העצור כנטען בפרט האישום הראשון, וגם אם הוצגו ראיות לפיהן הם נפגשו יחדיו במועדון בו שהה העצור, הרי שלאחר שהמערער חדל מלהכות בעצור, הוא לא הבחין במעשי האחרים וממילא לא היה חלק מהם. עוד נטען כי כעת, משהמערער נתון במעצר חמישים וחמישה ימים, תקופת המעצר מתקרבת או אף עולה על הענישה הצפויה, ואף מטעם זה מוצדקת העברתו לחלופת מעצר.
5. המערער הלין על הפלייתו לרעה אל מול שוטרי משמר הגבול, שעל-פי פסיקה שהציג, אין מתבקש מעצרם עת מיוחסות להן עבירות אלימות, שתוצאתן חמורה מזו שבפנינו.
6. התביעה הצבאית עתרה לדחיית הערעור בהסתמך על הנמקותיה של הערכאה קמא. באשר לטיעון האפליה, ציינה התביעה כי הפסיקה שהציג המערער עניינה בעבירות אלימות שחומרתן פחותה מעבירת התעללות המיוחסת כאן ולפיכך אין ללמוד ממקרים שהודגמו לעניינו של המערער.

דיון והכרעה

7. עיינתי בחומר החקירה ולדעתי תשתית הראיות שבידי התביעה עוברת את משוכת "הראיות לכאורה", בהתייחס לכלל האישומים: אשר לפרט האישום הראשון, המערער אינו כופר בכך שהיכה את העצור, כנטען, הגם שלטענתו היכה רק מכה אחת בעורפו ובעט בו. היקף ההכאה שיוחס, נשען על עדותו של מעורב אחר שנכח במקום. עניין החבירה בין המערער לאחרים מוצא עיגון ראייתי בעדותו של סמל ב', בעדותו של השומר נ' ואף בעדותו הברורה של סמל ג'. בנסיבות העניין מדובר, לכאורה, ב"תכנון מוקדם" של מעשה ההכאה, נסיבה היכולה לעלות כדי נסיבה מחמירה לעניין סעיף 65(ג) לחוק השיפוט הצבאי.

כפי שפסק בית דין זה:

"התעללות שבה יש ריבוי עבריינים... וכן תכנון מוקדם... ייחשבו כבעלות נסיבות מחמירות" (ע/10,14/10 סג"מ מזרחי נ' התובע הצבאי הראשי (2010)).

8. פרט האישום השני נשען על הודיית חוץ שמסר המערער בחקירה. הודאה זו מאומתת בעדויות חיילים אחרים מיחידתו לפיהן המערער אכן השתתף בביצוע מעצרים בגזרת אזור יהודה ושומרון במועד הרלבנטי ומקום מושבו הרגיל ברכב בו נעזרו בעת ביצוע המעצרים, היה בסמוך לעצורים הפלסטינים. נסיבותיו המחמירות של אישום זה מתבססות על היות המוכה אזוק ומכוסה עיניים, כשהוא חסר יכולת התגוננות. דומה אפוא, כי בתיק החקירה ראיות לכאורה לאישומים שעניינם התעללות בנסיבות מחמירות.
9. קשה להפריז בחומרת מעשי המערער. לכאורה, בתכנון מראש ובצוותא עם אחרים הוא הכה באכזריות קטין פלסטיני, שהיה חסר ישע אזוק ומכוסה עיניים. זוהי התנהגות אלימה, משפילה ומבזה, שאין להשלים עימה והיא נוגדת כל נורמה בסיסית של אנושיות וכבוד האדם באשר הוא. כפי שפסק בית דין זה אך לאחרונה:

"חזקת המסוכנות הסטטוטורית מתקיימת כל אימת שמדובר בעבירות שנעשו באלימות חמורה או באכזריות, אלא אם כן הצליח הנאשם לסתור חזקה זו. חזקה זו מתקיימת גם בעניינם של המערערים דנן, בהיבט 'האכזריות' שבחזקה, משמדובר באלימות שהופנתה לעצור, אזוק ומכוסה עיניים, כשהוא חסר ישע, ללא התגרות מצדו, תוך השפלתו, על-ידי כמה חיילים" (ע"מ/73/15 רב"ט ד' ס' נ' התובע הצבאי הראשי (2015)).