החלטה בעניין חוק המזונות

להלן החלטתי בבקשה המקדמית שהעלו החייבים, לפיה לא ניתן לפעול לביצוע פסק הדין הקובע חיוב במזונות, כל זאת על יסוד הוראת סעיף 11(ב) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959 (להלן - החוק).

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, נחה דעתי, כי דין הבקשה להידחות.

1.    חקיקה:

סעיף 11(ב) לחוק קובע, כי: "מזונות שלא התחילו לפעול לגבייתם תוך שנתיים לאחר התקופה שבעדה הם נפסקו, אין לגבותם אלא ברשות בית המשפט".

סעיף 2(א) לחוק קובע, כי: " אדם חייב במזונות בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה".

סעיף 3(א) לחוק קובע, כי: "אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה".

סעיף 4 לחוק קובע, כי: "אדם חייב במזונות שאר בני-משפחתו, והם -

(1)       הוריו והורי בן-זוגו;

(2)       ילדיו הבגירים ובני-זוגם;

(3)       נכדיו;

(4)       הורי הוריו שלו ושל בן-זוגו;

(5)           אחיו ואחיותיו שלו ושל בן-זוגו".

סעיף 5 לחוק, שכותרתו "סולם המזונות", קובע מהם התנאים לפיהם יוטל חיוב במזונות, בהתאם לקבוע בסעיף 4 לחוק.

2.       תיק ההוצאה לפועל נפתח לביצוע פסק-דינו של ביהמ"ש המחוזי, מיום 9.7.95, אשר נתן תוקף מחייב להסכם אליו הגיעו בני משפחתו של המנוח מ.נ. ז"ל (להלן - המנוח), במסגרת הליכים הנוגעים לעיזבונו. בהסכם נקבע, בין היתר, כי אשת המנוח (המנוחה ע.מ. ז"ל) ובתו של המנוח (הזוכה) יקבלו לרשותם את כספי השכרת דירות המצויות בבניין (כהגדרתו בהסכם), וכי "היה ומכל סיבה שהיא מאיר (בנו של המנוח, אחי הזוכה (להלן - האח המנוח), אשר הלך לבית עולמו ואשר החייבים 2 ו - 3 הינם יורשיו, אשתו ובנו - י.נ.) לא יגבה את דמי השכירות מן הבניין, יהא מאיר חייב אישית בתשלום כל הסכום הנ"ל. סכום זה ניתן יהא לגביה בהליכי הוצל"פ מזונות".

מאוחר יותר הוגשה בקשה לתיקון הסכם הפשרה, אשר ביום 1.11.95 אושרה (נספח ג' לבקשה בטענת ה"פרעתי"); אין בתיקון שנערך כדי לשנות מהחלטתי.

3.       בהתאם לנטען, לא עמד האח המנוח בהתחייבות שנפסקה לחובתו, על כן פתחה ביום 3.9.08 הזוכה (שהינה חסויה) את תיק ההוצאה לפועל. החוב בתיק גבוה מאוד, הוא מסתכם כיום בשיעור של כ - 950,000 ש"ח והוא משקף חוב המתייחס, כך בהתאם לנטען, לשנים ארוכות (כעולה מהתחשיב שהוצג). מסירת האזהרה בוצעה במועדים מאוחרים יותר, מספר חודשים לאחר פתיחת התיק.

4.       החייבים טוענים, כי בשים לב להוראת סעיף 11(ב) לחוק, משנפתח התיק למעלה משנתיים לאחר מתן פסק-הדין, כל זאת ללא שניתן היתר של בית המשפט לנקיטת הליכי הגבייה, דין התיק להיסגר. החייבים מבססים את בקשתם כאמור על הטענה, לפיה החיוב במזונות - חיובו של אח לזון את אחותו - אינו נובע מהוראות הדין האישי, אלא מהסכמה אליה הגיעו הצדדים במסגרת הסכם בבית המשפט או מכוח הוראות חוק אזרחי, דיני הירושה (יצוין, כי בבקשה בטענת ה"פרעתי" הועלתה טענה כללית, לפיה דין התיק להיסגר מאחר ונפתח לאחר חלוף למעלה משנתיים ממועד מתן פסק הדין; עם זאת, בסיכומים הדגישו החייבים את טענתם, לפיה חלה בעניין הנדון הוראת סעיף 11(ב) לחוק, בשים לב לעובדה שהחיוב במזונות אינו נובע מהוראות הדין האישי; לטענה זו הייתה לזוכה שהות מספקת להשיב, במסגרת סיכומי התגובה).

5.       ב"כ הזוכה טוענת, כי "חוק לתיקון דיני משפחה אינו חל על יהודים". עם זאת, לא מצאתי בסיכומי הזוכה התייחסות פרטנית לטענה, לפיה חיובו של האח המנוח לזון את אחותו, הזוכה, אינו נובע מהוראות הדין האישי, על כן - בנסיבות אלו - ישנה תחולה להוראות סעיף 11(ב) לחוק, על אף שהזוכה והאח המנוח (כמו גם יורשיו, החייבים 2 ו - 3) משתייכים לדת היהודית. ב"כ הזוכה התייחסה בסיכומיה לפסיקה שעסקה במחלוקת האם הוראותיו הדיוניות - פרוצדוראליות של החוק אף הן אינן חלות על מי שחיובו במזונות נובע מהוראות הדין האישי החל עליו.

6.       שאלת היקף תחולתן של ההוראות הדיוניות - פרוצדוראליות הקבועות בחוק גם על מי שהחיוב במזונות נובע מהוראות הדין האישי נדונה בהרחבה בע"א 779/76 שוחט נ' שוחט, פ"ד לב(1) 580 (להלן - פרשת שוחט). בפרשת שוחט נחלקו הדעות, כאשר בהתאם לדעת הרוב (פסק דינו של כב' השופט ויתקון עמו הסכים כב' השופט אשר), יש לקרוא את ההוראות בסעיפים 2(א) ו - 3(א) כפשוטן, באופן שהוראות אלו חלות ביחס לכלל הוראות החוק, המהותיות והפרוצדוראליות. כב' השופט (כתוארו אז) שמגר נותר במיעוט. לדידו, הוראות סעיפים 2(א) ו - 3(א) לחוק ביקשו לקבוע, כי יש לפנות לדין האישי באשר לחובת המזונות, ולגבי יתר הוראות החוק, מסעיף 8 ואילך, אין נפקא מינה אם חובת המזונות עולה מן הדין האישי או מכוח הקבוע בסעיפים 4 עד 7 לחוק. היינו, ההוראה המסייגת בסעיף 11(ב) לחוק - שהינה הוראה פרוצדוראלית במהותה - חלה גם עם מי שהחיוב במזונות חל עליו מכוח הדין האישי. כב' השופט שמגר מדגיש, כי גם אם מיישמים את הוראותיו של סעיף 11(ב) לחוק, אין בכך כדי לפטור את החייב ממזונות. כל שמבקש סעיף 11(ב) לקבוע הוא שלצורך נקיטת הליכי גבייה בהוצאה לפועל, לשם גביית חוב מזונות שהתגבש במועד שקדם בשנתיים או יותר למועד תחילת ההליכים המשפטיים, יש להצטייד תחילה באישור של ביהמ"ש. בעל דין שלא פעל לגביית מזונות כאמור אינו מפסיד את זכותו לגבות את המזונות, אלא זקוק לאישורו של ביהמ"ש לצורך נקיטת הליכי הגבייה.