החלטה בעניין ג'וליאן סופיר

"שערי הנפש נפתחים רק בסדק צר. הזר אינו חודר אלא לפרוזדור, ולא הלאה, והוא ישאר לעולם ועד מחוץ לחדרים שבתוך הנפש פנימה".

                                                                                         מקס נורדאו

            כתב האישום מייחס לנאשם ג'וליאן סופיר רצח בכוונה תחילה של תייסיר קרקי ז"ל (להלן: "המנוח"). בתאריך 8.1.07 הודה הנאשם בביצוע המעשים המיוחסים לו בכתב האישום אך טען, כי לא היה אחראי למעשיו בשל מצבו הנפשי בזמן ביצוע הרצח. משכך, התמקדה שמיעת הראיות בתיק זה בסוגייה אחת בלבד: האם חוסה הנאשם תחת הסייג של אי-שפיות הדעת, הקבוע בסעיף 34ח לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין") אם לאו.

עובדות כתב האישום

1.         מכתב האישום עולה, כי במועד שאינו ידוע לתביעה, לפני יום 14.5.07, גמלה בליבו של הנאשם החלטה לרצוח אדם ממוצא ערבי.

            בתאריך 14.5.07, בשעה 12:00 לערך, בהיותו בירושלים, עלה הנאשם למונית מסוג סקודה אוקטביה מ.ר. 25-066-55 (להלן: "המונית"), שהיתה נהוגה בידי המנוח תייסיר קרקי ז"ל יליד 1972, תושב בית חנינא החדשה בירושלים, נשוי ואב לחמישה ילדים. הנאשם וידא כי הנהג ממוצא ערבי וביקש ממנו להסיעו במונית לנתניה.

            בהגיעם לרחוב שוהם 22 בנתניה אמר הנאשם למנוח, כי הוא עולה לדירתו על-מנת להביא כסף לתשלום דמי הנסיעה במונית. הנאשם נכנס לדירה ונטל סכין מטבח עם ידית שחורה, בעלת להב של כ- 20 ס"מ (להלן: "הסכין"), במטרה להוציא אל הפועל את תוכניתו וכוונתו לרצוח את המנוח. הוא הכניס את הסכין לכיסו וחזר למונית בה המתין המנוח והורה למנוח לנסוע לתל-אביב, לרחוב יונה הנביא (להלן: "הדירה") שם התגורר. בהגיעם לדירה הזמין הנאשם את המנוח לעלות לדירה ולשתות כוס קפה, והמנוח - אשר ביקש לעשות את צרכיו - נענה להזמנת הנאשם ועלה לדירה.

            בהיכנסם לדירה, נכנס המנוח לחדר השירותים, הנאשם המתין לו מול דלת השירותים כשהוא אוחז את הסכין בידו, וכאשר יצא המנוח מחדר השירותים, דקר אותו הנאשם בצווארו ובעורפו כ-24 פעמים בכוונה לגרום למותו. דקירות אלו גרמו למנוח פציעות קשות והביאו למותו.

            לאחר שהמנוח התמוטט על הרצפה, נטל הנאשם מכיסו 60 ש"ח ואת מפתחות המונית, יצא מהדירה ונהג במונית לנתניה. בנתניה הוא אסף את אחיו, חזר עימו לדירה בתל אביב, והראה לו את גופת המנוח. בעצה אחת עם אחיו יצאו הנאשם ואחיו אל מחוץ לדירה, פנו לשוטרי סיור שעברו בסביבה, סיפרו להם על הרצח ואף לקחו אותם לדירה והציגו בפניהם את הגופה.

העובדות הצריכות לענין

2.         בתאריך 22.3.07 נעצר הנאשם עקב תלונות על איומים שהשמיע באוזני אשתו. בדיון שנערך בבית-משפט השלום בתל-אביב (בפני כב' השופטת דורית רייך-שפירא), ניתנה החלטה על שחרורו של הנאשם בתנאים, וכמו-כן הורה בית המשפט על המצאת חוות-דעת פסיכיאטרית בשאלת "מסוגלותו של החשוד לשהות במעצר; בריאותו הנפשית וכשירותו לעמוד לדין".

3.         בתאריך 14.5.07 נעצר הנאשם בגין הרצח נשוא כתב האישום, ובדיון אשר נערך למחרת היום בבית-משפט השלום בתל-אביב (בפני כב' השופט מוקי לנדמן), הורה בית המשפט להעבירו להסתכלות "ולאחר ההסתכלות הראשונית, באם יסבור הפסיכיאטר כי יש מקום לאישפוזו לצורך הסתכלות, יאושפז לאלתר ...".

4.         בהתאם להחלטת בית המשפט (כב' השופט מ' לנדמן) אושפז הנאשם בבית החולים "אברבנאל" לצורך ביצוע הסתכלות וקביעת מצבו הנפשי, וזאת מיום 15.5.07 ועד יום 12.6.07. בתוך מועד זה הוגשה חוות הדעת הפסיכיאטרית, על-פיה הנאשם אינו כשיר לעמוד לדין, והיה במצב של אי-שפיות במועד ביצוע הרצח. חוות הדעת חתומה על-ידי שלושה פסיכיאטרים: ד"ר יהודה ברוך - מנהל בית החולים ;ד"ר מוטי משיח - סגן מנהל בית החולים; ד"ר קלרה שילד - מנהלת היחידה לפסיכיאטריה משפטית. שלושת המומחים הגיעו למסקנה, כי במועד ביצוע הרצח "הנ"ל היה במצב פסיכוטי-פרנואידי חריף ופעל בהשפעת הזיות שמיעה אימפרטיביות (פוקדות) ולא היה מסוגל להבחין בין טוב לרע ובין מותר לאסור, ולא היה ביכולתו להימנע מלהישמע 'לפקודות' ולהבין את השלכות מעשיו", ומשכך, המליצו שלושת המומחים כי "בשל מצבו הנפשי (מצב פסיכוטי פעיל) ומסוכנותו (על-פי כתב האישום) והתכנים הפסיכוטיים (הזיות פוקדות) הנ"ל זקוק לטיפול בתנאי אישפוז".

5.         זה המקום להבהיר הבהר היטב, כי חוות-דעת זו,  החתומה על-ידי שלושה מומחים, ניתנה בהתאם להנחיית בית המשפט, אשר ביקש לעמוד על מצבו הנפשי של הנאשם במועד ביצוע הרצח ולאחריו, ואין מדובר בחוות-דעת אשר הובאה מטעם מי מהצדדים. לעובדה זו יש חשיבות ראייתית, כפי שיובהר בהמשך הדיון.

6.         בתאריך 4.6.07 הוזמן הפסיכיאטר פרופ' ש' טיאנו, מטעם ההגנה, לבדוק את הנאשם ולחוות דעתו באשר למצבו הנפשי במועד ביצוע הרצח ולאחריו. מסקנתו היתה:

"הריני רואה את מר ג'וליין סופיר כמי שלא היה אחראי למעשיו בעת ביצוע ותכנון העבירה. לא ידע להבדיל בין טוב לרע, והיה ועודנו חסר שיפוט, ומקומו במחלקה הפסיכיאטרית סגורה לצורך טיפול במחלתו הפסיכיאטרית".

7.         במצב דברים זה מונחות בפנינו שתי חוות דעת: האחת - ביוזמת בית המשפט, חתומה על-ידי שלושה מומחים, ומסקנתה היא, כי הנאשם מצוי במצב פסיכוטי פעיל והוא חולה בסכיזופרניה פרנואידית; השניה - ביוזמת ההגנה, ומסקנתה זהה.

למסקנה הזהה הגיעו המומחים, בשתי חוות הדעת, בדרך שונה.

8.         מסיכומי המאשימה עולה, כי אין היא חולקת על היות הנאשם חולה בסכיזופרניה פרנואידית. חולקת היא על היות הנאשם "חולה נפש". לגירסתה, המונח "חולה נפש" הינו מונח משפטי "אשר ההכרעה בדבר קיומו מסורה לבית המשפט", וזאת להבדיל ממחלת נפש - שהינו מונח רפואי. התביעה ממשיכה ומבהירה, כי עמדתה היא שלא התקיים בנאשם התנאי של "חוסר יכולת של ממש", וכי אין קשר סיבתי בין מחלתו - סכיזופרניה פרנואידית - לבין ביצוע הרצח.