החלטה בעניין הסכם פשרה של משפחת גאון עם כונס נכסים

(בבש"א 20429/05, בש"א 15681/05, בש"א 1405/05, בש"א 1406/05, בש"א 17038/05, בש"א 23286/04 ובבקשה לזימון עדים)

בטרם אתייחס לבקשות לגופן, אני מבקש להתנצל בפני הצדדים על עיכוב מה שחל במתן ההחלטה, שהינו תולדה ישירה של היקף התיקים והבקשות השונות שהוגשו - שהצריך שעות עבודה רבות - אל מול עומס, שניתן לכנותו, ללא היסוס, בלתי אפשרי, המוטל על רשמי בית משפט זה.

רקע :

בכתב התביעה (המתוקן) שהוגש בת"א 2423/01, עתרו מר דוד גאון ומר יואל הרצוג, מי שכיהנו כדירקטורים בבנק צפון אמריקה בע"מ (שיכונה להלן: "בנק צפון אמריקה") לפסק דין הצהרתי, לפיו הם אינם חייבים לנתבע באותו הליך - כונס הנכסים הרשמי, בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה - דבר, בגין פסק דין שניתן כנגדם בת"א (ירושלים) 400/89 (להלן: "התיק המקורי").

לטענת התובעים בת"א 2423/01, ניתן כנגדם (ביחד עם אחרים) בתיק המקורי פסק-דין, לפיו חויבו בתשלום סכומי כסף כאלה ואחרים. על פסק הדין בתיק המקורי, הגישו התובעים ערעור לבית המשפט העליון. בטרם נדון הערעור, הושג בין הצדדים הסכם פשרה. במסגרת הסכם הפשרה, התחייבו התובעים לשלם סכומי כסף ואילו הנתבע מצידו, הצהיר במהלך ניהול המו"מ לקראת הסדר הפשרה, כי בכל הסכם פשרה שיערך בעתיד, יגבו סכומים שלא יפלו מסכום הסכם הפשרה עם התובעים.

התובעים הוסיפו וטענו, כי למיטב ידיעתם, נחתמו הסכמי פשרה עם דירקטורים אחרים שכיהנו בבנק צפון אמריקה, הסכמים בסכומים שנפלו משמעותית מסכום הסכם הפשרה שנחתם עמם.

התובעים הוסיפו וטענו, כי עד למועד הגשת התובענה דכאן, שולמו על ידי משפחת גאון סכומים העולים כדי שני מיליון דולר לערך, וזאת לאור קשיים כלכליים ניכרים אליהם נקלעה קבוצת החברות של משפחת גאון, עקב עיכוב כספים ונזקים, שנגרמו לה על ידי ממשלת רוסיה.

לטענת התובעים, הנתבע מתייחס להסכם הפשרה עמם, כהסכם שאינו מחייב אותו יותר.

בשלב מסוים, התגלגל לידי התובעים הסכם פשרה שנכרת בשנת 1998 (לאחר שנכרת ההסכם עמם) בין הנתבע לבין דירקטור נוסף בבנק צפון אמריקה, בשם נקש, בו לא הוכנס סייג, כפי זה שהוכנס בהסכם הפשרה עמם, לפיו אין בהסכם כדי להוות הפטר, בהתאם להוראת סעיף 55 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק  החוזים").

התובעים טענו, כי הסכם הפשרה עם אותו נקש הפטיר גם אותם מחיוביהם על פי פסק הדין בתיק המקורי והסכם הפשרה שנכרת לאחר מכן, בהתאם להוראת סעיף 55 לחוק החוזים. הם הוסיפו וטענו, כי הנתבע פעל בחוסר תום לב וחוסר שוויון, תוך העדפת מקורבים לו ונושאי משרה ציבורית, אותם כן הפטיר מחיוביהם במסגרת ההסדר אליו הגיע עם אותו נקש. לשיטת התובעים, הרי שהנתבע מושתק ומנוע מלתבוע סכומים מעבר לסכום שננקב בהסכם עם נקש.

התובעים עתרו אם כן, לפסק דין הצהרתי, לפיו אינם חייבים לנתבע כספים על-פי פסק הדין בתיק המקורי ועל-פי הסכם הפשרה ולחילופין, כי הם חייבים לנתבע בגין פסק הדין בתיק המקורי והסכם הפשרה סך מקסימלי של עשרה מיליון דולר, ביחד ולחוד עם החייבים על-פי הסכם הפשרה שנכרת עם נקש, בניכוי סכומים ששולמו על ידי נקש.

בת"א 2053/05 (שהוגש במקור לבית המשפט המחוזי בירושלים) הוגשה, על ידי מר נסים גאון, תובענה כמעט זהה במהותה לתובענה שהוגשה בכתב התביעה (המתוקן) שהוגש בת"א 2423/01, על ידי מר דוד גאון (בנו של מר נסים גאון) ומר יואל הרצוג (חתנו של מר נסים גאון). מר גאון חתם כערב לחיובי הסכם הפשרה שנכרת בין בנו וחתנו עם הנתבע (והוא אינו חייב על פי פסק הדין המקורי), אך חיובו כערב לא אושר כחלק מפסק הדין שאישר את הסדר הפשרה. מר נסים גאון הוסיף וטען, מעבר לטענות בנו וחתנו, כי נקיטת ההליכים כנגדו אינה ראויה, לאור תרומתו הרבה למדינה ברבות השנים, לרבות תרומה מכרעת להשגת הסכם השלום עם מצרים ועניינים אחרים שהשתיקה יפה להם. הוא הוסיף והעלה טענות, כי משבוטל הסכם הפשרה והנתבע אף התנהג כמי שראה בו הסכם מבוטל (לרבות בכך שפעל כנגד בנו וחתנו), אין הוא יכול להמשיך ולפעול לגבית סכומי כסף על פי הסכם הפשרה. בסיום כתב התביעה, עתר התובע לסעדים דומים לאלה להם עתרו התובעים בת"א 2423/01.

בהתאם להחלטת כב' הנשיא ברק (בש"א 4180/05) אוחד הדיון בין שתי התובענות, חרף "פער הגילאים" ביניהן. ראוי לציין, כי לעת ההיא, כבר ניצבה התובענה  בת"א 2423/01 לקראת שמיעת ראיות, ואלה לא נשמעו מחמת תאונת דרכים בה היה מעורב פרקליט התובעים (כך עולה מהאמור בפסקה 1 עמ' 2 להחלטת כב' הנשיא ברק).

זהו, אם כן, הרקע להליכים נשוא בקשות שלפני, ומכאן אפנה להכריע בבקשות השונות.

בש"א 20429/05 (בת.א 2053/05)

זוהי בקשה שהגיש כונס הנכסים הרשמי בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה בע"מ (בפירוק) (להלן: "המבקש") למחיקת סעיפים מכתב התביעה  שהוגש על ידי ניסים גאון (להלן: "המשיב") שענינו הפרתו של הסכם אשר נחתם בין המבקש והמשיב לאחר שהוגשה תביעה כנגד בנו וחתנו של המשיב, דוד גאון ויואל הרצוג  (להלן: "החייבים") ודירקטורים נוספים של בנק צפון אמריקה על ידי המבקש. במסגרת הסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים ובו חתום המשיב כערב לחיובי החייבים שנבעו מאותו הסכם, הוחלט לטענתו של המשיב כי בכל הסכם פשרה אשר יערך בעתיד עם מי מהנוגעים בעניין ייגבו סכומים שלא יפחתו מהסכום שנקבע בהסכם הפשרה שבין החייבים למבקש. הסכם זה הופר לשיטתו של המשיב כאשר חתם המבקש על הסכמי פשרה עם דירקטורים אחרים תוך חיובם בסכומים נמוכים מהסכום בו חויבו החייבים והמשיב.

טענות המבקש:

בבקשתו טען המבקש כי בסעיפים רבים הכלולים בכתב התביעה שהגיש המשיב אין כל צורך אמיתי שכן הם אינם מקימים עילה כנגד המבקש וממילא אינם יכולים לזכות את המשיב בסעד כלשהו.

לטענת המבקש כל כוונתו של המשיב היא ליצור פלוגתאות מדומות, המצדיקות, לטענתו, נקיטת הליכים משפטיים אשר אין בהם כל צורך ונועדו רק לשם התשת המבקש ולסרבול ההליך.

הסעיפים אותם מבקש המבקש למחוק מכתב התביעה הם סעיפים מס': 6-7, 22-25 ו-30.