בפניי בקשה לדחות על הסף את
התביעה העיקרית כנגד נתבעת 2 , שהינה גם צד ג' בתובענה שבפניי, בטענת מניעות מכוח הסכם בוררות, מכוח סעיף 101א (3) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד - 1984 (להלן:
"תקסד"א"), ובטענת מעשה בית דין מכוח פסק בורר, כאמור בסעיף 101א (1) לתקסד"א.
תביעת השיבוב שבפניי יסודה בנזקים שנגרמו לרכב מ.ר 6397318 (להלן:
"הרכב") נהוג על ידי מר אלעזה עבד אל רחמן, מבוטח התובעת (להלן:
"נהג הרכב"), שבוטח אצל הראל חב' לביטוח בע"מ (להלן: "התובעת") בפוליסת ביטוח מקיף שמספרה 40178759/03, שתוקפה מיום 1.11.03 עד יום 31.10.04, בתאונת דרכים מיום 1.12.03 (להלן:
"התאונה") בין הרכב לבין משאית, שבוטחה אצל מנורה חב' לביטוח בע"מ (להלן:
"המבטחת") בפוליסת ביטוח אחריות כלפי צד ג', נהוגה על ידי נתבע 1 (להלן:
"נהג המשאית"), בתקופת עבודתו אצל נתבעת 2, בעלת הרכב (להלן: "המבוטחת").
בכתב התביעה נטען שהמשאית יצאה מחנייה בנסיעה לאחור, ופגעה ברכב שעה שחנה, וכי על המבוטחת, כמעסיקת נהג המשאית במועד התאונה וכבעלים של המשאית, לשאת בנזק שנגרם לרכב, באשמת נהג המשאית.
בגין נזקי הרכב בתאונה פנתה התובעת (סהר ציון חב' לביטוח בע"מ בגלגולה הקודם) בתביעה כנגד המבטחת, למוסד לבוררות של אגוד חברות הביטוח בישראל, מכוח הסכם בוררות, מחודש יוני 2002, הידוע בשם "בנועם", שכותרתו: "הסכם בוררות בתביעות שיבוב בגין נזקי רכוש בביטוח רכב" (להלן: "הסכם הבוררות", נספח ג' לכתב ההגנה של המבוטחת), הסכם שהתובעת, המבטחת (כמו גם חברות ביטוח נוספות) צד לו.
המבטחת, בכתב הגנתה במסגרת הליך הבוררות, הודתה שנהג המשאית פגע עם המשאית ברכב החונה שעה שהמשאית נסעה לאחור, אך טענה שעסקינן בתאונה שבוימה על ידי נהג המשאית יחד עם נהג הרכב ועל כן אין כיסוי ביטוחי של המבטחת לנזקים שנגרמו לרכב בתאונה.
ביום 21.9.04 ניתן פסק בורר (נספח ב' לכתב ההגנה של המבוטחת), שבהסתמך על המסמכים שהוגשו לו, וללא שמיעת ראיות, קבע כדלקמן:
" האמור לעיל, מעלה תמיהה משמעותית באשר לנסיבות התאונה. טענות הנתבעת (המבטחת -ד.א.ג),
כי גרסאות הנהגים המעורבים אינן מתואמות, זוכות לתימוכין בחומר הראיות. התובעת (התובעת -ד.א.ג)
מצידה לא סיפקה
כל הסבר מטעמה בכתב התשובה, לשוני שבין הגרסאות. טענתה, כי אין להתייחס לדו"ח החוקר וכי מבוטחה דבק בגרסתו אינה מספקת את ההסבר לסתירה הכה גדולה שבין שתי הגרסאות
שאמורות היו להיות זהות לאור העובדה, שנהג רכב הנתבעת (המבטחת - ד.א.ג)
מודה בפגיעה ברכב התובעת.
אשר על כן,
דין התביעה להידחות.
לא למותר לציין, כי
לתובעת עומדת האפשרות לתבוע בבית המשפט ישירות את מבוטחה(נהג
הרכב -)
ואת מבוטחתה של הנתבעת
(המבוטחת).
" (הדגשות והערות שלי - ד.א.ג)
לא הוגש ערעור על פסק הבורר, במסגרת הליך הבוררות.
ביום 22/3/05 הגישה התובעת תביעת שיבוב נגד נהג המשאית והמבוטחת שעניינה הנזקים שנגרמו לתובעת בגין התאונה.
המבוטחת טענה, בכתב ההגנה ובדיונים שנתקיימו בפניי, שמכוח הסכם הבוררות ו/או פסק הבורר (להלן:
"הטענות המקדמיות") מנועה התובעת מלהגיש תביעה זו נגדה.
כן טענה המבוטחת בכתב הגנתה, שהתאונה בוימה על ידי נהג הרכב בשיתוף פעולה עם נהג המשאית, טענה זהה לטענה שהעלתה המבטחת במסגרת הליך הבוררות.
התובעת והמבוטחת סיכמו בכתב ביחס לטענות המקדמיות שהועלו על ידי המבוטחת.
להלן הסעיפים הרלוונטיים לענייננו מהסכם הבוררות:
הסכם הבוררות קובע בסעיפים 4 ו 5 כדלקמן:
"4. התגלע סכסוך, כהגדרתו בסעיף 2 להסכם זה, בין שתי חברות ביטוח,
יימסר הסכסוך להכרעתו של מוסד הבוררות. מובהר בזה, שאם מתעוררת לאחר הגשת תביעת השיבוב פלוגתא אודות הכיסוי הביטוחי של חברת הביטוח הנתבעת למזיק, הרי פלוגתא זו הינה גם כן במסגרת העניינים הנמסרים להכרעת המוסד לבוררות.
5. כל חברת ביטוח מתחייבת, כי כל תביעת שיבוב הנופלת בהגדרת סכסוך שיש למוסרו להכרעת מוסד הבוררות על פי הוראות הסכם זה - לא תוגש לבית משפט כלשהו או לבוררות אחרת (זולת מוסד הבוררות),
בין נגד המזיק ובין נגד מבטחו, אפילו הסכימו הצדדים לאותה תביעת שיבוב, להתדיין בה מחוץ לכותלי מוסד הבוררות. סעיף זה לא יחול, אם מבטחו של המזיק אינו צד להסכם זה". (הדגשה שלי -ד.א.ג).