החלטה בעניין הליכי הפירוק של חברת בטר פלייס.

1.        המשיבות 4-1 (להלן: בטר פלייס או החברה) נמצאות בהליכי פירוק, ועד עתה טרם נמצא להן רוכש.

           בטר פלייס הייתה יבואנית רשומה של כלי רכב חשמליים, ובמועד פירוקה היו תחת ידיה כ- 350 כלי רכב חשמליים שטרם שוחררו ממחסני הערובה בישראל. בשל הליכי הפירוק, חדלה בטר פלייס מלשחרר את כלי הרכב ממחסני הערובה, וכלי הרכב הלכו ו"התיישנו", במובן זה, שחלפה שנה ממועד ייצורם.

           כאן נכנסת לתמונה תקנה 282(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה) הקובעת כלהלן:

"לא יירשם רכב ולא יינתן עליו רישיון, אלא אם כן -

...

(3) טרם חלפו 12 חודשים ממועד ייצורו ...".

           משרד התחבורה, המבקש בבקשה דכאן, סירב לשחרר את כלי הרכב "שהתיישנו" בטענה כי התקנה מחייבת ואין באפשרותו לסטות הימנה.

2.        בית משפט של פירוק, דחה את התנגדות משרד התחבורה וקיבל את עמדתם של המנהלים המיוחדים שהתמנו לחברה, בהסתמכו על תקנה 269 לתקנות התעבורה, הקובעת כי "רשות הרישוי רשאית לפטור כל רכב מהוראות תקנה מתקנות חלק זה ...". בהחלטתו, הדגיש בית המשפט כי המדובר במקרה מיוחד במינו המצדיק הפעלת הפטור, ואשר אינו מהווה תקדים. מנגד, קבלת עמדתו של משרד התחבורה משמעה כי צריך יהיה להעביר את הרכבים לגריטה, מה שיפגע בסיכוי למצוא משקיע לחברה, ויגרום נזק לנושי החברה, במיוחד אלו ששילמו מקדמות כדי לרכוש את כלי הרכב.

3.        על החלטה זו הגיש משרד התחבורה ערעור, ובד בבד עתר לעיכוב ביצוע ההחלטה, היא הבקשה שבפני. בתמצית, נטען כי תקנה 269 לא נועדה לסוג זה של מקרים, וכי החלטת בית המשפט פותחת פתח "רחב מני ים" להפעלת נתיב עוקף לתקנות התעבורה, בניגוד לעילות הקבועות בלשון התקנה, ותוך הפלייה כלפי יבואנים אחרים. עוד נטען כי הליכי הפירוק והאינטרסים הכרוכים בפירוק לחוד, ואינטרסים חיצוניים לעולם הפירוק לחוד, ואין בית משפט של פירוק יכול ליטול את סמכויות הרשות המינהלית בתחומי מומחיותה, כפי שעולה מע"א 10547/05 רשם הקבלנים נ' ש.י.א. רפאל בע"מ (9.9.2012).

           לעניין הנזק, נטען כי ניתן יהיה למכור את הרכבים למדינות אחרות בהן קיימת אפשרות להטענה חשמלית, וכי הבעייה קיימת אך לגבי המצברים, נוכח שיטת החלפת המצברים הייחודית לישראל.

           המנהלים המיוחדים התנגדו לבקשה וכך גם המשיבה 11 אשר הוכרזה בשעתו כרוכשת של בטר פלייס, אך רכישתה בוטלה מאוחר יותר (ראו החלטת השופט א' שהם בע"א 6613/13 נכסי החלטה בע"מ נ' בטר פלייס (17.10.2013) בגדרה נדחתה בקשת המשיבה 11 לעכב ביצוע ההחלטה על ביטול הרכישה).

           נוכח ביטול רכישת בטר פלייס, הודיע משרד התחבורה כי הוא סבור שאין טעם לדון בבקשה לעיכוב ביצוע לעת הזו, עד אשר ההחלטה מושא הערעור תיעשה "אקטואלית" במובן זה שימצא רוכש חלופי לחברה או שנכסיה יימכרו בנפרד.

4.        לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות שהוגשו, נחה דעתי כי יש מקום ליתן החלטה בבקשה מבלי להמתין להתפתחויות נוספות בתיק הפירוק. זאת, מאחר שלהחלטה בבקשה לעיכוב ביצוע יש השלכה רבתי על עצם האפשרות למצוא רוכש לחברה או למכור את נכסיה, כפי שיוסבר להלן.

5.        ולגופה של בקשה.

           תקנה 282(א)(3) לתקנות התעבורה קובעת את הכלל לפיו לא יירשם רכב ולא יינתן עליו רישיון אלא אם טרם חלפו 12 חודשים ממועד ייצורו. כלל זה קובע אפוא מועד "התיישנות" של שנה ממועד ייצורו של רכב "רגיל". לכלל חריגים רבים, המפורטים במסגרת ס"ק(3) בהתייחס לכלי רכב שונים. כך, לדוגמה, תקופת "ההתיישנות" של רכבים ביבוא אישי היא שנתיים; של רכבים מסוגים שונים 4 שנים; ורכבים של צה"ל, שב"כ ומשטרה נהנים מתקופת "התיישנות" של 12 שנים ממועד הייצור. מקריאת התקנה עולה כי הרציונל בקביעת תקופת "התיישנות" של שנה, מקורו בעיקר בשיקולים של תקנים ובטיחות והבטחת השימוש ברכב לייעודו, וכי הוראות התקנות נועדו להגביר את הוודאות ביחס למועד יצור הרכב וביחס לתקינה החלה עליו, והן תואמות את החקיקה האירופאית הרלבנטית.

6.        תקנה 269(א) לתקנות התעבורה קובעת כלהלן:

פטור כללי

269(א) רשות הרישוי רשאית לפטור כל רכב מהוראות תקנה מתקנות חלק זה, והיא רשאית לגבי רכב מסויים להוסיף על הוראות חלק זה, אם לפי שיקול דעתה, נחוץ הדבר לבטיחות התנועה ולמניעת תאונות או לזרימת התנועה או להבטחת השימוש ברכב לייעודו לפי רשיון הרכב.

           לטענת המדינה, הסמכות על פי תקנה זו מצומצמת למקרים המנויים בסיפא, ואלו אינם הולמים את ענייננו. אציין כי טענה זו של המדינה נדחתה בעת"מ (ת"א) 21787-10-11 אביטל נ' מדינת ישראל משרד התחבורה רשות הרישוי (11.7.2012), שם נקבע כי מכוח התקנה יש למשרד הרישוי סמכות כללית ליתן פטור לכל רכב. באותו מקרה הורה בית המשפט לרשות הרישוי לרשום רכב שיובא ביבוא אישי, למרות חלוף מועד "ההתיישנות" של שנתיים ממועד ייצורו. אציין כי המדינה לא הגישה ערעור על פסק דין זה.